עוד יוסף חי תרכח

ברעתם, דזה וזה הוא ענין הכחשה בנבואת מרע"ה, וכמו דסוף דבר נעשה תועלת לחזק נבואת מרע"ה, ממה שנעשה אופן העונש והמיתה למרגלים שהוא הפך ושינוי הטבע, דדמי לנבל ציץ, שבזה נתאמתה נבואת מרע"ה, כן נעשה תועלת מעונשו של קרח, שמזה נתאמתה נבואת מרע"ה

והענין הוא, כי עונש המרגלים היה שנשתרבב לשונם עד טבורם, ותולעים יצאו מלשונם ובאין לתוך טבורם, וידוע כפי מנהג העולם אין הבשר מסריח בשעה אחת להיות מתליע ונעשה תולעים, ואלו איך בשרם נעשה תולעים ברגע אחד שהוכו במגפה, נמצא מיתתם וענשם לא היה דבר שדרכו להיות נעשה בעולם, אלא הוא משונה ממנהג וטבע העולם, ובזה ידענו הכל כי יד ה' עשתה זאת מדה כנגד מדה, וכך היה בקרח שפתחה האדמה את פיה ותבלעם, וירדו שאלה, דבזה נודע כי יד ה' עשתה זאת, ונתאמתה נבואת מרע"ה אצל הכל

ובזה יובן בס"ד דברי המדרש, דקשיא במלת לך דכתיב בקרא יראה לשון יתר, ובכמה מקומות נכתב לך, להדרש לך להנאתך ולתועלתך. וקשה כאן מה הנאה ותועלת מגיע לו מזה, ולכך פתח רבי אחא ואמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם, דפרשנו הכתוב לעיל עד"ז, דהכונה הוא שנתאמת דברי התורה ויקום דבריה עד עולם, וכן כאן א"ל שלח לך צדיקים לתועלתך ולהנאתך, כדי שתתאמת ותתכבד מענין המרגלים נבואתך ע"ד שאמרנו

איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו. נ"ל בס"ד מתחלת צווי השילוח רמז הקב"ה למרע"ה, מי הוא זה שראוי לשלוח, והיינו באומרו איש אחד בטעם תרסא, רמז על יהושע אשר מתייחס ללבנה, וכמ"ש רז"ל הטעם שנקראת אסתר המלכה בשם אסתר, כי כך היו קורין אותה הנכרים על שם יופיה, כי הלבנה נקראת בלשון פרסי אסתהר, ולכן בטעם של תרסא שהוא בהפוך אתוואן, שהיא הלבנה רמז על יהושע אשר פניו כפני לבנה

ואומרו איש אחד שנית בטעם אזלא גריש, רמז בזה על כלב שהלך להשתטח על קבר שלשה אבות, כדי שיהיה ניצול בזכותם מעצת המרגלים, וכמ"ש חז"ל, וזה נרמז בטעם הנקרא אצלינו בשם אזלא גריש, כלומר אזלא רגליו אצל קבר ג' רי"ש, הם השלשה אבות שהם שלשה רשין של ישראל, ואלו השנים כל נשיא בהם, כלומר סופם ליקח הנשיאות והמעלה של כל עשרה הנשארים שהלכו עמהם

אי נמי נ"ל בס"ד אומרו כל נשיא בהם, כי כל צדיק נחשב בכ"ה איש, כי יש בו נרנח"י, וכל חלק מן נרנח"י יש בו חמשה חלקים של נרנח"י, הרי כ"ה, וכל חלק הוא בחינת פרצוף בפ"ע, ולכן נמצא נחשב צדיק אחד לבדו בכ"ה חלקים. ובזה פרשתי בס"ד, ואני והנער נלכה עד כה, כלומר כל אחד משנינו ילך בכ"ה כוחות שהם כ"ה חלקים, ונשתחוה לקבל השפע בכ"ה צינורות שהם כ"ה כוחות שבנו, ונשובה אליכם להשפיע לכם

ובזה פרשתי בס"ד מ"ש רשב"י ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שנים הם אני ובני הם, שעשה סברה שלא יהיו חסרים משנים בעולם, מפני כי העולם נברא בעשרה מאמרות, וכל ויאמר הוא חמשה אותיות, וסך הכל חמשים אותיות, ולכך צריך שיהיו נמצאים בעולם שנים מאלו, לפחות, שכל אחד שלם בכ"ה כוחות של חלק נרנח"י, ולכך הוא שקול כנגד כ"ה איש, ובשנים נמצא חמשים כנגד חמשים איש, וז"ש כאן כל נשיא בהם אותיות נשיא קרינן בה נון איש, כי בשנים צדיקים שהם יהושע וכלב תמצא נון איש, כי כל אחד הוא כנגד כ"ה איש

