עוד יוסף חי תריב

ספר במדבר

פרשת במדבר

באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. נ"ל בס"ד מה שהוצרך לפרש באחד לחודש השני בשנה השנית, שפירש שלשה מניינים שהם ב' בשנים, ועוד ב' בחודשים, וא' בימי החודש, הרי כאן אותיות בבא, שהם רומזים לתורה שמתחלת בראשית ברא אלהים שהוא ר"ת בבא, לרמוז שזכות התורה יגן עליהם שלא יזיק להם המנין הזה. גם בבא הוא שער, כי תרגום שער הוא בבא, וידוע דהחכמה נקראת שער כמ"ש בגמרא מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד, הרי כאן נרמזה החכמה לרמוז שאותם הנפקדים כולם היו בעלי חכמה

ועוד נ"ל בס"ד, רמז במנין ימי החודש אות א', ובמנין השנים אות ב', הרי צירוף אב, ובאומרו תפקדו אותם אתה ואהרן, רמז אותיות אם, כי משה אהרן ר"ת אם, רמז לו בזה שלא יהיה להם נזק בעיה"ר מן המנין הזה, כי יגיע להם שמירה מן שם י"ה שהוא אב ואם. ובזה פרשנו בס"ד מ"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, ראש צורים הם האבות שראשם הוא אברהם אע"ה, והגבעות אלו האמהות, והוא רצה להזיק להם בעין הרע שלו, אך נצייר פניו שנשמות האבות והאמהות עומדים אצלם מכאן ומכאן, וידוע אם הבן עומד אצל אביו ואמו, אין עיה"ר שולטת בו, וכן כאן אב ואם שלהם, שהם אבות הקדושים ואמהות הקדושות, יבאו ויעמדו אצל בשעת המנין, ואז לא יהיו נזוקין בעיה"ר מצד המנין

שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם. י"ל תיבת כל נראה לשון יתר, דהא ודאי על כולם הוא מצוה, ועוד לבית אבותם נראה ג"כ לשון יתר. ונ"ל בס"ד ידוע הוא שצריך האדם להזהר שלא ידבר חובה וקטגוריא על ישראל לפני הקב"ה, אפילו על הרשעים שבהם, ואפילו שהחכם חייב להוכיח רשעי ישראל, ולהראות להם גנותם וכסלותם, ורשאי לדבר אתם קשות כדי להחזירם בתשובה, עכ"ז לפני הקב"ה לא ידבר חובה וקטרוג, ולא יגנה אותם, אלא אדרבה ידבר זכות וסנגורייא עליהם. צא ולמד מן ישעיה הע"ה, שבשביל שאמר לפני הקב"ה בתוך עם טמא שפתים אני יושב, נענש, אע"פ שבאמת לא היו עושין רש"מ, ואמר הקב"ה עליהם הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים ועוד דברים קשים כאלה, עכ"ז היה קשה לפני הקב"ה על מה שקראם ישעיה הע"ה לפניו עם טמא שפתים, דמה לו לגנותם לפניו יתברך והלא הוא ית' יודע אותם מה הם, ולכך תכף ומיד נענש על דבר זה שבא מלאך והכהו בפיו בגחלת אש, וא"ל וסר עונך וחטאתך תכופר, וכן מצינו בהושע הע"ה שנענש על אשר דבר חובה על ישראל, ולא דבר זכות וסנגורייא לפני הקב"ה, וכן נמצא באליהו הנביא זכור לטוב, כשאמר קנא קנאתי וכו' כי עזבו בריתך וכו' והוכיחו הקב"ה על אשר דבר חובה על ישראל לפניו, וכן אמרו בגמרא דפסחים על פסוק אל תלשן עבד אל אדוניו, כי מקפיד על המלמד קטגוריא על ישראל

