עוד יוסף חי תריג

לעצתי, תמכור המרגלית לבנק בחמש מאות אלף זהובים או יותר, ותקבל עתה ממנו סך שלש מאות אלף, ותמכור לו המרגלית, כי עתה אין לך הנאה ממנה, יען כי הבנק לא ירצה להלוותך עוד אפילו אלף זהובים, והמרגלית מונחת אצלו, וא"א שתוכל להביא לו שני מאות אלף זהובים ותקח המרגלית, ע"כ טוב שתמכור אותה לו. ויאמר לו זה א"א לעשות, יען כי עתה שהמרגלית מונחת אצל הבנק בפקדון, הנה היא נקראת על שמי בפי העולם, כאשר מדברים בה יאמרו מרגלית של איש פ', ואני מתכבד בזה, כי מרגלית כזו שאין נמצאת בעולם אצל המלכים היא שלי, ונקראת של פ', אבל אם אמכרנה לבנק הלך השם של כבוד המרגלית ממני, ולכן א"א שאמכרנה, אלא יהיה שמי נקרא עליה, ואע"פ שאני בע"ח להבנק, זה לא אכפת, אפשר שאפרעהו, והעולם אומרים אם ירבה סך החוב, יש הרבה פתחים למקום לפרעונו

ועל כן גם אני יודע בעצמי שאני יהודי מזרע היהודים, אשר כולם זרע יעקב אבינו, ונתן לנו אלהינו תורה ומצות לחזק בהם את יהדותינו, ועתה הוא רואה עצמו שנתערב עם בעלי דת אחרת, ואינו מקיים מצות דתי היהודים, ובכל שעה שהוא מסתכל בדבר זה יש לו צער ויגון בלבבו, כי ירא פן סר מעליו שם יהודי היקר מאד, אשר הנחילו אביו אליו, מאחר שאינו עושה משפט ודת היהדות, אך היום כשפגע בסיעה של חמשים ילדים שהיו כולם בפה אחד קורין אותי יהודי יהודי, כמה פעמים באין מספר, שמחתי מאד כי ידעתי ששם יהודי שהוא מרגלית יקרה עד מאד לא ניטל ולא סר ממני, ועדיין שמי נקרא על המרגלית היקרה הזאת, כי עודנה היא שלי, ועל אשר אני חייב בעבור שעברתי על כמה מצות, יש לזה פרעון, כי העיקר הוא המרגלית עודנה שלי ושל זרעי, ומרוב שמחתי בדבר זה שכך העידו אלו החמשים ילדים לפי תומם כלו נבואה נזרקה בפיהם שאני עודני בשם יהודי, לכך השלכתי להם אלף זהובים למתנה, ואם היה אצלי בעגלה עשרת אלפים זהובים, הייתי משליך להם בעבור שמחתי בבשורה זו שבשרוני, וידעתי כי אני הוא מרדכי היהודי. ע"כ הוא המעשה ששמעתי

והנה עתה אנחנו רואין באנשי אירופ"א, אע"פ שיש בהם רבים שהם מתערבים עם נכרים גדולי הארץ, ואוכלים ושותים עמהם, ועושים חלול שבת כמותם, עכ"ז אין רוצים להסיר מעליהם שם יהודי, ואין פושטים מעליהם כבוד היהדות, ואין נחשב אצלם שם יהודי לחרפה ח"ו, והם אוחזין בשם יהודי ומחזיקים בו בשתי ידים, ושומרין אותו לזרעם ולזרע זרעם לנצח, ויש שני עדים מעידים על הדבר הזה, הא' הוא שמלין את בניהם לשמונת ימים כאשר צוה ה' אלהים, וידוע כי המילה היא חותם אמת של היהדות, כי כיון שנימול נבדל מבעלי דת אחרת הבדלה גמורה ושלימה, שלא תכזב, כי הנימול א"א להתערב ולהתדמות עם הערל. ועד הב' שהוא יותר אמיץ וחזק, נזהרים שלא ישאו נשים נכריות, ואין נושאין אלא רק מבנות ישראל, יען כי אם ישאו נשים נכריות נפסק חבל היהדות מזרעם, כי בדין הוא ישראל שנשא נכרית ולדה כמוה, והרי הולד הוא גוי גמור, וכיון דאפילו אותם שעושים עבירות חמורות, אין רוצים לישא נכריות בשביל שלא יפסידו שם היהדות ולא יפסק מזרעם, הרי בזה נתברר שהם מיקרים שם היהדות, ועודם דבוקים באבותם עד אברהם יצחק ויעקב

