עוד יוסף חי תריא

על משכבכם, ר"ל עד סמוך למשכבכם, כי על ר"ל סמוך, כלומר עד זמן הסמוך למשכבכם, ואז ודומו סלה שגם בלב לא יהי לכם רוגז, אלא תמחלו לו מחילה גמורה, עכ"ד

נמצא לפ"ז, אע"פ שדרכו של ת"ח להיות נקיט בלביה על הקמים עליו, עכ"ז בעת משכבו על מטתו צריך למחול, ולא ישאר בלבו שום חרדה של כעס על המצער אותו כלל, וז"ש ונתתי שלום בארץ שלא יהיה כעס והקפדה לאדם על חבירו, אע"פ שציער אותו, וא"ת והלא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, דעכ"פ צריך לנקוט בלביה ואיה השלום, לז"א ושכבתם ואין מחריד, ר"ל בעת השכיבה לא יש חרדה של רוגז אפילו אצל ת"ח, על כן הכל ישנים בשלום

והנה צריך טעם לשיעור הזמן שאמרו חז"ל, דראוי למנקט בליביה עד זמן שינה ולא יותר, דאם באמת מותר לו למנקט בלביה בשביל כבוד התורה, למה עשו לו גבול זה עד זמן שינה ולא יותר. ונ"ל בס"ד. דידוע בעת שינה יוצאת הנשמה מגוף האדם ועולה למעלה בסוד מ"ן, וידוע כי למעלה לא יש שום קנאה ושנאה כלל, וכמ"ש על המלאכים כולם אהובים כולם ברורים וכו', וכן הוא אומר עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ואיך תעלה הנשמה למעלה והיא יש לה שנאה ורוגז עם אחרים, על כן עשו גבול זה לעשות קודם שינה שלום עם כל אדם שציער אותו, ולא לנקוט בליביה בזמן שכיבה, אלא ימחול לכל אדם כדי שמצידו לא יהיה שנאה ומריבה ומחלוקת כלל, ובזה יומתק סיום המזמור של רגזו ואל תחטאו הנז"ל, שאמר בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני, כלומר בשלום עם כל אדם אשכבה, ואישן, ולא ישאר לי רוגז על שום אדם, אפילו בלב, יען כי אתה ה' לבדד, ר"ל כשאהיה לבדד שנשמה תצא מן הגוף ותהיה לבדה, אז לבטח היא ישיבה של מעלה ששם הוא בטח, מדבר רע תושיבני שם במקום הבטח, ושם לא יש שנאה וקנאה, וצריך שתהיה נשמתי דומה ליושבי עולם העליון, ואיך יהיה שנאה ורוגז על אחרים, ולכך בעת שאישן אהיה ישן בשלום עם כל אדם

ובזה נבאר בס"ד מאמר בגמרא שהוא תמוה, דאמרו בגמרא שהיה רב אחדבוי מקשי לרב ששת, והיה מעמידו בקושיותיו, והיה רב אחדבוי משחק על ר"ש, וחלש דעתיה דר"ש, ולכך נענש רב אחדבוי שנתאלם, ובאה אמו של רב ששת לבקש מן ר"ש בנה שימחול לרב אחדבוי, ויתפלל עליו שיתרפא, ולא היה רוצה ר"ש להתפיס, והוכרחה אמו לגלות לו דדים שלה, ואמרה לו עשה בשביל דדים אלו דינקת מנייהו, ואז נתפייס והתפלל עליו ונתרפא. והדבר יפלא, איך רב ששת לא יעביר על מדותיו, ועוד איך יעבור על רצון אמו שבקשה ממנו להתפייס ולמחול, ועוד למה באה עליו מצד הדדים והיה לה לומר עשה בשביל כבודי שאני אמך, או עשה למען ידים שלי שגדלו אותך ויגעו בך, ומאי רבותייהו הדדים, ובזה ניחא כי רב ששת רצה לקיים דברי חכמים שאמרו כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, והיינו משום כבוד תורה צריך למנקט בליביה עד זמן שכיבה וימחול לו, ואמו בקשה ממנו שאותה שעה בעוד היום גדול יתפייס וימחול לו, ולכך לא רצה באומרו לה אני אמחול, אך אין עתה עת המחילה המתיני עד הלילה ואמחול לו בעת שאני בא לישן, ע"כ כדי להכריחו שיעשה המחילה והפיוס באותה שעה קודם הלילה, אמרה לו עשה למען דדים אלו דינקת מנייהו, כוונתה לומר כשהיית בא לינק מן הדדים שלי ביום לעת ערב, לא הייתי אומרת אין עתה עת אכילה המתן עד הלילה ותינק, לכן גם אתה עתה לא תאמר לי המתיני עד הלילה ואתפייס, דאין עתה עת הפיוס אלא תתפייס עתה, ותקום להתפלל עליו שיתרפא, וכן עשה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, דארז"ל לצדיק מראין לו חלום רע, ופרשו הטעם מפני שהצדיק בוכה ומתוודה קודם שישן, וכמ"ש דוד הע"ה בדמעתי ערשי אמסה. וכן אמר הרא"ש ז"ל באגרתו לבנו, ומטתך בדמעך תמסה בזכרך חרדת ריב"ז על יום הדין. והנה כל זה לא יהיה לעתיד, יען שיהיו כל ישראל צדיקים גמורים, ויהיה שלום רוחני בין בנפש בין בגוף, שעל שלום זה אמר הכתוב שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, וכיון דאין חוטאים כלל אין להם בכיה וודוי ודמעה בלילה קודם שינה, כדי שיראו חלום רע, כי חלום רע הוא אם יהיה לאדם דאגה וצער קודם שינה, דכך מחייב הטבע, וכיון דהם ישנים בשמחת לב, לא יהיה להם חרדה בחלומות רעים, כמ"ש איוב אמרתי תנחמני ערשי ותחתני בחלומות, אלא אדרבה יראו חלום טוב, וז"ש ושמתי שלום בארץ שלום רוחני שלא יחטאו ולא יצטרכו להתוודות ולבכות קודם שינה, ועי"כ ושכבתם ואין מחריד אתכם בחלומות רעים, אלא תראו חלומות טובים: