עוד יוסף חי תרלב

למדתי סנגורייא על הדיבור, אך זה ששבח את השתיקה איך יפתח פיו לדבר ולעשות סנגורייא משלי על שלו, ואם הוא חכם וצדק בשבח ששבח השתיקה צריך שיעשה סנגוריא לדבריו בשתיקה ולא יעשה הסנגוריא בדבור. ובזה פרשתי רמז הכתוב בז לדבר יחבל לו, כי המבזה את הדיבור לומר על השתיקה שהיא יפה ממנו, גורם לעצמו חבלה לסטור אותו על פיו כשיבא להוכיח בפיו ראיות לקיים דבריו לחזק השתיקה ולהגדיל כבודה על הדיבור

והנה י"ל במאמר הנז' על אותו המליץ ששבח את הדבור לומר הוא היפה והטוב בכל הנמצאים שבעולם, למה לא נתן שבח זה למים, כי חיות כל הבריות אדם ובהמות וחיות ועופות תלוי במים, כי יוכלו בני אדם להתפרנס במין אחד הנמצא בעולם, אך בלא מים שום בריה לא תחיה, והמים הם המגדלים אילנות ופרי אדמה, וגם העשבים הגדלים על ידי מי גשמים. והם המייפים את הגופים וכל מיני חפצים וכלים שבעולם ברחיצתם במים, ובודאי שהם טובים מכל דברים הנמצאים שבעולם, ולמה אותו המליץ לא זכר אותם לפני המלך לתת להם השבח על הכל, ובזה שאמרנו נתיישב הדבר שפיר, כי המים אע"פ שיוצא מהם פועל טוב הרבה בעולם, נמצא עוד בהם פועל רע וכאשר אמרנו, והרע היוצא מהם אינו מתרפא ומסתלק ע"י המים עצמם, אלא מתרפא מדבר אחר מבחוץ, ולכן כמו שיתייחס להם פועל הטוב, כן יתייחס להם פועל הרע ולפעמים יזדמן שיצא שכרן בהפסדן, ולכך לא ישובחו בשבח זה לומר שהם יפים מכל דברים הנמצאים, משא"כ הדיבור אע"פ שיוצא ממנו פועל רע, עכ"ז שבחו על הכל מפני שהרע היוצא ממנו מסתלק ומתרפא מגוף הדבור עצמו, וכמו מעשה הנז"ל, ולכן אין לייחס להם הרע אלא רק טוב, כיון דהרע יהיה טוב על ידם וכדאמרן

ובזה יובן בס"ד הכתוב כאן, כיון שחטאו בדבור שאמרו על הארץ דבה רעה, באומרם ארץ אוכלת יושביה היא, אשר רע זה נוגע לגוף הארץ עצמה, צריך לתקן עונם ג"כ בדיבור, שיאמרו דברים של שבח עליה, כי רעת הדבור נהפכת לטוב ע"י הדבור עצמו וכדאמרן, ולכן דיבת הארץ שהיתה בארבעה מילות שאמרו ארץ אוכלת יושביה היא, צריך לתקן זה ג"כ בארבעה תיבות שיאמרו טובה הארץ מאד מאד, ובזה נתקן דבור הראשון, דיש לפרש ארץ אוכלת יושביה היינו שאוכלת את הכנענים בלבד, אבל לנו טובה הארץ מאד מאד, ונמצא בזה נעשה תיקון הדבור כאשר עשה ותיקן אותו האיש, באומרו אני לא שקרתי באומרי שהבאתי חלב כלבתא, אך בעירי קורין ללביאה כלבתא, ולעולם חלב לביאה הבאתי, ונמצא לא עקר דבריו הראשונים, אלא הניחם כמו שהם ויצא מדבורו פועל טוב. וכן כאן א"ל לא תעקרו דבריכם הראשנים, כי אתם לא אמרתם דברים על עצמכם, אלא רק על הכנענים שהם יושביה, אבל לישראל טובה הארץ מאד מאד, וז"ש ויאמרו אל כל עדת ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד, כלומר הורו להם תיקון לתקן הדיבור הרע בדבור הטוב, והיינו שיהיו כל עדת ישראל למקטון ועד גדול יאמרו בפיהם טובה הארץ מאד מאד, ולז"א לאמר, שיהיו מתקנים דבור הרע באמירה זו, שיגידו בפיהם טובה הארץ מאד מאד

