עוד יוסף חי תרטו

הזה שנתאחרה הגאולה וביאת המשיח, זו עדות ברורה על ישראל כי עזבם ה' והשליכם מעל פניו ח"ו, כך היא טענת כמה אנשים בדורות החדשים האלה

והנה נראה לי בס"ד שתי תשובות לסתור דבריהם ולבטל טענתם, ולחזק התקוה של קץ הגאולה וביאת המשיח, ע"פ טעם ודעת שלא תתרופף התקוה מחמת אורך זמן הגלות, אע"פ שעברו יותר מן אלף ות"ר שנים, ועדיין לא נושעו ישראל ולא בא המשיח, אלא תהיה תקותינו חזקה מאד בבנין ירושלם וביאת משיח צדקינו בב"א, כאשר אנחנו מתפללים עליהם שתי ברכות קבועות בתפלת העמידה, אחת תשכון בתוך ירושלם, ואחת את צמח דוד עבדך וכו', כי לישועתך קוינו כל היום

והתשובה הראשונה לדבר זה, דמצינו שאמר הכתוב אלף שנים בעיניך כיום אתמול, וקשא מאי קמ"ל בדבר זה לומר דאלף שנים שלנו נחשבים אצל השי"ת יום אחד, ומאי נ"מ מזה החשבון, ועוד איך יתכן לעשות חשבון מכוון כזה, והלא הוא יתברך חי וקים ואין אצלו שיעור זמן וקץ וגבול, ולא התחלת זמן ולא סוף זמן, ואפילו אם תאמר אלף אלפים ורבי רבבות שנים בעיניך כיום אתמול טועה אתה בהשערה זאת, על כן מוכרח לומר כי השערה זו של אלף שנים בעיניך כיום אתמול נאמרה לסכך את האזן, בעבור דבר אחד אשר נהיה לומדים מן השערה זו של אלף שנים כיום אתמול, וצריך לנו לדעת מה הוא הדבר אשר נתלמד מזה. ונראה הענין הוא שבא המשורר ללמדנו, שאם יראה האדם שנות הגלות, ארוכים מאד, שהגיעו קרוב לשני אלפים שנים, לא יבא להכריח מזה יאוש מהגאולה, ולא יסיר תקוה כאשר עולה בלבבות קצת בני אדם לחשוב, שכיון שנתארך הגלות כ"כ יותר מן אלף ות"ר שנים אין עוד תקוה לגאולה ולביאת המשיח, כי באמת אין כל זה נחשב לפני הקב"ה זמן ארוך, כי באמת סך הגדול שבמספר שהוא אלף שנים שלנו, הנה אצל הקב"ה נחשב קצר ומעט שהוא כיום אחד שלנו, ואמר כיום אתמול בכ"ף הדמיון, שאין זה שעור מדוקדק אצל הקב"ה, אלא רק נאמר על צד הדמיון, לדמות שיעור ההקצרה והמועט, כי באמת לא יש שיעור יום מוגבל אצלו יתברך, ולכן אמר אלף שנים שלנו הם בעיניך קצרים וקטנים, כמו שיעור יום אחד שלנו, וא"כ מזה ההשערה שעשה המשורר בדרך משל ודמיון לשכך את האזן, בין תבין כי שני אלפים שנה שלנו נחשבים לפניו יתברך שני ימים, ולכן הזמן הזה שאנחנו רואין אותו ארוך אין זה נחשב ארוך לפני הקב"ה. וכונת המשורר בזה ההשערה שעשה הוא כדי להסיר מלב בני אדם הטענה של הבל, שחושבין בה בענין התקוה של הגאולה וביאת המשיח, לומר להם אתם רואין את האלף שנים זמן עצום וארוך, זהו ארוך בעיניכם, אבל בעיני השי"ת אין זה נחשב זמן ארוך, אלא למרבה יהיה נחשב יום אחד, ככה צריכים אתם לעשות השערה בדעתכם, וממילא בטלה הטענה וההכרח אשר אתם עשיתם להתייאש על ידו מן הגאולה וביאת המשיח. ועל זה אמר הנביא החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא, ונאמר על ידי ישעיה הע"ה הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו. ונאמר כי לא משחבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם

