עוד יוסף חי תרלא

הקב"ה למרע"ה מיתתו של רבי עקיבה, א"ל רבש"ע זו תורה וזו שכרה, א"ל שתוק כך עלה במחשבה, ר"ל אל יעלה בדעתך להתפלל לבטל הגזרה כולה. או מקצתה, גזרה זו עלתה במחשבה בלבד, ולכן א"א לבטלה ומוכרח שתתקיים. ובזה פרשו ברוך שאמר והיה העולם, אמר דייקא, שלא בראו במחשבה בלבד, ולכן ברוך מרחם על הארץ, שלא הנהיג העולם ע"פ מדה"ד הקשה, עכ"ד

והנה כאן בענין גזרה שגזר הקב"ה בעבור חטא המרגלים, אם לא היה אומר בפירוש את הגזרה אלא היתה נשארת במחשבה בלבד, אז היתה מתקיימת בכולם, גם בהטף גם בהזקנים, ועוד היו מתים בעוה"ז, ולא היה להם חלק לעוה"ב, אך עתה שהוציא את הגזרה הזאת בדבור הועיל שלא שלטה אלא באותם שהם מעשרים שנה עד ששים שנה, שנצולו הקטנים שהם פחות מעשרים, וגם הזקנים שהם יותר מששים, ועוד תועלת שניה הועיל הדבור, שאם היתה נחשבת במחשבה בלבד היתה מתקיימת בעוה"ז ובעוה"ב, משא"כ עתה שהוציאה בדיבור לא נתקיימה אלא בעוה"ז, אבל יש להם חלק לעוה"ב, וז"ש אני ה' דברתי, כלומר אני ה' בעל הרחמים עשיתי חסד, דגזרה זו דברתי אותה ולא נשארה במחשבה בלבד, יען אם לא, כלומר אם לא הייתי מדבר אותה אלא היתה נשארת במחשבה בלבד, אז זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת, כלומר אעשה הגזרה לכל העדה בין הקטנים ובין הזקנים, ולא הוה סגי באותם שהם מעשרים ועד ששים בלבד, ועוד קושי אחר היה בה שהיתה מתקיימת בעוה"ז ובעוה"ב, וזהו במדבר הזה יתמו בעוה"ז ושם ימותו לעוה"ב, אך עתה שדברתי הגזרה הרויחו חלק גדול ממנה, וגם הרויחו שלא הפסידו את עוה"ב, אלא עתידין להתהלך לפני ה' בארצות החיים

ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד. קשא תיבת לאמר אין לה משמעות כאן, כי אינו לאמר לאחרים עוד, כיון שהם אמרו אל כל עדת בני ישראל. ונ"ל בס"ד, כי כל דבר שיש בעולם יש בו טוב ויש בו רע, כלומר לפעמים הוא פועל טוב, ולפעמים פועל רע, ונראה הטעם כי זה הטבע שיש בבריות נתהווה אחר שחטא אדה"ר מעץ הדעת שהיה טוב ורע, לכן כל הבריות וכל הדברים שבעולם נעשה פועל טוב ופועל רע, ואם לא היה חטא זה של עץ הדעת טוב ורע היו כל דברים הנמצאים שבעולם כולם פועלי טוב בלבד, ואין יוצא מהם רע כלל בשום אופן, וזה ברור

וכאשר תשכיל בזה תמצא שיש בדבר זה שינוי בין הדיבור ובין שאר הנבראים שבעולם, כי כל הנמצאים שבעולם כשהם פועלים רע אין תרופה ותיקון לרע היוצא מהם בהם עצמם, אלא צריך לעשות להם תרופה מדבר אחר, דרך משל המים הם פועלים טוב שמרווים הצמאים ומחיים אדם ובהמה, וגם מגדלים את האילנות וזרעים, ועוד נמצא בהם פועל רע שלפעמים האדם והבהמה נחנקין בהם, וכן לפעמים יתגברו וישטפו הזרעים והאלנות ויחריבו בתים גדולים, אמנם כשיוצא מהם פועל רע אין לעשות רפואה ותיקון להרע והנזק היוצא מהם בהם עצמם, אלא נעשה בדבר אחר, דהיינו אם האדם טבע במים אין מעלים אותו מן המים להצילו על ידי המים עצמם, אלא צריך להביא לו מצודה להעלותו בה, או ירד אדם למים וימשכנו מהם, וכן אם נכנסו מים הרבה בבטן האדם, אין מוצאין המים מבטנו על ידי המים עצמן, אלא ע"י דבר אחר, ואם נפרץ גדר המים ויצאו מים רבים מן הפרצה לשטוף זרעים ובתים, אין סותמין הפרצה כדי למנוע שטף המים על ידי המים עצמה, אלא סותמין ע"י דבר אחר שמביאים אבנים ועצים ועפר וכיוצא ומצילים אותם מנזק המים הזדונים, וכן הענין בכל דבר ודבר שבעולם

אך הדיבור משתנה בענין זה, והוא כי גם הדיבור יוצא ממנו פועל טוב, ויוצא ממנו פועל רע, וכמ"ש מות וחיים ביד לשון, אמנם יש יתרון ומעלה לדיבור, כי הרע היוצא ממנו אפשר להסירו ולרפאות הנזק שלו ע"י הדיבור עצמו ממש, וכמו המשל הידוע שאמרו חכמים על פסוק מות וחיים ביד לשון, שהמלך חלה בחולי מסוכן, ואמרו הרופאים אין לו תקנה אלא בחלב לביאה, ומי הוא זה יוכל לחלוב הלביאה, ואמר אדם אחד אני אלך ואביא, הלך וטרח ועשה המצאה בחכמה גדולה שיהיה יכול לחלוב הלביאה, ועשה והצליח וחלב אותה, וישם החלב כלי ונשאו בידו להביאו למלך, ויהי הוא מהלך בדרך להביא החלב למלך, היו האיברים שלו מריבים זע"ז, דהיד אומרת אני העיקר שחלבתי, והרגל אומרת אני העיקר שנגשתי אצל הלביאה, והעינים אומרים הם העיקר, כי בלא מראה עינים איך יחלוב, והאזנים אומרים הם העיקר ששמעו הדבר הזה שגזרו הרופאים לרפאות המלך, וכן שאר אברים, ורק הלשון היה שותק, אמרו לו למה אתה שותק, אמר להם נגיע לבית המלך ונראה מי הוא העיקר בכבוד הזה, ויבא זה האיש אצל המלך וצנצנת חלב בידו, ויאמר למלך קח זה החלב של כלבתא שהבאתי לך, ויקצוף המלך ויצו לתלותו על העץ בעוד הצנצנת בידו, ויהי הם מוליכים אותו ויבכו כל איבריו, ויאמר להם עתה תראו מי הוא העיקר, אמרו לו אתה מלכינו ואתה אדונינו תצילינו, א"ל כן אעשה, ואמר זה האיש לעבדי המלך למה אתם תולים אותי אחר שעשיתי טובה למלך שהוא בסכנה גדולה, כי מי זה שיוכל לעשות כאשר עשיתי אני, אמרו לו שוטה חלב כלבתא הבאת ולא יתלה אותך על עץ, ויאמר להם זה החלב הוא חלב לביאה, ורק בעירי קורין את הלביאה כלבתא, ואתם תבחנו החלב הזה אצל הרופאים, והם יכירו אם הוא חלב לביאה או חלב כלבתא, ויבחנו אותו וראו שהוה חלב לביאה, ויעשרהו המלך עושר גדול וינשאהו על אשר החיה את נפשו

נמצא הרע שפעל הדיבור נתקן ונסתלק על ידי הדיבור עצמו, וזה כוחו שלא סתר דברים הראשונים, אלא הניחן כמו שהם, ותיקן אותם, כי אמר אח"כ כן הוא חלב כלבתא אמרתי, אך בעיר קורין את הלביאה בשם כלבתא, ועל כן ישובח הדיבור על כל דברים הנמצאים שבעולם, שהרע שבו יתוקן מניה וביהו שישאר כמו שהיה ויהיה נעשה טוב, ובעבור זה ראוי הדיבור להחליט לו תואר טוב, כי נאמר כל פועל שלו הוא טוב ולא רע, משא"כ שאר דברים שהם פועלים טוב גמור, ופועלים רע גמור, שא"א לתקנו אלא בדבר אחר, ולכן יתייחס להם הרע, ואין יתרון לפועל הטוב שבהם לייחס את הדיבור אליו דוקא

ובזה יובן בס"ד לתרץ קושיא אחת שנתקשיתי במאמר רז"ל במדרש משלי על פסוק ברוב דברים לא יחדל פשע, שני מליצין היו עומדין לפני אדרנינוס קיסר, אחד היה מלמד זכות על הדיבור ומשבחו שהוא היפה שבעולם, ואחד היה משבח השתיקה שהיא היפה שבעולם, אמר המלך לאותו המשבח את הדיבור הראה סנגוריא לדבריך, אמר אלולי הדיבור לא היו המלכים מתקלסין ומתמלכים, ולא היה נעשה המשא ומתן בעולם, ולא היו בעלי המלאכות לומדים המלאכות, ולא היו הספינות פורשות בים. א"ל המלך יפה דברת. חזר המלך ואמר לאותו המשבח את השתיקה הראה סנגוריא לדבריך, האיך אתה מלמד על השתיקה שהיא הטובה והיפה שבעולם, והתחיל לפתוח פיו ולדבר, קם חבירו וסטרו על פיו, א"ל המלך למה סטרת אותו, א"ל אני הבאתי משלי על שלי, כי בדבור