עוד יוסף חי תרז

ממון, והוא דעל מכר של אבן הראשנה שנמכרה לשמעון יום ראשון במאה, וביום השני מכר אותה באלף, יש צד סברה לומר, כיון דשמעון קנאה במאה מחמת ערמה של ראובן שרצה להנותו בערמה זו, שהיא שוה אלף, אם לא היה טורח הסרסור ביום שני למצוא לו לוקח באלף, אלא בפחות אין זו אונאה, ולכך בא הכתוב ללמד על מציאות כזו המכירה, כיון שראובן קנה אותה במאה נעשית שלו וזכה בה, על כן אם יאנו אותו למכרה בפחות מאלף שהוא כדי שווייה, באמת יש בזה איסור אונאה, ועל זה אמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, שעשית ערמה בשני ממכרים לטובת עמיתך אל תונו בכה"ג איש את אחיו, וכן או קנה מיד עמיתך כה"ג דהוה באבן השנית, אשר ראובן עצמו שהוא בעל האבן היה הוא הקונה, ג"כ אסור לקנותה בפחות משוייה כי אע"פ שהאבן הזאת שלו היתה, והוא מכרה לשמעון בפחות הרבה שהוא רביע מכדי שווייה, עכ"ז כיון שקנאה שמעון בת"ק, נעשית ממון גמור שלו, ואסור לאנות אותו במקחה, שגם בכה"ג אני מצוה אתכם אל תונו איש את אחיו

ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו. נ"ל בס"ד לרמוז ואיש השי"ת נקרא איש מלחמה כנז' בשירת הים, כי ימכור בית מושב עיר חומה גזירת החרבן מכנה אותה בשם מכירה, ובית מושב הוא בהמ"ק שהוא מושב קבוע, ואינו כמשכן שהוא היה מתטלטל ממקום למקום, והיה בנוי בירושלים שהיא נקראת עיר חומה, והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו, ר"ל עד תום הפגם וקלקול העונות אשר גרמו את ממכרו, כלומר שגרמו חרבנו, ויש המשך זמן לגאולתו שני אלפים שנים, דארז"ל ששה אלפי שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, דהיינו אלף החמישי ואלף הששי כל שנה ושנה שבהם היא ראויה לביאת המשיח ולבנין בהמ"ק, וידוע כל אלף שנה נקראים אצל הקב"ה יום אחד, כמ"ש רז"ל על פסוק אלף שנים בעיניך כיום אתמול

אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. נ"ל בס"ד כפל לשונות הכתבים האלה, ע"פ מ"ש רז"ל הנותן ברבית קם בתחיית המתים, ומעשה היה בזמן הגאון רבינו עקיבה איגר ז"ל, שהיה בעירו עשיר גדול דכל עסקיו היו ברבית, ומזה נתעשר בעושר גדול, ואחר שמת לא רצו הקהל לקברו עד שיתנו יורשיו שני אלפים רייא"ל כסף לקופת הכולל של העיר, והלכו בניו וקבלו אצל הנסיך על הדבר הזה, באומרם שאין דרכם ליקח בשביל קבורה אפילו מעשיר גדול מאד יותר מעשרים רייא"ל כסף, ובעבור אביהם תובעים שני אלפים רייא"ל, והרי זה עול גדול שא"א לסבלו, וישלח הנסיך ויקרא את הגאון רבי עקיבה איגר ז"ל הנז', וידבר אתו קשות על הדבר הזה, ויענהו הגאון בתלמוד שלנו כתוב שהמלוה ברבית שכל עסקיו הם בכך אינו קם בתחיית המתים, אלא ישאר בקבר, והנה זה האיש כל הרווחתו ופרנסתו היה מן הרבית ומזה נתעשר על כן בשלמא שאר ישראל שבודאי יקומו בתחיית המתים אין המתים לוקחין קרקע של הקבר מן הקהל לאחוזה, ורק נקברים בה בשכירות, יען כי בתחיית המתים יצאו ממנה וילכו לביתם לשלום, ואין אנחנו יכולין להעמיס עליהם שכירות הרבה, דאין אנחנו יודעים כמה ידורו בקרקע זו של הקבר, דאולי אחר שנה זו יבא המשיח, ואחר מעט שנים יחיו המתים ויקומו מקבריהם, ואין להם עוד צורך בקרקע זו של הקבר, אבל זה האיש כיון דאינו קם בתחיית המתים, נמצא הדבר ברור שלוקח גוף הקרקע של הקבר לאחוזת עולם עד אין קץ, וכיון שקרקע זו שנתייחדה לקבורת המתים, היא מקודשת אצלינו, וערכה לפי גודל קדושתה רב הוא מאד לכך עשינו לה ערך לפי כבוד קדושתה סך שני אלפים רייא"ל כסף. וערבה להנסיך תשובה זו של הגאון, ויצו שיתנו היורשים כאשר הושת עליהם מן העדה, ואם לאו יקברו אותו אצלם, ע"כ שמעתי