והתשובה השנית אשר אמרתי בס"ד, שהיא יותר חזקה מתשובה הראשונה, והיא דארז"ל שתא אלפי שנה הוי עלמא, שהם שני אלפים תוהו, ושני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח, נמצא העולם הארציי היה חרב שני אלפים, שהיה מתמוטט ונופל, וארז"ל בנין עולם הארציי וקיומו ותקונו, נעשה ע"י מתן תורה שנתנה אחר שנברא העולם כמ"ש על פסיק משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, דקודם שנתנה התורה היה העולם באותם שני אלפים שנה מתמוטט ומזומן ליפול להחרב ולהתבטל, ועל ידי שנתנה תורה נעשה לו קיום ותיקון ועמידה, וכל זה הוא בעולם הארציי, אבל בנין וקיום האדם שהוא נקרא עולם האנושי, הוא תלוי בזמן שיבא המשיח, כי בנין וקיום האדם הוא על ידי זכוך החומר שלו שאז יהיה ראוי לרוה"ק, ויתקיים בו הבטחה הנזכרת בנבואת יואל הע"ה, ככתוב והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו, וכן תתקים נבואת ירמיה הע"ה שנתנבא בדבר ה' כי זאת הברית שר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וכו'. נמצא תיקון ובנין חומר הגופים של האדם שהוא ג"כ נקרא עולם בפני עצמו, זה תלוי בזמן ביאת המשיח בגאולה העתידה

ועל כן אם תראה שנתארך תיקון ובנין עולם האנושי שהוא האדם קרוב לשני אלפים שנה, אין חידוש, שכבר מצינו שכך נהג השי"ת בתיקון ובנין עולם הארציי, שהיה תלוי במתן תורה שנתאחר קרוב לשני אלפים שנה, מעת שנברא העולם עד מתן תורה ולא הקדים תיקונו ובניינו במתן תורה אחר שנברא העולם במאה שנה, או בת"ק שנה, או באלף שנה, אלא המתין עד קרוב לשני אלפים שנה, ואז נתן את התורה שבה נבנה העולם הארציי ונתקיים, ועתה אז אם תראה שנתאחר זמן ביאת המשיח והגאולה, שבזה יהיה נשלם תיקון ובנין עולם האנושי שהוא האדם יותר מן אלף ות"ש שניע, לא תכריח מזה ביטול ביאת המשיח והגאולה מחמת אותה טענה של אורך הגלות, שנתאחר זמן הגאולה שנים הרבה, כי באמת עדיין לא הגיע זמן איחור זה לזמן איחור תיקון עולם הארציי, שהיה במתן תורה, ולכן אין פ"פ לומר אבדה תקוה ח"ו

ובזה יובן בס"ד, הן גאלתי אתכם אחרית כראשית, כלומר אחרית זו הגאולה האחרונה שבה יהיה תקון ובנין עולם האנושי, שהם בני אדם, כראשית כמו גאולה שהייתה לעולם הארציי שנעשית ע"י מתן תורה, כי כמו שהראשית נתאחרה קרוב לשני אלפים שנה, כן האחרית מתאחרת קרוב לשני אלפים שנה, ואנחנו נדע האחרית מן הראשית, ולז"א מגיד מראשית אחרית

והנה ידוע דעת הגאולה וביאת המשיח נקרא חק מפני שא"א לזה ביטול, שכבר הקב"ה נשבע לעשות כן, וכנז' בדברי רז"ל, ועוד נקרא חק מפני שאין לו טעם, יען כי מוכרח להיות כשיגיע קץ האמיתי אע"פ שהם דור שכולו חייב. ובזה יובן ושמרת את החקה הזאת, כלומר תצפה עת הגאולה שנקרא חק, מלשון ואביו שמר את הדבר, ואמר הזאת קרי בה ז' אות, כי בעת הגאולה נשלמים ז' אות של השם והכסא, דעתה כתיב יד על כס יה, גם נשלמים ז' אות של שם שד"י ושם אד"ני, שנפגמו בחטא חוה. ואל תאמר כיון שנתארך הגלות יותר מן אלף ות"ר שנים, זה הוכחה ברורה שנתבטלה הגאולה וביאת המשיח ח"ו, אלא תהיה תקותך חזקה וגדולה בדבר זה, יען כי הוכחה שאתה אומר היא בטילה ומבוטלת, מפני כי מן הימים הראשונים של שני אלפים ראשונים של העולם, נלמד מהם על ימימה הם ימים אחרונים של סוף שיתא אלפי שנים דעלמא, וכאשר פרשתי מ"ש מגיד מראשית אחרית, והיינו כיון שראינו שנתאחר תיקון ובנין עולם הארציי שהיה ע"י מתן תורה קרוב לשני אלפים שנה, לכן אם יהיה מתאחר בנין ותיקון