עוד יוסף חי תריח

דמכח שלשתם זכו, ויש לישראל כח בברכת כהנים משלשה אבות. ובזה יובן בס"ד טעם נכון, למה קורין לברכת כהנים ברכה המשולשת, וכמו שסידרו בחזרת העמידה או"א ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו', והיינו כי נתנה לישראל בזכות משולש משלשה אבות, ולכן שלשתם נרמזים בפסוק זה, והוא כי אברהם יצחק הם תשעה אותיות, ויעקב אע"ה יש לו שלשה שמות שהם ישראל יעקב ישורון, וכאשר תחשוב יעקוב מלא בוא"ו, ככתוב וזכרתי את בריתי יעקוב, וגם שם ישורון מלא בשני ווי"ן, כקריאתו, כי הקובוץ הוא במקום וא"ו כנודע, נמצא יש בשמותיו ט"ז אותיות, ועם ט' אותיות של אברהם יצחק נשלם בהם כ"ה אותיות, וז"ש כה תברכו את בני ישראל, כלומר בזכות שלשה אבות שיש בהם כ"ה אותיות, תברכו את בני ישראל וכנגד שלשה אבות שזכו ישראל לברכת כהנים בזכותם, לכך ביוה"כ עושים ברכת כהנים שלשה פעמים ביום, שהם שחרית ומוסף ונעילה

ונראה לרמוז עוד בזה, דברכת כהנים היא ט"ו תיבות, וג"פ ט"ו כנגד ג' זכיות של האבות, הרי מ"ה כמנין אדם, רמז שאין זוכין לברכת כהנים אלא רק ישראל שנקראו אדם, שהם מזרע האבות. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, מה רמז לברכת כהנים הנוהגת בשלשה תפילות שהם שחרית מוסף ונעילה, שיש בשלשתם מ"ה תיבות, אשר צפנת ליראיך אלו ישראל, שהם מזרע האבות, ולא לעם אחר

ובספר ווי העמודים להגאון בנו של הגאון השל"ה ז"ל בדף ט"ל ע"ד כתב, מה שתקנו מסדרי התפילות ברכנו בברכה המשולשת בתורה, נתתי טעם לשבח, דכתב רש"י ז"ל על מקראות שאין להם תרגום, שצריך לקרות העברי ג"פ, וכתב מהגאון אביו השל"ה ז"ל שכתב רבינו יונה ז"ל, דפסוקים של ברכת כהנים אין להם תרגום, ולכן פסק השל"ה ז"ל שצריך לקרות פסוקים של ברכת כהנים ביום שישי שלשה פעמים מקרא, משום סברת רבינו יונה ז"ל הנז', ואח"כ יקרא גם זה התרגום הנמצא אתנו עליהם, לצאת ידי ספק, כי אולי הוא תרגום מקובל מסיני, ולא היה מגולה בימי רבינו יונה ז"ל. ובזה פירש שם בשם מהר"ר הירץ ז"ל, הטעם שסידרו לומר בברכה המשולשת בתורה, והיינו לפי מאן דס"ל שאין תרגום מסיני על פסוקי ברכת כהנים, דאז צריך לקרותם משולשים, דהיינו שלשה פעמים מקרא, ולכך אמרו המשולשת בתורה, כי משום דלית להו תרגום צריך לשלש המקרא, משא"כ בברכה אחרת היא שנים מקרא ואחד תרגום, ולכן אמר ע"י משה ולא ע"י המתרגם, עכ"ד ע"ש

ולפי"ז לדעת הפוסקים הנז"ל, דס"ל דברכת כהנים צריך לשלש המקרא שאין להם תרגום מקובל מסיני, נמצא הם מ"ה תיבות, כי ג"פ ט"ו שהם משלושים במקרא יש בהם מ"ה תיבות, ובזה יומתק הרמז שכתבנו בפסוק, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דקאי על ברכת כהנים שהם מ"ה תיבות, ואין זכיה בהם אלא ליראיך שהם ישראל. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב ביום ההוא יהיה ישראל שלשיה, פירוש ביום ששולט הטוב שמספרו ההוא יהיה שלשיה, שתתקיים בהם ברכת כהנים, שהיא שלשיה, כלומר משולשת בתורה, ותתקיים בהם בשלימות, וגם שלשיה חלקנה לשנים וקרי בה שלש י"ה, כי ברכת כהנים שהיא וא"ו תיבות, הנה הוא כנגד מספר שם י"ה

והנה ברכת כהנים נקראת נשיאות כפים, מפני שיש בה ט"ו תיבות, כנגד ט"ו פרקים שיש באצבעות עד הכף. ובזה יובן כה תברכו את בני ישראל, כה הוא כף וחמש אצבעות, יש בין כולם ט"ו פרקים, וכנגדו תברכו בני ישראל בט"ו תיבות, ואע"פ שהם ט"ו הם נחשבים מ"ה תיבות, דהם משולשים, וזהו אמור להם אותיות למ"ה