כולם אנשים ראשי בני ישראל המה. י"ל למה הוצרך לומר ראשי בני ישראל המה, דזה נודע מקרא קמא דאמר כל נשיא בהם, והנשיא הוא הראש. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב ברכת טוב ז"ל, בפרשת האזינו על פסוק ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה, והוא דכתבו המקובלים, כי שתי מידות יש א' מה, וב' הם, והיינו מה מורה על העדר היש והפוכו, והם מורה על הוויה והקיום, וכשישראל עושין רש"מ יתקיים בהם מדת הם שמורה על הוויה והקיום, וכשאין עושין רש"מ שולט בהם מדת מה המורה על העדר והפסד, ולז"א אסתירה פני מהם, ר"ל ממדת הם המורה על ההווה והקיום, ואראה שתהיה מדת מה אחריתם, והיינו ר"ל מה המורה על העדר וההפסד, יען כי דור תהפוכות המה שהם מתהלכים בתהפוכות, לכן גם אני הפכתי להם מדת הם למדת מה, עכ"ד ע"ש

ובזה פרשתי בס"ד, מאמר תלמוד ירושלמי בפ"ב דתענית, על פסוק פתח ה' את אוצרו ויצא כלי זעמו, עד דו פתח דו טריק (פי' סותם) רחמוי קריבין ע"כ, ופרשתי הכונה כי הצדיקים מתנהג עמהם במדת הם המורה על ההוויה והקיום, והרשעים מתנהג עמהם במדת מה המורה על העדר, כי מיתה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, וחיים לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם, וארז"ל כשהקב"ה מעניש את הרשעים זוכר לטובה את הצדיקים, דכתיב ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וכו', ולז"א פתח ה' את אוצרו זה אוצר טוב לצדיקים, ככתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, שבזה מקיים בם מדת הם המורה על ההוויה והקיום, ובעת ההיא יוציא את כלי זעמו להעניש לרשעים במדת מה, המורה על העדר וההפסד. והנה מדת מ"ם פתוחה, ומדת הם מ"ם סתומה, ולז"א עד דו פתח זו מדת מה בעבור הרשעים, עד דו טריק ר"ל סותם, זו מדת הם בעבור הצדיקים, רחמוי קריבין לבינונים מכח זכות הצדיקים, כמ"ש הכתוב ויהי בשחת אלקים את ערי הככר, במדת מה המורה על ההעדר והפסד, ויזכור אלקים את אברהם מדת הם הרמוזה בשם אברהם, כי יתחלק לשנים, וקרי ביה אבר מה שעי"כ רחמוי קריבין לבינונים, זה לוט, דאז וישלח את לוט מתוך ההפכה, דכיון דזוכר הצדיקים נושעים הבינונים בזכותם, כי הוא יתברך רב חסד מטה כלפי חסד

וז"ש על י"ב האנשים אשר הזכירם ראשי בני ישראל המה, כי בהם יש ב' חלוקות שהם חלוקה אחת הם יהושוע וכלב שהם צדיקים, והם נקשרים ואחוזים במדת הם המורה על ההוויה והקיום, כי נתקיימו שניהם, וחלוקה הב' היא חלוקה של עשרה אנשים שהרשיעו וחטאו בהוצאת דבה, ואלו נקשרו ונדבקו במדת מה המורה על ההעדר וההפסד, שסופם נעדרו ואבדו מן העולם, והנה תיבת המה המ"ם באמצע, וכשתקראנה עם אות ראשונה בלבד נקראת הם, וכשתקראנה עם אות אחרונה בלבד נקראת מה, נמצא מלת המה משני תיבות שהוא תיבת הם, שדבוקים בה הצדיקים, ותיבת מה שדבוקים בה הרשעים, כי כאן באלו הי"ב אנשים יש יהושע וכלב שדבוקים באותיות מה, ויש עשרה אנשים שדבוקים באותיות הם, ולכן כנגד שני חלוקות אלו אמרו על הי"ב הנזכרים ראשי אלפי ישראל המה, כלל באותיות המה שני צירופים שהוא צירוף הם על יהושע וכלב, וצרוף מה על העשרה אנשים הנשארים

וראיתם את הארץ מה היא. נ"ל בס"ד רמז להם כשיבואו שם יראו מתים הרבה, כי עשה ה' כך כדי שיהיו הכנענים טרודים במתיהם, ולא יהיו שמים