פרשת קרח

ויקח קרח. ארז"ל בגמרא לקח מקח רע לעצמו, ולשון זה תמוה, מה הוא המקח הרע הזה אשר לקחו וממי לקחו. ונ"ל בס"ד, ע"פ מ"ש במ"א הטעם שנקרא בעל הממון בשם עשיר, להורות כי הממון מצד עצמו גורם רע לאדם, אך אם האדם יוציא ממנו לצרכי עוה"ב הנקראת בשם יש, כדכתיב להנחיל אוהבי יש, לא יהיה לו רע מן הממון, כי אין הממון גורם רע לאדם, אלא א"כ יוציא אותו רק לצרכי הבלי עוה"ז בלבד, ולכן אותיות עשיר שהם פאר לבעל הממון, הראש והסוף הוא אותיות רע, ואותיות יש שהוא עוה"ב הנקראת בשם יש מפסיקין בין אותיות רע, כי ע"י שהוא מוציא מן ממינו לצורך יש, לא יגרום לו רע בהוצאותיו לצרכי הבלי עוה"ז. ובזה פרשתי בס"ד עושר שמור לבעליו לרעתו, כלומר אם הוא שמור רק לבעליו לצרכי עוה"ז, ואינו מוציא ממנו לצורכי עוה"ב, זה העושר הוא לרעתו, שגורם לו לרע, כי יסתלקו אותיות יש מתאר העשיר, וישארו אצלו אותיות רע בלבד

ועל כן קרח שלא הוציא מן ממונו כלום לצרכי עוה"ב, כי היה צר עין בצרכי עוה"ב, נמצא לא לקח מן תואר שהיה לו אלא רק אותיות רע, כי נסתלקו ממנו אותיות יש הרומזים לעוה"ב שנקרא יש, ולז"א לקח מקח רע לעצמו. ובזה יובן בס"ד, רמז הכתוב נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו, כלומר נבהל להון שלא היה מוציא ממנו לצרכי עוה"ב, מחמת צרות עין שלו, ולא ידע כי עי"ז חסר יבואנו, שיחסר אותיות יש מן תואר עשיר שיש לו, וישאר אצלו אותיות רע בלבד

ועוד נ"ל בס"ד, כי אותיות עושר חציים מורה על עבדות הנעשית לאדם מצד העושר, וחציים מורה על שררה ואדנות, והיינו כי אות וא"ו של עושר אם תחלקנו לשני שלישים ושליש, יהיה אותיות ב"ד, ותצרף אותיות ב"ד עם אות ע' של עבד, יהיה מזה צירוף עבד, הרי החצי של אותיות עושר מורה על עבדות, ונשאר חצי השני אותיות שר, הרי בזה נרמז שררה ואדנות, והיינו יש זוכה שיהיה שר מצד העושר שלו, ויש לא יזכה לכך אלא יהיה עבד מצד העושר שלו

והענין הוא בהקדים מה שפרשתי בס"ד במאמר רז"ל בגמרא דקמא דף י"ז, העוסק בתורה וג"ח זוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור, וזוכה לנחלה כיששכר דכתיב יששכר חמור גרם, ופירש רש"י ז"ל מתרגמינן עתיר בנכסי ע"ש, והקשתי מאי רבותיה דיששכר בעושר יותר משאר שבטים, דקאמר עליה עתיר בנכסי, והלא בודאי זבולון היה עשיר יותר ממנו. ופרשתי בס"ד ע"פ מעשה באחד גביר עצום שהיה לו בתים וחצרות וחניות דקיימי לאגרא, שיעלה לו משכירות שלהם סך גדול, שיעלה עשר ידות על מה שצריך לו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, אך היה בידו מעות מדודים סך עצום שהוא עושה בממון זה סחורה, ולכן היה לו בית מסחר גדול שעומדים בו ארבע וחמש סופרים שעוסקים בחשבונות של המסחר, ובמכתבים שצריך לכתוב בעבור המסחר למדינות הרבה בים וביבשה, וגם הוא עצמו עוסק עמהם בבית המסחר לכתוב מכתבים, ולסדר חשבונות המסחר, והוא טורח ועוסק בשלו יותר מעסק הסופרים והמשרתים אשר הם לוקחים פרס ממנו והנה יום אחד נזדמן שהספינה הולכת פתאום, והוא מוכרח לשלוח בה למדינה אחרת חשבונות של מסחרו לאנשים שקונים לו הסחורות ושולחים לו, ולכך הוכרח לצאת מביתו תכף ומיד אחר זריחת השמש, לבא לאופיס שלו לטהר החשבונות כדי לשלחם בו ביום בספינה, ולכך לא היה לו פנאי לאכול פת שחרית, וישב על שלחנו בבית המסחר שלו והפנקסים לפניו, והוא מעיין בהם ורושם, ונזדמן אותו היום שצורף אחד עשה לו טבעת אבן טובה במלאכה יקרה שרוצה בעבורה חמשים דינר, והיה צריך למעות, ובא לביתו ולא מצאו, כי אמרו לו יצא לשוק מן הבוקר בשביל שיש לו עסק גדול, ולכן הצורף