הנה פעם אחת שמעתי מאדם אחד מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות איירופ"א ואומר שהם מחללי שבתות בפרהסייא מקטון ועד גדול, ואוכלים מאכלות אסורות, ועוד ועוד הרבה לגנותם. א"ל מי הכריחך לדברים אלו של גנות וחובה וקטרוג, המעמך ישלמנה, ואתה מה יש לך בדברים אלו, ומי הכניסך בתגר זה. ועוד למה תבחר לעשות מעשה זבוב שאינו חונה על בשר נקי וטהור, אלא רק על מכה וחבורה אשר על הבשר, כי כן אתה מספר בגנות אנשי אירופ"א, ואינך מספר בדבר טוב ושבח הנמצא בהם. ויאמר מה שבח וטוב נמצא בהם ביהדות, כדי שאדבר בו, א"ל יש ויש, כי הנה תמצא אפילו אותם אנשים שהם מחללים שבתות ויו"ט, ואוכלים בשר חזיר, ובשר בחלב, וטרפות, ושותין יין עם הנכרים ומתערבין עמהם, עכ"ז הם מחזיקים בשם היהדות אשר עליהם ומודים ומודיעים בפיהם שהם יהודים ואין שם יהודי חרפה להם, אלא הוא להם לכבוד ולתפארת

ואספר לך מעשה ששמעתי על עשיר גדול ועצום מאנשי אירופ"א בדור שקודם הדור הזה, שהיה שר נכבד מאד בעיני המלכים, ואוכל ושותה עמהם, והנה פעם אחת מלך אחד הזמין שלשה מלכים לארמונו המשובח הבנוי במקום דשן ושמן, ומיופה בתכלית היופי, לאכול ולשתות שם, וגם את היהודי העשיר ההוא הזמינו שם עמהם ביום פ' ידוע, ואז היהודי העשיר רכב בעגלה המפוארה שלו לבא אל ארמון המלך מקום הסעודה, ובאמצע הדרך היה מקום גבוה, ושם עמדו קרוב לחמשים ילדים קטנים, וכשהגיעה העגלה של העשיר ההוא, היו הילדים ההם מכים כף על כף וקורין בקו"ר "יהודי" "יהודי" בלי מספר, וכשנתקרבה העגלה אצלם העמיד אותה, ויתן למשרת שלו כיס שיש בו אלף דנרים זהב, ויזרוק אותם לפני הילדים, כדי שילקטום ויקחו אותם, וכשהגיע לארמון המלך וישב על השלחן לאכול ולשתות עם המלכים, נענה מלך אחד מהם אשר הוא עשה הדבר הזה ללמד את הילדים שיעמדו באותו מקום ויקראו יהודי יהודי, כי חשב לבזותו בדבר זה, כי היה קשה עליו הדבר שיהיה כ"כ כבוד וגדולה ליהודי לאכול עם המלכים בשלחן אחד, והוא שמע מה שעשה זה עם הילדים לתת להם מתן אלף דנרי זהב בעבור דברים אלו, ויאמר להעשיר בהיותם יושבים על השלחן, שמעתי הבזיון שעשו לך הילדים באמצע הדרך, והיה ראוי לעשות בהם משפט, אך כיון דקטנים הן ואין להם דעת אין מענישין את הקטן. ויענהו העשיר למה אתה אומר שעשו בזיון, אדרבא עשו לי כבוד ונחת רוח בזה, ואל תתמה על דברי, שמע נא מעשה שהיה קודם כמה שנים, שעשיר אחד גדול הוריש לבנו עושר גדול, ובכלל נכסיו הוריש לו מרגלית אחת יקרה משקלה מאה קירא"ט, ואין בה שום מום, ויצא לה שם בכל העולם, עד שקראו לה שם יקר, והבן איבד נכסי אביו ולא נשאר לו אלא המרגלית ההיא, והלך אצל בנק אחד ולקח ממנו בהלואה חמשים אלף זהובים, ונתן לו המרגלית בתורת משכון, ואחר שהוציא מעות אלו חזר ולוה ממנו חמשים אלף זהובים על סמך משכון ההוא, ולקח עוד חמשים וחמשים, עד שלקח סך הכל שני מאות אלף זהובים, וכשבא ליקח עוד לא קבל הבנק לתת לו אפילו אלף אחד, ונשאר ריקם ריקם בבית ובחוץ ויבא אצלו סרסור אחד ואמר לו שמע