עוד יוסף חי תרכ

ביתא, ולכן דברים שבתורה שהם אמיתותן ידועה וברורה לכל אדם נקראים בשם צדק, אשר ראשו וסופו מקרבן, כי אלו הדברים האמונה בהם היא קרובה ואינה רחוקה, כיון דאמיתות שלהם גלויה ונודעה לעיני השכל של בני אדם. אמנם יש דברים בתורה שבע"פ שמדברים בעוה"ב, ובמה שעתיד להיות, וגם מה שיש בשמים ממעל שאין עין החושית ועין השכל רואה אותם, הנה דברים אלו האמנתם רחוקה, ואין מאמינים בם אלא אלו שהם עם קדוש ונאמן אבל נכרים וזרים ופלסופים מכחישין בהם, ולכן דברים אלו מכונים בשם אמת דמרחקן מיליה, כי אות א' שבראש צירוף אמת רחוק מן אות ת', שהיא בסוף מאד מאד מצד לצד, וגם אות מ"ם שבאמצע רחוקה מצדה האחד ורחוקה ג"כ מצדה השני, ולז"א שפת אמת תכון לעד, תכון לעתיד אצל הכל, שיאמינו גם בדברים הרחוקים מן החוש ומן השכל, אבל עתה תכון אצל ישראל דוקא, ולא אצל זרים ונכרים ופלסופים

והנה נודע שזה לעומת זה עשה האלקים, ולכן כמו שיש בתורה דברים שנקראים צדק דמקרבן מיליה, ויש דברים שנקראים אמת דמרחקן מיליה, כן יש להפך בסט"א שהיא דרגא דשקרא, שיש דברים שנקראים בשם שקר דמקרבן מיליה, דאותיות שקר הם סמוכים זל"ז, כן יש דברים שניכר וידוע שקרותם וביטולם בעין תכף ומיד כשאומרם האדם, וכמו מעשה שהיה באחד נדיב שהיה מהלך ועובר ברחוב העיר לדרכו, וימצא עני יושב ברחוב ונסמך לכותל, וידו פתוחה לקבל צדקה מן העוברים ושבים, והיו בגדיו קרועים יושב על הקרקע וראשו מוטה לארץ, וזה הנדיב חס עליו ויוציא מכיסו דינר כסף, וישם הדינר בכף העני הפתוח, והעני ראה הדינר מראהו לא טוב, וחשש פן הוא לא יוכל להוציא אותו בהוצאה אצל החנוני, כי יחשבו שהוא מזוייף, ויאמר לעשיר אדוני תחליף לי הדינר באחר, כי חוששני שלא יעבור בהוצאה, והנדיב העשיר חזר והוציא כיס המעות מחיקו להחליף לו הדינר, ובעוד שהוא ממשמש במעותיו לבקש דינר אחר, אמר לזה למה אתה מתפרנס מן הצדקה, והלא עודך בחור בעל כח תוכל לעסוק במלאכה ותתפרנס מיגיע כפך, ויענהו העני שהוא לא יצלח למלאכה מפני שיש בו שלשה מומין בגופו, הא' שהוא סומא בשתי עיניו, והב' שהוא אלם, והב' שהוא חרש, ויצחק העשיר ויאמר לו שוטה נלכדת בדבריך ונוקשת באמרי פיך, כי ניכרו שקרים שלך לעת עתה תכף ומיד, שאם אתה סומא איך ידעת שהדינר לא טוב מראהו, ואם אתה אלם איך דברת דברך עמי עתה, ואם אתה חרש איך שמעת דברי והשבת לי תשובה, על כן לא ארחם עליך, ויפן הגביר וילך לו לדרכו. הנה דברים אלו שדבר העני וכן כיוצא בהם נקראים בשם שקר דמקרבן מיליה, כי נראה ונודע זיופם וביטולם תכף ומיד לעיני כל אדם. אמנם יש דברים שאין זיופם וביטולם ניכר ונודע בעיני בני אדם, אלא בתחלתם נחשבים דברי אמת ורק אח"ז נודע וניכר זיופם ואלו נקראים בשם כזב דמרחקן מיליה, כי אות ב' רחוקה מן אות ז', וכן אות ז' רחוקה מן אות ב', ולז"א ואני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כי על הרוב כל בני האדם ישתמשו בדברים אלו שאין ניכר זיופם בתחלתם, אשר אלו נקראים בשם כזב, כי דברים הנקראים באמיתות בשם שקר שניכר זיופם תכף, וכהך מעשה דאותו עני הנז' אין נמצאים אלא אצל הכסילים שאין להם הבנה להרגיש איך הם נבזים בדבריהם

נמצא יש בתורה דברים הנקראים אמת דמרחקן מיליה, ועכ"ז ישראל מאמינים בה אמונה שלימה, ורק הגוים מכחישים אותם, ולא יאמינו אלא בדברים הנקראים בשם צדק דמקרבן מיליה, על כן מ"ש וצדיק באמונתו יחיה הוא בעבור אמונתו בדברים הנקראים בשם אמת דמרחקן מיליה אבל בדברים הנקראים צדק דמקרבן מיליה אין לו בזה שבח ויתרון, ולכך הגאולה שתהיה בזכות האמונה, היינו באמונה שיש לו יתרון בה שהוא מאמין בדברים שאינו רואה אותם בעיניו, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, פירוש בדרגא דאמת שהוא מרחקן מיליה ה' נראה לי ולא לנכרים, דאינם מאמינים אלא בדברים הנקראים בשם צדק דמקרבן מיליה, ולכך אמר לי ואהבת עולם אהבתיך, ועל כן ר"ל אמת מלשון כן בנות צלפחד דוברות, משכתיך חסד

והנה מפורש בדברי רבינו מהרח"ו ז"ל בספר ארבע מאות שקל כסף, שבזמן הקץ של הגאולה בב"א, יתעטר המשיח מן מזל ואמת, ואז מתגלה בעוה"ז ע"ש, והיינו בזכות האמונה בדבר' תורה שהם דברים הנקראים בשם אמת, נזכה שיתעטר המשיח מן מזל ואמת, וכמ"ש והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד. ובזה מובן בס"ד מ"ש חזקיהו הע"ה, כי שלום ואמת יהיה בימי, כי ידע שהוא היה ראוי להיות משיח, וז"ש ישא ה' פניו אליך בדברים שבינו לבינך, כלומר בזכות דברים שאין אמיתותן ניכר ונודע לעיני הכל, אלא הם בינו לביניך שאתה מאמין בהם, והם דברים הנקראים בשם אמת דמרחקן מיליה. ובזה ישם לך שלום זה שלום מלכות בית דוד, שיתעטר המשיח מן מזל ואמת, ויבא ויתגלה אצלינו, ובין תבין כי א' של אמת ב"אל ב"ם הוא למ"ד, והתי"ו באח"ס בט"ע יתחלף בשי"ן, הרי נעשה אותיות שלם שהוא תרגום של שלום

והנה צריך אנו לדעת למה ברכת כהנים היא ששים אותיות בדקדוק. ונ"ל בס"ד, ואקדים תחלה מה שפרשתי בס"ד בפרשה זו בפסוק וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים, אלים ששים עתודים ששים כבשים בני שנה ששים, ויש לחקור שנמצא קרבנות העולה היו אחד אחד, וכן היו החטאות, ונעשו סך הכל כ"ד שהיו י"ב מזה וי"ב מזה, אך בקרבנות השלמים מצינו שהקריבו מן הבקר שנים שנים, ועלה סך הכל כ"ד, ומשלשה מינים שהם אלים ועתודים וכבשים בני שנה הקריבו חמשה חמשה, ועלה סך הכל ששים מכל מין מהשלשה מינים אלו ולמה היה כך, הלא דבר הוא. ופרשתי בס"ד הטעם, כי חטאת באה על השוגג, ועולה באה על חטא הרהור הלב, ולעתיד כאשר יטהרו ישראל מזוהמת הנחש ואין להם עוד חטא ומכשול ולא הרהור רע, אין מקרבים חטאות ועולות, ורק השלמים שבאים נדבה יקורבו לעתיד ואין נפסקים, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשת קדושים בפסוק וכי תזבחו זבח שלמים לה' ע"ש, ולכן עתה בחנוכת המזבח כשהקריבו חטאת ועולה לא הקריבו אלא אחד אחד, דא"א פחות מזה, והיינו להורות דאין רצונו יתברך בקרבנות אלו שבאים על חטא, דרצון השי"ת הוא שלא יהיו חוטאים ולא יצטרכו להביא קרבנות אלו. אמנם בשלמים שאין באים על חטא אלא לנדבה הקריבו מן הבקר שנים שנים, כדי שיעלה סך הכל כ"ד כנגד כ"ד קשוטי כלה שהם כ"ד צרופים שם אדנ"י שיהיו נמתקים בשלימות, וע"יכ יתפרדו כ"ד זיני דמסאבותא שהטיל נחש בחוה, שהם כמנין ואיב"ה, כמ"ש ע"פ ואיבה אשית בינך ובין האשה כידוע, ואז הנפש נטהרת מן כ"ד זיני דמסאבותא, ותתקשט בכ"ד קישוטין, ועל זה עשו הרמז במספר כ"ד קרבנות הנז' בבקר שהביאו אותם בתורת השלמים, ולכך היה זה בבקר שהם לשון בקר, ולשון בקור ורמז זה שייך לעילוי הנפש בשלימות טהרתה ותיקון שלה לעתיד

ועוד עשו בזבח השלמים, רמז לעילוי הגוף לעתיד, שהקריבו אלים ששים עתודים ששים כבשים בני שנה ששים, ויובן הענין בס"ד בהקדים מ"ש רז"ל בפסוק ואולך אתכם קוממיות בשתי קומות של אדה"ר, כי קומת