על כן אמרתי לך יש ויש לאותם אנשי אירופ"א שאתה מגנה אותם, דבר טוב ושבח בענין היהדות, ולא כאשר דברת שלא מצאת להם דבר טוב ושבח ביהדות, ובאמת כאשר תשכיל בדבר זה תמצא שיוצא ממנו זכות וסנגורייא גדולה להם, ובפרט לאנשים גדולים אשר מתערבים בשררה ובמקח וממכר ובטיול עם אנשים שרים וסגנים ובעלי זהב וכסף, ועכ"ז שם היהדות אין פושטים אותו מעליהם, והוא אצלם לכבוד ולתפארת ולא לחרפה ח"ו, וזו המדה היא מצויה אצל אומת ישראל תמיד מקדם קדמתה, בדורות הראשונים מכמה מאות שנים, דאעפ"י שחטאו בכמה עבירות חמורות, ואפילו בע"ז ג"ע וש"ד, לא פשטו ולא הסירו מעליהם שם היהדות, ונזהרו רק בדבר זה שלא לקחו נשים נכריות מעמים עע"ז, כדי שלא יוסר מעליהם ומעל זרעם שם ישראל ושם יהודים

ובזה השבח נשתבחו בנבואת בלעם, באומרו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, ואע"פ שהאומות היו מתלבטים להסיר מעליהם שם ישראל, לא יכלו להם בדבר זה, וכמ"ש אסף במזמור פ"ג על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, וענין הערמה של האוייבים דקאמר עלייהו יערימו סוד, הוא שהיו מיעצים לישראל שיקראו לבניהם בשמות הנכרים הנקראים על שם הבעלים שלהם, ומראים להם עצה זו לטובתם, כדי שלא יהיו ניכרים בין העכו"ם, אלא יחשבו שהם מבני אמונתם ולא יזיקום, וע"ז אמר יערימו סוד, אבל באמת הם מתייעצים בזאת העצה על צפוניך, הם נפשות של ישראל שהם צפונים בתוך הגוף, כדי שתחול עליהם רוח טומאה על ידי שמות הרעים של עובדי ע"ז, כי אמרו אוייביהם בלבם לכו ונכחידם מגוי, ר"ל נכריתם מלשון ותכחד מן הארץ, ר"ל נכרית אותם מגוי האחדות, שנאמר בהם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כלומר נכריתם מן הבטחה של גוי אחד, ולא יזכר שם ישראל עוד, ולא יכלו על ישראל בדבר זה, אלא מסרו עצמם לבלתי יוסר מעליהם שם ישראל ובזה יובן בס"ד נבחר שם מעושר רב מכסף וזהב חן טוב, כלומר נבחר שם ישראל ושם היהדות אצל ישראל, יותר מעושר רב, דאפילו העשירים שהם מלאים מכסף וזהב, יהיה להם משם היהדות חן טוב

ובזה יובן בס"ד הפסוק כאן, שאו את ראש כל עדת בני ישראל, כל דייקא, אפילו אותם בעלי עבירות שבהם שיהיו אחר דורות, תעשו להם נשיאות, בשבח וזכות וסנגורייא, שתאמרו עליהם, ובמה תמצאו זכות וסנגורייא על הכל אפילו על אותם שאין שומרים חוקות התורה, אמר למשפחותם לבית אבותם, ר"ל זאת הסנגורייא והזכות אשר תמצאון להם, כל הימים שיש להם דבר טוב זה שמחזיקין בו הכל, והוא שאין מזדווגים ונושאין נשים נכריות, אלא רק נדבקים למשפחותם שהם לבית אבותם, כלומר מזרע ישראל, ולמה נזהרים בזה יותר, מוכרח מפני שחביב עליהם שם היהדות והישראלות שלא יפסק מזרעם ולא יוסר מעליהם, וכדאי הזכות הזה ללמד בו סנגורייא עליהם, ותנשאו ותשבחו אותם בכך, והשי"ת יעזור לכל בר ישראל שעושה עול לשוב בתשובה שלמה, ויעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. נ"ל בס"ד דידוע מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה ח"ג פרק א' במהות העולמות בתכלית הקיצור, הנה המאציל העליון אשר האציל כל העולמות נקרא אין סוף, ואין בו שום תמונה לא בשם ולא באות ואפילו בקוצי האותיות, ולכן ההרהור אסור דלית שום מחשבה תפיסה ביה כלל, ותחלה האציל עשר ספירות, וזה האור נקרא עולם מחצב הספירות, ובלשון הגאונים נקרא צחצחות, ונרמז בקוץ היו"ד של שם הוי"ה, כי לרוב העלמו אין לו תמונת אות אלא קוצו של יו"ד, כי הא"ס אפילו תמונת קוץ אין לו, וזה האור המיוחד הנקרא עולם הי"ס הוא הנקרא אלהות גמור. וכמו זה יש עוד