עוד יוסף חי תרד

אות אל"ף, וא' היא בסוד שם ב"ן שהיא בסוד אות ב', ושאל אם ישאלוני מה שמו של ספר התורה שיתן לנו, אם אומר להם שמו מה, דהיינו שהוא תורה דאצילות שהוא סוד מ"ה, והשיב לו כה תאמר לבית ישראל אהיה שלחני אליכם, כלומר תודיעם שהתורה שאתן להם היא בסוד הבריאה, שהיא סוד בינה, ששם הוא שם אהי"ה, כי זה שמי לעולם, כלומר זה ספר שם מ"ה הוא נשלם עתה מהם, ולעתיד אגלה אותו, אבל זה הוא ספר שם ב"ן שאתנהו עתה הוא זכרי לדור דור, שילמדו בו עתה בכל דור ודור

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב נורא תהלות עושה פלא בהפוך אתוואן אל"ף, רמז לספר הששי הנז' שהוא סוד אות אל"ף, וז"ש כרמי שלי לפני הוא בית שלישי שאראהו מזומן בנוי ומשוכלל לפני, מעשה ידי שמים, אז אותו זמן האלף לך שלמה, דהיינו ספר הששי שהוא בסוד אל"ף נשלם לך בתחתונים, שיזכו לו גם התחתונים. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב טוב יום בחצריך מאלף, כלומר שאלמוד בחצריך תורה דאצילות שה"ס אל"ף, ולז"א מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי, ע"י שלימות הענוה במדרגה העליונה הנקראת מה, כמ"ש מרע"ה ונחנו מה, אז ומ"ה הוא ספר תורה דאצילות שהוא בסוד שם מ"ה תהמי עלי להשיג אותו

ובזה יובן בס"ד הטעם שעולין ביום כפור לס"ת ששה, לרמוז כי אחר שתושלם הכפרה והתיקון של עון עץ הדעת, ועון העגל ושאר קלקולים ונשיג כפרה שלימה, אז נשיג גם ספר הששי הנז', ויהיה לנו תורה שבכתב ששה ספרים. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב ואחבשך בשש, שרמז על ששה ספרים אלו, שנזכה לעתיד לספר הששי, שהוא כולו שמותיו של הקב"ה כנז"ל, וז"ש ואחבשך בשש הוא ספר הששי הנז', ובזה אכסך משי בהפוך אתוואן שמי, כלומר אכסך באור שמות שלי. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב תחיינו ובשמך נקרא, כלומר נקרא בספר שהוא שמך שמלא שמותיך, וגם יובן ובשמך ספר וא"ו שהוא שמך, נקרא בו

ובזה יובן בס"ד, הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחשנה, כלומר ישראל שהם קטנים מחמת ענוה יהיה לאלף, יזכו לתורה דאצילות שהיא סוד אל"ף, והוא ספר הששי הנז' שמתחיל באות אל"ף, והצעיר אלו ישראל לגוי עצום, גוי גי' מ"ה, שזה הספר הוא בסוד שם מ"ה, אני ה' בעתה אחשנה, בעת היא, שהוא עת לשחוק, כנז' בי"ד עתים דקהלת ועת לשחוק הוא עת החמישי, וכתיב אז ימלא שחוק פינו וכו', אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל דייקא, שהגדיל התורה בספר זה שתהיה ששה ספרים

ובזה יובן בס"ד לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ: משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרוף באש, פירוש אשר שם שמות בארץ שזיכה לתחתונים שוכני ארץ בזה הספר הששי שהוא כולו שמותיו של הקב"ה, ובאותו זמן שיתגלה הספר הזה משבית מלחמות עד קצה וכו', ולא יצטרכו להשתמש בו לעשות נקמה באויב, וגם קשת ישבר וקצץ חנית, שאין הורגים זא"ז כדי לחוש שישתמשו בזה הספר להרוג בו בני אדם, וכמ"ש הרב ז"ל, וגם אותו זמן עגלות ישרוף הקליפה של העגלות שהוא עגלים שעשו במדבר, ועגלים של ירבעם ישרוף באש התורה, כי יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ואין מעכב מצידם מלתת הספר הזה לתחתונים בארץ, כאשר תמנע היתה מקודם מסיבות אלו, וכמ"ש הרב ז"ל וכנז"ל. אי נמי עגלות קרי בה ע' גלות, ר"ל הקליפה של שבעים גליות ישרוף באש התורה. ובזה יובן בס"ד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, כלומר והיה ביום גילוי הששי הוא ספר הקדוש הנז', יהיו כל ישראל מתוקנים ויעשו כוננות לכל אשר יביאו לפני הקב"ה, מן התורה ומן מעשה המצות. ובזה יובן בס"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, פירוש כל הנקרא בשמי זה הספר הששי שהוא תורה דאצילות, המתחיל באות א' שבו רמוז שמו של הקב"ה, כי צורת א' הוא יו"ד וב' ווין, בראתיו זה ספר בראשית שהוא ספר הבריאה, דלכך מתחיל באות בי"ת, יצרתיו זה ספר היצירה שהוא חלק הלימוד, אף עשיתיו זה ספר העשיה שהוא חלק המצות

