עוד יוסף חי תרכד

נקיט לומר בידם דייקא כי מאחר שיש לאדם שתי ידים זו הוראה שצריך לעסוק בשתי עסקים של הנפש ושל הגוף, ולכן אלו שעשו כרשב"י שלא לעסוק אלא בעסקי הנפש לא עלתה בידם, דא"כ למה ברא לו יד שמאלית, אבל אלו שעשו כר"י לעסוק בשני מיני עסקים של הנפש ושל הגוף עלתה מחשבתם בידם שמצאו לה טעם בבריאת הידים שהם שתים ימין ושמאל

אמנם כיון שאנחנו רואין דהכח נתן אותו הקב"ה ביד ימין יותר מיד שמאל מזה אנחנו למידין דרצונו יתברך לעשות עיקר עסקי הנפש שהם מתיחסים ליד ימין, אבל עסקי הגוף יהיו טפלים להם כמו שתראה דיד השמאל היא טפילה בכח ליד ימין, ובזה יובן בס"ד וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, כלומר תזכור מעשיו יתברך שנתן לך כח ביד אחת כדי לעשות בה חיל בתורה ומצות השייכים לנפש, ומזה תבין רצונו יתברך שתעשה עסק זה עיקר אע"פ שבאמת הידים שוין זע"ז במדתם ותכונתם, אל תאמר אשוה אני גם העסקים השייכים לזה ולזה בהשוואה אחת, אלא צריך אתה לחלק ביניהם, כאשר חלק השי"ת כח לימין יותר מיד שמאל

והנה מצינו כמו שברא הקב"ה לאדם שתי ידים ימין ושמאל, כן ברא למעלה מהם שתי עינים ימין ושמאל, והיינו כי הבטת העינים רומזים להבטה השכלית, כי כל עסק ופעולה ממשית הנעשים בידים צריכין הם להבטה השכלית, שיתבונן ויביט בשכלו איך יעשה העסק, ואיך פועל הפעולה, ועין ימין היא הבטה על עסק הנפשיי, ועין שמאל היא הבטה על עסק הגופניי. והנה אע"ג דשני מיני עסקים אלו הם מובדלים זה מזה, כי עסק הנפשיי הוא קודש, ועסק הגופניי הוא חול, עכ"ז הצדיק ע"י הבטה השכלית שלו עושה את החול בכלל הקודש, בסוד התוספת דקי"ל מוסיפין מחול על הקודש, דאז יהיה החול עצמו ג"כ קודש, והיינו כיון שהוא מתכוין בעין השכלית שלו, כשיביט בה בעסק הגופניי לעשותו לש"ש, שמכוין לעסוק עסק זה הגשמי בעבור שיהיה לו יכולת לעסוק עסק הנפשיי, דנמצא עוסק בזה לצורך מצוה, אז ממילא נעשה עסק זה הגשמי מצוה, ואז נכלל בקודש, וגם הוא יהיה נחשב קודש

נמצא הצדיק ע"י הבטתו השכלית שמכוין בעסק הגשמי לש"ש, הנה בזה נכלל עסק הגשמי בעסק הרוחני הנפשיי, ודבק איש באשתו והיו לבשר אחד, וכאשר עושין כונה של התכללות בקבלת כוס הקידוש וכוס של ברכה לקבל בשתי ידיו, כדי לכלול השמאל בימין, ואח"כ אוחזו בימין בלבד, כי כבר נכלל השמאל בימין ונעשה הכל ימין, וכן הענין כאן, שהצדיק בהבטחו השכלית מכוין בעסק הגשמי לש"ש, שעושהו לצורך עסק הנפשיי, ובזה הכונה נכלל השמאל בימין, ונעשה גם עסק הנרמז ביד שמאל הוא מצוה ועבודת שמים, כמו עסק המתייחס ליד ימין: ולכן בעבור זה ראוי להיות הצדיק נקרא בשם כל, שהוא לשון התכללות, כי הוא יש לאל ידו לעשות התכללות עסק הגשמי בעסק הרוחני. ובזה פרשתי בס"ד, מ"ש רז"ל כל האשכולות שעמדו מימות מרע"ה עד יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן היו לומדין תורה כמרע"ה, דהיינו בלי מחלוקת, ואמרו בגמרא מאי אשכולות איש שהכל בו, ופירש רש"י ז"ל ר"ל תורה ויראת חטא וג"ח ע"ש. ולפי האמור נראה הכונה איש שהכל בו, כלומר היו צדיקים גמורים שיש להם כח לעשות התכללות השמאל בימין, והם מתכוונים בעסק הגופני, הן של מלאכה הן של אכילה ושתיה לש"ש, כדי שיהיה להם כח לעסוק בעסק הנפשי, וכיון שיש להם כח לעשות התכללות זו לא היתה השכחה שהיא מצד הקליפה שולטת בהם, ולכן היו לומדים תורה כמרע"ה בלי מחלוקת, כי המחלוקת תהיה מצד השכחה ובלבול הדעת הבאים מצד הקליפה, ולכן יוסף הע"ה שהיה כוחו גדול בענין ההתכללות, שיכול לעשות התכללות שמאל בימין כראוי בשלימות, נקרא כלכל כמ"ש רז"ל כלכל זה יוסף

