עוד יוסף חי תריז

חטאתם אשר עשו. י"ל על כפל הלשון למעול מעל וסגי לומר למעל בה', ועוד למה אמר מכל חטאת האדם ולא אמר מכל עונות האדם, ועוד למה חזר ושנה לומר ואשמה הנפש ההיא, מאחר שכבר אמר למעל מעל ואשמה ומעילה חדא היא, ועוד אומרו והתודו את חטאתם לשון יתר הוא, דסגי לומר והתודו את אשר עשו וידעינן דקאי על חטאתם ועוד למה לא אמר והתודו את מעלם או והתודו את אשמתם כדקרי להו בתוך כדי דבור. ונ"ל בס"ד בהקדים מה שפרשתי בס"ד על פסוק כי עוני אגיד אדאג מחטאתי ואויבי חיים עצמו ורבו שונאי שקר, כדאיתא בתהלים סי' ל"ח, וקשה כי הנה נודע דעון הוא המזיד, וחטאת היא השוגג, וצריך לדאוג מן העון יותר, ואיך אומר אדאג מחטאתי, ופרשתי בס"ד, ע"פ מעשה שהיה באיש רשע בעל עבירות, סיפר בפני בני אדם כמה פעמים על הרב החסיד שבעירו שעבר כמה עבירות חמורות של ג"ע וכיוצא בהם, וישמע הדבר אצל הרב, ויביאהו לפניו באסיפת אנשים הרבה, וישאלהו מהיכן ידעת אלו הדברים אשר דברת, הראית בעיניך או שמעת באזניך, ומי הגיד לך. ויענהו באזני שמעתי מפיך ולא מפי אחרים שהודית בפיך שעשית עבירות אלו, והודאת בע"ד כמאה עדים דמי, ויאמר לו מתי הודיתי ובפני מי הודתי, ויענהו הודית בפני הקב"ה ביום כפור, שהייתי עומד אצלך ושמעתי מפיך שאתה מתודה על עבירות אלו, ומבקש מחילה וסליחה בעבורם וגם בכית עליהם. ויאמר לו הרב החסיד אמת הוא שהתודתי לפני הקב"ה על עבירות אלו ועוד יותר מהם. אך לא בעבור שאני עשיתי אותם, אלא בעבור שאחרים עברו עליהם, ואתה מכיר אותם ויודע מי הם העוברים על זה וכיוצא בזה, אבל אני תהילות לאל נקי אנכי מן אלו העבירות ורק אני אתחייב מצד הערבות, דכתיב וכשלו איש באחיו, וארז"ל נכשל בעון אחיו, וכן אמרו במשנה פרתו של ראב"ע היתה יוצאת בשבת ברצועה שבין קרניה, ותנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו, ולכן אני מתודה ואומר שעברתי ועשיתי כו"כ, ובאמת לא עברתי עליהם אני בעצמי, אלא אחרים עברו עליהם ועשאום, ואין צורך לפרש ולומר מי הם, כי אתה יודע בבירור מי הם העושים העבירות האלה אשר דברת בפיך. ויבוש אותו האיש ויכלם ולא ענה דבר, יען כי יודע בעצמו שהוא העובר כל העברות אלו, והכל יודעים שהוא חשוד בכולם, ועתה נגלית חרפתו לפני כל היושבין ששמעו תשובת הרב אליו, יען שבאמת הכל יודעים שהרב נקי הוא מכל אותם העבירות, והכל יודעים שאותו האיש חשוד הוא על כל אותם העבירות, והוא בא לגנות ולבזות את הרב באותם עבירות, באומרו שהרב בעצמו הודה שעובר עליהם, אך על ידי תשובה שהשיב לו הרב, אז מחשבתו הרעה של הבזיון שבה על ראשו, כי הכל הבינו שעליו נתכון הרב באומרו אליו שהוא מתודה על עבירות שעשו אחרים שאתה מכיר אותם, דכונתו לומר אתה הוא העושה עבירות אלו, ובעבור מעשיך אני מתוודה

והנה ענין תשובה זו שהשיב הרב לאותו האיש שהשיב לו מחשבתו הרעה על ראשו, דומה למעשה אחר שהיה בערל צורר שהיה יושב במסיבה של שרים וסגנים, והיה ג"כ יהודי אחד אדם חשוב ונכבד יושב שם, והערל היה מספר שם הלכתי למדינה אחת גדולה, וראיתי שלא נמצא בה שום מחסור, כי כל מה שנמצא בכל העולם כולו מצוי בה, ורק חסירה יהודי וחזיר שלא נמצא בה לא יהודים ולא חזירים, ונתכוון בזה לבזות היהודים להשוותם עם החזירים. ויען האיש היהודי ההוא, ויאמר לו זה החסרון אפשר שיתמלא בנקל, כי נלך אני ואתה ונדור שם, ויהיה נשלם ומתמלא החסרון של המדינה ההיא, ויבוש ויכלם אותו הערל, כי הוא נתכוון לבזות את היהודי להשוותו עם החזיר, ובתשובה שהשיב לו היהודי שבה מחשבתו על ראשו, שהיהודי נשאר יהודי, והערל נעשה חזיר. וכן הענין כאן, שאותו רשע שעשה את הרב בעל עבירות מחמת הוידוי שלו, לבסוף שב הבזיון על ראשו שניכר שהוא האיש בעל העבירות, והודוי אומרו הרב בעבורו ולא בעבור הרב עצמו, כי הוא נקי מכל אלו