והנה נמצא לפ"ז תהיה תורה שבכתב מנין ספרים שלה, הוא כנגד מנין תורה שבע"פ שהיא ששה סדרים, וידוע דכל דבר ודבר יש בו חצוניות ופנימיות לכן כשראה הנביא דמיון לתורה, ראה מגילה עפה שהיא כפולה, ובזה מובן בס"ד שפיר טעם נכון לסדר השלחן ולקחת סולת שהוא מנופה וזך, כן התורה שנקראת לחם היא זכה ונקיה, ואפית אותה שתים עשרה חלות, כנגד ששה ספרים של תורה שבכתב, וששה סדרים של תורה שבע"פ, שני עשרונים יהיה החלה האחת, כי כל ספר יש בו חצוניות שהוא נגלה ונסתר, כל אחד לפי ערכו ושמת אותם שתים מערכות, שהוא מערכה אחת כנגד תורה שבכתב, ומערכה אחת כנגד תורה שבע"פ, שש המערכת, שכל אחת יש בה ששה כאמור, וכל זה הרמז יהיה על השלחן הטהור שהוא לפני ה'

פרשת בהר

שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. הקשה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, הא אצטריך למימר, דודאי כן יעשה ורק צריך לצוות על השביעית שישבתו בה. ונ"ל בס"ד, בהקדים מ"ש רבינו בשער הפסוקים בשיר השירים בפסוק דודי לי ואני לו הרועה בשושנים וז"ל, הנה רז"ל וכן בזוהר פירשו פסוק זה ואמרו הרועה בשושנים בשש שנים של שמיטה, גם ירמוז בשושנים בשש שנים, והם שש שינין שיש בפסוק של וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים עכ"ל. והנה דברי חז"ל נפלאים, מה שייכות יש לשבע שנים דשמיטה בפסוק זה דרועה בשושנים, ודברי רבינו האר"י ז"ל שהוסיף לרמוז בזה על שש שינין שיש בפסוק הנז' דשמיטה, הם נפלאים יותר, דמה שייכות לשש שינין אלו בפסוק זה, ומעיקרא מה היא כונת הכתוב להזכיר שש שיני"ן בפסוק זה, ועל מה ירמזון, ולכל צריך ביאור. ונ"ל בס"ד דשש שיני"ן הנזכרים בפסוק הנז' הם רומזים על ששה שיני"ן שיש בתפילין של ראש, והוא כי בכל תש"ר יש שני שיני"ן. אך ידוע מאמר רז"ל בגמרא מקום יש בראש להניח בו שני תפילין, אחד לפי סברת רש"י ז"ל, ואחד כפי סברת ר"ת ז"ל, ואיתא בזוהר חדש דתרווייהו צריכי וכל זה הוא בתפלת שחרית, אבל בתפלת מנחה מניחין תפלין אחד הנקרא שמושא רבה שהוא אצבעיים על אצבעים, נמצא שלשה מיני תפלין הם ובכל אחד יש שני שי"ן, הרי סך הכל הם שש שיני"ן. וידוע מ"ש בספר קה"י ז"ל בשם התיקונים דף כ"ד ע"א, שי"ן דתפילין הוא בינה, ועלה אתמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, פירוש שי"ן ר"ת שם ה' נקרא ע"ש, וידוע כי היובל הוא בסוד הבינה, והמספר שאנחנו מונין ליובל שהם שבע שנים שבע פעמים הוא בבינה, ולכן נודע הטעם שנרמזו בפסוק המדבר ביובל שהוא בסוד הבינה הששה שיני"ן