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ואקדים להביא תחלה המעשה דאחז"ל במדרש רבא במגילת רות, והוא, כי רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא היו יושבין ועוסקין בתורה בבית המדרש של טבריה בערב פסח. ושמעו קול הבריות מיבבין והומין, א"ל רשב"ח לר"ח אלו הבריות מה עסקהון שכך הומין, א"ל מי שיש לו בידו מעות הולך לקנות לצורך יו"ט, ומי שאין בידו מעות הולך אצל בעל אדון עבודתו שעושה מלאכה אצלו, ונותן לו מעות לצורך יו"ט, א"ל רשב"ח א"כ הוא גם אנכי אלך אצל אדון עבודתי, הוא הקב"ה לבקש ממנו והוא נותן לי, קם ויצא, והתפלל במערה אחת דטבריה, וראה כדמות יד אחת שהיתה מושטת לו מרגלית אחת וקבלה, ומאחר שהוא לא היה עשיר ואינו מכיר בערך זו, הלך והראה אותה לרבינו הקדוש, ואמר לו רבינו הקדוש זו היא דבר חשוב מאד, ואין לך למהר במכירתה, וצריך להתמתן בה כדי שתקח בה כפי שויה, ועל כן אני נותן לך שלשה דנרים בהלואה, ולך וקנה בהם צורך יו"ט, ואחר יו"ט אנחנו מכריזין מי שרוצה לקנות מרגלית כזו שיבא, ואז כאשר יתנו לך כפי שויה תקח ותמכור. ולקח רשב"ח השלשה דנרים מרבינו הקדוש, והלך וקנה בהם מה שצריך לו ליו"ט והביאם לביתו, אמרה לו אשתו שמעון התחלת לגנוב, אלו המקחות שלקחת מה טיבן, ומהיכן לקחת מעות, וספר לה המעשה, אמרה לו מה אתה רוצה שתהא חופתך לעת"ל חסירה מחופת חביריך מרגלית אחת, אמר לה ומה נעשה עתה, והלא כבר עשיתי הדבר הזה ואי אפשר להחזיר, אמרה לו לך והחזר המקח שקנית לצורך יו"ט לבעליהן, ותחזיר הדינרין לבעליהן, ותחזיר המרגלית לבעלה, וכאשר שמע רבינו הקדוש הדבר הזה אשר דברה אשתו נצטער, שלח והביא את אשתו אצלו, אמר לה כל זה הצער צערת לזה הצדיק, אמרה לו מה אתה רוצה שיהיה האוצר שלו חסר משלכם מרגלית אחת בעוה"ב, אמר לה ואם יהיה חסר, כי אין בנו יכולת למלאות אותו, אמרה לו רבי בזה העולם זוכין לראות פניך, ואולי בעוה"ב לא נזכה, ולא אמר רבי לוי כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפ"ע והודה לה, וכן עשה רשב"ח והתפלל והחזירה, וגדול היה הנס האחרון מן הראשון, מפני שדרכן של עליונים ליתן ואין דרכן ליקח, ולא עוד אלא כשלקח רשב"ח אותה מרגלית היתה ידו של רשב"ח מושפלת למטה כמי שמקבל דבר מחבירו, וכשהחזירה היתה יד רשב"ח עליונה, ודמות היד השלוחה מאת השי"ת היתה למטה, כמי שמלוה לחבירו כביכול ע"כ המעשה ע"ש

נמצא לפ"ז, הגם שאין הצדיקים מבקשים עושר ומותרות בעוה"ז, עכ"ז אם יזדמן שיהיה להם רצון לבקש עושר בעוה"ז עושה הקב"ה רצונם, ונותן להם, וכאשר מצינו ברשב"ח כשהתפלל בתחילה להקב"ה שיתן לו עושר נתן לו, ששלח לו מן השמים תבנית יד, ונתן לו מרגלית יקרה להתעשר בה, ואח"ז כשנשתנה רצון שלו בדבר זה שרצה להחזיר את אשר ניתן לו, אע"ג דמשמייא מיהב יהבי משקל לא שקלי, שלח לו תבנית יד שקבלה ממנו המרגלית

ובזה יובן הכתוב עיני כל אליך ישברו, פירוש שתי עינים של הצדיק שנקרא כל על שם שהוא כולל השמאל בימין, דלכך נקרא כל, וכדאמרן על מאמר איש