ובזה יובן בס"ד הכתובים כאן, אל תקח מאתו נשך ותרבית, והטעם חדא ויראת מאלקיך שצוך על הדבר הזה, ועוד הנה בזה תלויה תחיה שלך לעתיד, דעל ידי שאינך לוקח מאחיך נשך ותרבית תקום בתחיית המתים, שתחיה אתה ואחיך עמך, ולא תשאר בקבר וזהו וחי אחיך עמך, שתחיה אתה ואחיך ביחד, ותעמדו שניכם יחדיו. ועוד הוסיף הכתוב להודיע לאדם תועלת אחרת שיהיה לו מזה שהוא מונע עצמו מליקח נשך והוא כי עי"כ במרבית לא תתן אכלך, והוא מלשון ואכלה אתכם ארץ אויבכם, בפרשת בחקותי סי' כ"ו, ולכן הקבר נקרא בשם אוכל שהוא אוכל בשר האדם הנקבר בו, וכן הוא כאן בא לומר שאם תקח נשך אינך קם בתחיית המתים, ולכך תהיה קרקע הקבר לך לאחוזת נצח, ותהיה מוכרח לשלם ע"פ הדין בעבורה ממון רב וכמו שטען הגאון רבי עקיבה איגר ז"ל בעבור קבר של אותו העשיר שהיה נותן בנשך, וזהו אכלה הוא קרקע הקבר שאוכלת בשרך, אל תצטרך לקנותה במרבית כלומר ברבוי ממון

ובזה יובן מה שקרא הכתוב לעשו איש שדה, דכתיב ויהי עשו איש ציד איש שדה, יען כי הוא אינו קם בתחיית המתים, מאחר שכפר בה, כמ"ש חז"ל ונמצא הקבר שלו בשדה אדום הוא חלוט לו לעולם, שאינו יוצא ממנו, ולכך קרוי איש שדה חוץ מן הראש שלו שהושלך במערה של האבות, דאפשר שהוא שאני בזה, וברוך היודע איך יהיה בו לעתיד

אחרי נמכר גאולה תהיה לו. קשה פשיטה דהגאולה תהיה אחר שנמכר ולא קודם, ונ"ל בס"ד רמז הכתוב, שהגואלים יהיו קלים בגאולתו, ולא יתנהגו בכבידות פן יטמע, ונרמז זה אחרי אותיות נמכר יש אותיות קלים, כלומר הגאולה תהיה לו על ידי אנשים קלים ולא כבדים

ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ. נ"ל בס"ד, ידוע דארז"ל התורה נקראת ארץ, דכתיב ארוכה מארץ מדה, וידוע דישראל נשמותם אחוזים בתורה, כמ"ש דורשי רשומות, ישראל נטרקון יש ששים רבוא אותיות לתורה, וידוע דארץ הוא כינוי לספירת המלכות שנקראת ארץ, וידוע שיש שני הארות גדולות נמשכים לספירת המלכות, האחת היא הארת שלשה אלפי"ן דשם אהי"ה במלוי אלפין, שעולה מספרם שלג, בסוד כי לשלג יאמר הוי ארץ, ואלו נמשכים ע"י עסק תורה שבכתב, והארה השנית היא מלוי דמלוי שם אדנ"י שהוא ל"ה אותיות, אם תמלא התי"ו ביו"ד שהיא בחינה עליונה, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפסוק ועתה יגדל נא כח אדני, והארה זו תהיה לה בשבתות ויו"ט, אבל בחול יהיה ל"ד אותיות, דאות תי"ו לא תתמלא ביוד אלא תו בלא יוד, וזה מורה על דלות שהוא מספר דל, וזו הארה של ל"ה אותיות תהיה ע"י זכות תורה שבע"פ שהיא סוד שם אדנ"י, וז"ש ובכל ארץ אחוזתכם זו התורה שנקראת ארץ שאתם אחוזים בה, ואמר בכל ר"ל בתורה שבכתב ותורה שבע"פ גאולה תתנו לארץ, כתיב גאלה וקרינן גאולה בוא"ו, ודרשינן כפי הקריאה, ותחלקנה לשלש חלקים דקרינן בה ג' א' ול"ה, כלומר ג' אותיות א' של שם אהי"ה, ול"ה אותיות של מלוי המילוי דשם אדנ"י תתנו לארץ היא ספירת המלכות: