עוד יוסף חי תרי

יתברך, ישתלם האדם בתורה ומצותיה, כי מן ההסתכלות בשש קצוות אשר פרשנו יהיה לו מהם יסודות חזקים לקיום התורה והמצות שבה, ועל כן תורה שבע"פ שהיא המבארת ומודעת לאדם הדרך אשר ילך בה במצות הלאוין, והמעשה אשר יעשה במצות העשין, חלוקה לששה סדרים, לרמוז לאדם שצריך להיות הולך ונמשך אחר ששה קצוות העולם, להתלמד מהם יסודות הצריכים בעבור קיום תורה, שעליה עומד העולם כולו בשש קצותיו, וכמש"ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקית שמים וארץ לא שמתי, ופרשתי בס"ד במ"א הכונה על תורה שבע"פ שהיא נוהגת ביום ובלילה, משא"כ בתורה שבכתב אין לומדין אותה אלא ביום, שאין קורין מקרא בלילה, ולז"א אם לא בריתי התורה הנוהגת יומם ולילה חוקות שמים וארץ הוא העולם כולו בשש קצותיו לא שמתי

ובזה יובן אם בחקותי זו התורה תלכו, קרי בה תלך ו', כלומר יהיה לכם בה, מהלך לשש קצוות כמספר וא"ו להסתכל בהם למשוך מהם דעת והשכלה, ללמוד דבר טוב מכל הקצוות שיש בעולם, אז יש תועלת ותקוה בזה, אשר את מצותי תשמרו הלאוין שלהם, ועשיתם אותם העשין שלהם

ועוד נ"ל בס"ד אומרו מצותי תשמרו ועשיתם אותם, הכונה תשמרו כלומר תצפו מלשון ואביו שמר את הדבר, כלומר לא תצפו לומר מתי תגיע מצוה זו לידי ואעשנה, כדי שאקבל שכר, אלא תצפו להם בשביל שתעשו, דנמצא תכלית כונתכם בצפוי זה הוא בעבור עשייתם, שבזה אתם מקיימים רצונו יתברך, ולא בשביל ליתן לכם שכר, והוא ע"ד מעשה שהיה במלך אחד שהיה צריך לו לעשות עשרים מיני כלים של זהב, וקרא לשנים אומנים, ויתן לכל אחד עשרה ניירות שמצוייר בכל נייר צורת הכלי, כדי שיעשום ע"פ הדוגמאות המצויירים בניירות ההם וקצב לכל אחד שכר ת"ק זהובים, כי המלאכה היא גדולה, ונתן להם זמן ששה חודשים, כי ידע שצריך זמן ככה, כי יש בהם ציצים ופרחים הרבה מינים ממינים שונים, ונתן להם הזהב שצריך לעשותו, אבל השכר יתן באחרונה כשיביאו הכלים מתוקנים ע"פ הדוגמאות, ושניהם יצאו שמחים וכל ואחד הלך לביתו לעסוק במלאכתו, ושניהם גמרו המלאכה בתוך הזמן שקצב להם המלך. והנה אחד מהם התחכם ולעשות לו בגד עליון שעליו מצוייר כל העשרה כלים שעשאם למלך, ולבש זה הבגד כשנכנס לפני המלך, והגיש לו את הכלים, וירא כי המלאכה שלימה, ויתן לו ת"ק זהובים כאשר קצב לו, ועליהם הוסיף עוד אלף זהובים תוספת למתנה. והב' ג"כ עשה בגד לעצמו שעליו מצוייר ת"ק זהובים, וילבש אותו כשהביא הכלים לפני המלך, וירא המלך כי גם זה מלאכתו נקיה, ועשאה כרצון המלך, ויצו לתת לו ת"ק זהובים אשר קצב לו, ויאמרו לו עבדיו, אדונינו המלך הלא זה וזה מלאכתם שוה, למה לראשון נתת לו אלף זהובים יותר על שכרו, ולזה נתת לו רק שכרו שלם. ויאמר להם הראשון היתה כונתו בעסקו במלאכתי כדי לעשות רצוני שבקשתי ממנו עסק עשרה כלים, ולא בעבור השכר, ולכן כשהביא לי הכלים לבש בגד שעליו מצויירים הכלים, להודיע כי הוא שמח על אשר עשה רצוני, וקיים דברי שזה תכלית כונתו. אמנם השני כשהביא לי הכלים לבש בגד שמצוייר עליו צורת ת"ק דנרי זהב, הרי הודיע וגילה לבו שתכלית כונתו הוא בעבור לקבל ת"ק דנרים, ובעבורם הביא לי הכלים עתה וצייר ת"ק דינרים בבגדיו להזכירני לשלם לו הדנרים, שבא עתה כדי לקבל הדנרים, ולכן אין ראוי לתת לו מתנה כי אם רק הדנרים אשר קצבתי לו, כאשר צייר אותם בבגדו כשבא לפני. וכן הענין כאן, אמר השי"ת הן אמת שאני נותן לכם שכר ע"כ מצוה ומצוה, הנה ראוי שאתם לא תהיה תכלית כונתכם במצות בעבור השכר, אלא תהיה תכלית כונתכם הוא לעשותם דהיינו לעשות רצוני שצויתי אתכם לעשות, וכאשר כיון האומן ההוא במעשה הכלים כדי לעשות רצון המלך שצוהו לעשותם אליו, ולא בעבור לקבל שכרו, דלכך לא צייר הדנרים בבגדו כאשר צייר חבירו, אלא צייר מעשה הכלים שאין כונתו לתבוע את המלך בשכרו

והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל שיש ב' צירים וב' דלתות באשה, והוא של בית הרחם ששם מקבלת הזרע, ומתגדל העובר ונשלם, כי הוא הכלי המקבלת בתוכו הולד, ובתוך הכלי הזה נתנים המ"ן שלה, והמ"ד של בעלה. ופירש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער הירח פ"ג, דאלו השני צירים ושני דלתות רמוזים באות ד', כי אות ד', היא צורת יו"ד, ושני ווי"ן, שהיו"ד עומדת באמצע השני ווי"ן, והיו"ד ההיא היא הציר של הדלת, שכל הדלת סובב עליה שאין קיום לשני ווי"ן, אלא באותו היו"ד שהוא הציר, ולהיות שהם כפולים, לכן הם ב' צירים וב' דלתות, ואם תחברם יחד יהיו מ"ם סתומה כזה ם, ואלו הם סוד מ' יום דיצירת הולד, וכאשר מקבלת הולד בתוך בית הרחם שלה, היא צורת מ"ם סתומה, וכשיולדת נפתח רחמה, והשני דלתות שהיו דבוקות זו בזו כעין מ"ם סתומה נפתחין, ויוצא הולד ע"ש

ובזה יובן בס"ד והשיג לכם די"ש אותיות שד"י, שהוא ביסוד, שבו מתברך בית הרחם של האשה ששם הצירים והדלתות, את בציר חלק התיבה לשתים וקרי בה ב' ציר, הוא בית הרחם שבו ב' צירים, וב' דלתות, ולהיות כי העיקר הוא הציר שכל הדלת סובב עליו, וכנז"ל, לכן לא נתפרש כאן אלא ב' ציר של בית הרחם, ואמר ובציר ישיג את זרע, כלומר בבית הרחם שהוא שני צירים ישיג שם את הזרע, כי שם מתקבל הזרע ונעשה הולד, ששם זרע האיש וזרע האשה

ואמר עוד ואכלתם לחמכם לשובע, לשבע כתיב, רמז בזה שתעשו העונה של נשותיכם בליל שביעי, שהוא ליל שבת, וידוע דהזווג נקרא בשם אכילה, והאשה נקראת בשם לחם, כמ"ש חז"ל ע"פ כי אם את הלחם אשר הוא אוכל, וכמ"ש אכלה ומחתה את פיה. אי נמי רמז בזה על שבעה נקיים, שתהיו מזדווגים אחר ספירת שבעה נקיים, וזהו לשבע. אי נמי רמז בזה על עיבור שהוא לשבעה חודשים שהוא עליון וגדול מאד, ולכן רובן של צדיקים גדולים נולדו לשבעה חודשים, וזהו ואכלתם לחמכם לשבע, שאתן לכם כח בזווג שלכם להמשיך העיבור שיהיה מן הזווג שלכם, הארת שבע תיקוני גולגלתא, שמשם יהיה העיבור לשבעה חודשים, וישבתם לבטח בארצכם, האשה נקראת ארץ, ולבטח הוא אותיות חלב ט', ר"ל יניקה מן היסוד שהוא ט'

ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, נ"ל בס"ד, דארז"ל בגמרא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, ופריך והתנן הנעלבים ואינן עולבין וכו' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ומשני דנקיט ליה בלביה, ופריך והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ומשני דמפייסין ליה ומפייס. גם עוד משמע מהגמרא במקום אחר דאפילו בלב לא לנקוט, אלא עד זמן שכיבה, כמו שאמר אותו חכם מימי לא עלתה קללת חבירי על מטתי דאמינא קודם שינה רחמנא שארי לכל מאן דמצער לי, ובזה פירש הרב שבט מישראל ז"ל, רגזו ואל תחטאו פירוש שתרגזו על המצער אתכם כדרך ת"ח, אך באופן שלא תחטאו בזה, אלא אמרו בלבבכם הרוגז הזה, וכמ"ש בגמרא דנקיט ליה בלביה, ולא תדברו בפיכם להשיב על חרפתכם, ואף גם זה שהוא בלב לא לנצח יריב, אלא יהיה זה רק