והנה מפורש בספרי האחרונים ז"ל, דמנהג העולם לומר אחר פסוק ראשון דברכת כהנים כן יה"ר בזכות אברהם, ואחר פסוק שני כן יה"ר בזכות יצחק, ואחר פסוק שלישי כן יה"ר בזכות יעקב. ועיין בספר חסד לאלפים בזה ע"ש. ופרשתי בס"ד טעם לזה, דחלקו היה"ר לכל פסוק בפ"ע, והוא כי השי"ת אחר שברא העולם בירך אותו ברכה אחת, לפנימיות העולם ולחצוניות שלו ברכה אחת לשתיהם, אח"כ בא אברהם אע"ה ועבד להשי"ת עבודה תמה בגלוי ובנסתר, נתן לו הקב"ה כח להוסיף על ברכה של הקב"ה שתי ברכות, אחת לחיצוניות העולם בזכות עבודה הנגלית שעבד את הקב"ה, ואחת לפנימיות העולם בזכות עבודה הפנימית שעבד את הקב"ה, כי מאחר שהוא אדם אין מספקת ברכה אחת לחצוניות ולפנימיות, אלא צריך ברכה לזה וברכה לזה, הרי נעשה שלשה ברכות אחת של הקב"ה, ושתים של אברהם אע"ה, וכנגד זה ניתנו בברכת כהנים בפסוק ראשון שלשה תיבות שהם יברכך ה' וישמרך, ונזכר שם שמים באמצע. אח"כ בא יצחק אע"ה ועבד את הקב"ה עבודה תמה מבית ומחוץ, שהוא בנגלה ובנסתר, וג"כ זכה עי"כ להוסיף שתי ברכות לעולם, ונוספו על שלשה ברכות הנז"ל, ונעשו בזמנו חמשה ברכות, וכנגד זה נאמר חמשה תיבות בפסוק שני של ברכת כהנים, ולכן אחר פסוק ראשון אומרים כן יה"ר בזכות אברהם, ואחר פסוק שני אומרים כן יה"ר בזכות יצחק. אח"כ בא יעקב אע"ה, וגם כן עבד את הקב"ה עבודה תמה בנגלה ובנסתר, ובעבור זה ג"כ זכה להוסיף שני ברכות על הקודם, ונמצא בזמנו נעשה שבעה ברכות, וכנגד זה נאמר בברכת כהנים בפסוק שלישי שבעה תיבות, וג"כ נזכר בהם שם הוי"ה, ולכן אומרים אחר פסוק זה כן יה"ר בזכות יעקב, ודוק היטב כי נכון הוא בעזה"י

יברכך ה' וישמרך וכו'. נ"ל בס"ד המשך הפסוקים האלה ביחד ע"פ מ"ש במדרש כ"י שהביאו בספר פדה את אברהם וז"ל, מעשה ברבי יוסי בן קסמא שנשבו שני ילדיו מירושלים על יד שר אחד מאדום שגזל אותם ושבאם, והלך רבי יוסי בן קסמא לעיר של אותו השר, ואמר לאותו השר טול מאה מנה ותן לי שני ילדים ולא רצה, והלך רבי יוסי והתענה והתפלל לפני הקב"ה להושיעו להשיב לו שני ילדיו, ושלח הקב"ה את מלאך מיכאל, והלקה את השר ההוא בחולי גדול בבטנו, והיה מצערו צער גדול שא"א לו לסובלו, ויאמרו לו אוהביו שמא זה החולי בא לך מסיבת אותו היהודי, שבא לפדות את בניו ולא רצית ליתנם לו, ושלח תכף אחר רבי יוסי, וכיון שנכנס רבי יוסי למקום שיושב בו השר וראה פניו, אז נח ושקט מהכאב של אותו החולי, ויאמר לו השר תן לי המאה מנה שאמרת וטול את שני הילדים, ויאמר לו רבי יוסי לא אתן מאה אלא שמונים מנה ותן לי את הילדים, ויתכעס השר עליו, ויאמר לו צא מכאן, ואחר שיצא רבי יוסי חזר החולי על השר תכף ומיד ויתעלף מרוב הכאב, וחזר וקראו ויאמר לו תביא השמונים מנה ותקח הילדים, ויאמר לו רבי יוסי לאו אלא טול חמשים מנה, ויגער בו השר ועדיין הכאב הולך ומוסיף, וסוף דבר א"ל השר לרבי יוסי מה מגמתך, אמר לו רצוני שאטול אותם בחנם, אמר לו השר טוב קח ולך, ויען רבי יוסי ואמר איני זז מכאן עד שתפרע לי שכר עבודת פרך אשר עבדת בהם מעת ששבית אותם עד היום הזה, וסוף דבר עשו חשבון עמו לפי ערכם ומעלתם, ויעלה לו שמונים מנה, והוכרח השר לשקול לו שמונים מנה בעד שני הילדים, ולקח את בניו והלך לשלום, ע"כ

נמצינו למדין, אע"פ שנשבו בניו ובא, לפדותם בממון רב, עשה לו הקב"ה נס על ידי מלאך