והנה נודע דכל מכשול נקרא בשם חטאת וכמ"ש רז"ל ע"פ כי כשלת בעונך, מזיד הוא וקרי ליה מכשול, וכל מזיד נקרא עון, וכיון דאמר הכתוב וכשלו איש באחיו, וארז"ל הכונה איש נכשל בעון אחיו, נמצא לגבי העושה העבירה בעצמו נקראת בשם עון, אבל לגבי אחר הנתפס בעבורו נחשב עון זה מכשול שקוראו הכתוב בשם מכשול שהוא נקרא חטא. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, כי המוכיחים את דורם נקראים אוהבי תורתיך, ואם אין מוכיחים אנשי דורם אינם אוהבים התורה, כדי שיוכיחו בעבור קיום דבריה לבני אדם, אלא אוהבים בני אדם, ולכן לא יוכיחו אותם כדי שיהיה אהבה ביניהם, ולכן לא ישנאום, וכדאמרן בגמרא האי צורבא מרבנן דמרחמיה ליה בני מתיה משום דלא מוכיח אותם במילי דשמייא, נמצא מניעת התוכחה עושה אהבה לאדם עם חבירו, ואז ממילא יהיו נתפסים בעונות של אחרים, שנקראים לגבי דידם בשם מכשול, אבל אוהבי תורתיך שהם מוכיחים לאחרים, ויהיה להם שלום רב מן השמים, דהיינו שכר רב, שהשכר נקרא שלום, ומרוויחים שאין להם מכשול שהוא עונות של אחרים שנקראים לגבי הנתפסים בשם מכשול

ובזה יובן בס"ד, מ"ש דוד הע"ה כי עוני אגיד, בוידוי שאפרוט בו כמה עבירות אין אלו עון שלי, כי אני נקי ממעשים רעים אלו, ורק אדאג מחטאתי, הם עונות שעושים אחרים אשר אלו נקראים לגבי דידי בשם חטאת, שהוא מכשול, ואדאג פן אנכי מתחייב בהם, ונקרא שמי עליהם. והנה אוייבי הם רשעים, אשר חיים עצמו מלשון עוצם עיניו, שהוא לשון סגירה, כלומר התורה שנקראת חיים סגרו עיניהם ממנה, ולכך הם רצים ורודפים לדבר רע, וכששומעין הוידוי שלי רבו שונאי שקר, ר"ל רבו להוציא שם רע עלי בשקר, לומר דוד הודה בפיו שעשה עבירות כו"כ, דמרבים שם רע בשקר עלי, וכמו שהיה אותו האיש הרשע מדבר בפני העולם על הרב החסיד, כו"כ עבירות עשה, וראיתי בס' שכ"ר ז"ל, פרשת שלח לך שהביא המעשה הנז' באופן אחר, ופירש בה פסוק כי עוני אגיד בדרך אחר, ולפק"ד יתיישבו הדקדוקים בדרכינו לנכון יותר בס"ד

נמצא האדם חייב להתוודות בעבור עונות אחרים, אשר נחשבים לגבי דידיה בשם חטאת שהוא מכשול, אע"פ שזה האדם לא חטא במעשה שנקרא זה עון ומזיד, וז"ש איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם, דהיינו שהם צדיקים במעשה, שאין להם דברים הנקראים עונות, אלא רק דברים של מעשה אחרים שנתפסים המה עליהם, והיינו למעול מעל בה', ר"ל הם מעלו במעל שעשו אחרים, אבל הם לא אשמו באשמה של מעשה, אלא רק ואשמה הנפש ההיא, שנתפס בעבורה, עכ"ז צריך שיתוודו את חטאתם זאת

כה תברכו את בני ישראל אמור להם. איתא במדרש רבא בפרשת לך לך, מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים, רבי יהודה אמר מאברהם כה יהיה זרעך כה תברכו את בני ישראל, רבי נחמיה אמר מיצחק, שנאמר ואני והנער נלכה עד כה, לפיכך אמר המקום כה תאמר לבית יעקב, וכנגדו כה תברכו את בני ישראל עכ"ל. והנה ודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים, וכדאמרן בעלמא