עוד יוסף חי תרג

והכה ביורה ובקדרה כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו, גם לפעמים בא קודם הקטרת. האימורין, בעוד שלא בשלו הבשר, ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן, וזה אומר לו המתן עד אשר יקטרון החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך, וזה משיב לא כי עתה תתן ואם לאו אקח בחזקה, והיה נעשה בזה חלול השם, וכמ"ש נאצו האנשים את מנחת ה', ואפשר שימצא כהן שנוהג כך לשאל חלקו בפיו, ולוקח קודם הקטרה, באומרו שהוא חביבה בעיניו אכילת בשר קודש, ומשום חבוב מצוה עושה כן, לכך הוצרך להזהירם שלא יחללו שם אלקיהם למעבד כבני עלי, ועוד הזהירם שיהיו מחשבים בקרבן זה שמקריבים למטה, כאלו הם מקריבים למעלה קרבן הנשמות במזבח העליון, כמ"ש בזוה"ק, כמו שיש מזבח למטה יש מזבח למעלה, וכמו שמקריב הכהן למטה יקריב מיכאל נשמות במזבח של מעלה, והכהן יעשה חיבר וקישור להקרבתו למטה עם קרבן של מעלה, שהוא קרבן של נשמות, ויצייר בדעתו כאלו הוא עומד למעלה ומקריב, וז"ש כי את אשי ה' הם קרבנות של מזבח התחתון, כאלו לחם אלקיהם שהוא קרבן של נשמות שקרבים למעלה הם מקריבים בידם, עם אשי ה' שהם קרבנות שלמטה ולכן והיו קודש, כלומר צריך שיהיו בקדושה דוגמת מלאכי עליון, כדי שישוו עמהם בענין ההקרבה ויתקשרו זה בזה

ושמרתם מצותי ועשתם אותם אני ה'. נ"ל בס"ד הכונה שתעשו המצות שלמים בארבעה חלקים שהם מעשה ודבור וכונה ומחשבה, שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה, שבזה יהיה יחוד השם ב"ה, ולכן סיים אני ה'. ועוד נ"ל בס"ד, העבודה שיעשה האדם במצות היא בשתים, האחת בשלימות המחשבה ועל זה אמר ושמרתם מצותי, כי על עבודה שבלב יפול לשון שמירה, והב' היא עבודה במעשה בידים, ועל זה אמר ועשיתם אותם. וידוע שהעבודה שהיא במעשה בידים, וכן עבודה שבלב תרווייהו צריכים להיות מאהבה, וב"פ אהבה עולה מספר שם הוי"ה, ולז"א ושמרתם את מצותי בלב ועשיתם אותם בידים, ובזה אני ה' שמתייחד שמי, כי תרווייהו צריכין להיות מאהבה

ועוד נ"ל בס"ד, הלאוין הם באותיות י"ה דשם הוי"ה, והעשין הם באותיות ו"ה דשם הוי"ה, וכנז' בתיקונים שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח, וז"ש ושמרתם מצותי הם הלאוין, ועשיתם אותם אלו מ"ע, ובשניהם אני ה' שמתייחד בהם שס הוי"ה ב"ה

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי. נ"ל בס"ד, ידוע כמו שמוסיפין מחול על הקודש בשבת, כן מוסיפין מחול על הקודש ביו"ט, שהאדם יעשה של חול קודם, והקב"ה יסכים עמו ויקדשם, וכל תוספת קדושה שיעשה האדם בשעה של חול נקרא הזמנה שמזמין האורח שהוא יו"ט בשעות של חול, אבל בזמנו ממש אינו חשוב אורח אלא בעה"ב, כי הקב"ה קדש אותו, בזמן הזה שהוא מדאורייתא. וז"ש מועדי ה' אשר תקראו אותם, פירוש לא מבעייא שבת שיש לו תוספת, אלא גם מועדי ה' יש להם תוספת אשר תקראו אתם ר"ל תזמינו אותם לעשותם מקראי קודש בתוספת זו בשעות החול, הנה אצלי ג"כ חשובים מועדי ה' שאני מסכים עמכם בזה, לז"א אלה הם מועדי נחשבים מועדים שלי. ואמר אלה לרמוז על שלש רגלים מהם ז' ימי סוכות, ואחד דשמיני עצרת ושבעת ימי פסח, ואחד של שבועות הם י"ח יום, וכל יום נחשב לילו בפ"ע, הרי י"ח יום וי"ח לילה, עולים אלה ולכך סיים אלה הם מועדי

ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהור לפני ה'. צריך להבין טעם לשתים עשרה לא פחות ולא יותר ולמה יהיו חלוקין כל ששה בפ"ע, ולמה צריך שתהיה החלה האחת שני עשרונין. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב מטעם המלך חלק ששי סי' תשנ"ב, הטעם שהיו הלוחות אורכן ששה ורחבן ששה, ראיתי להרב שתי ידות סדר בראשית שראה בכתב לאחד קדוש רבינו אפרים מנצירי ז"ל מגורי רבינו האר"י ז"ל, שמצא בכתב מחכם קדמון עצום ורב, וז"ל דברים ככתבן וכלשונם, טעם שהיו הלוחות וכו', כי השי"ת רצה לזכות את ישראל ולתת להם תורת ה' תמימה בלי שום חסרון כלל, על כן בקש לתת להם גם אותה תורה שיחדש הקב"ה לעת"ל בתוספת גילוי אור התורה ממה שיש לנו עתה והוא ספר ששי של תורה, ותורה זו שלנו היא בסוד שם ב"ן, והתורה העתידה היא בסוד שם מ"ה, (א"ה הכונה ב"ן דמ"ה) וצירוף מ"ה עם ב"ן עולים מספר טפח, וזהו סוד ענין טפחים שהיו בלוחות, והטעם שהיו הטפחים ששה לא פחות ולא יותר יען שרצה הקב"ה לתת לישראל ששה חומשי תורה כמו ששה סדרי משנה, לא חמשה כאשר הם עתה, ואותו ספר ששי היה ראוי להיות בתחלת התורה, וכל ספר וספר היה ראוי להיות טפח על טפח ואותו ספר ששי אשר אמרנו היה מתחיל מאות אל"ף, כי הוא מעולם האצילות שתחלתו אות אל"ף, וספר בראשית שלנו הוא ספר שני לספר ההוא, ומתחיל בבית כי הוא מעולם הבריאה, וההבדל שביניהם הוא זה, כי תורה דאצילות שהוא הספר הנעלם ממנו, הנה הוא כולו שמותיו של הקב"ה, משא"כ תורה דבריאה נהי דיש בה שמות הקב"ה, מ"מ יש בו שמות מלאכים, וגם השמות אינם להדיה אלא ברמז ובהעלם וכו' והסכימה דעת עליון שלא לתת תורה דאצילות הנז' כדי שלא ישתמשו בני אדם בה להגדיל שמם, ולהפך העולם ממנהגו וכו', על כן מנע מהם תורה זו, ולא זכו לספר הששי הזה אלא יחידי סגולה כרשב"י וחביריו וכו' עכ"ד

והנה קרוב לענין זה שכתב הרב בספר הששי, מצינו לרבינו מהרח"ו ז"ל, בביאור מאמר רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, שכתב ענין לשמה הוא לשם ה"א, כי ד' חלקים פרד"ס יש בתורה, ועוד יש חלק חמישי שהוא פנימיות הסוד, ואם לא חטאו ישראל בעגל היה נותנו להם, ובעגל הפסידו, וינתן לעתיד אחר התיקון ע"ש, ויתכן בזה ספר הששי שהוא תורה דאצילות יש בו פנימיות של הסוד ששם גם הפשט הוא סוד, ובמ"א כתבתי הקדמה א' בשם והמקובלים ז"ל כי תורה דאצילות שהיא סוד אל"ף, הגם שנגלה בעוה"ז לגדולי חכמי ישראל כרשב"י ורבותיו, ואנשי כנה"ג והנביאים מקצת ממנה דוקא, הנה הצדוקים בג"ע עוסקים בה, ואחר גמר התיקון כולו נזכה ללמוד בה גם בעוה"ז ועיין למהר"א שרעבי ז"ל בדברי שלום מ"ש בזה

והנה מ"ש הרב ז"ל לעיל, שתורה דאצילות היא סוד שם מ"ה, ותורה שבידינו היא סוד שם ב"ן, ציינתי לעיל הכונה לומר על ב"ן דמ"ה, כי נודע ששם מ"ה יש בו שם ב"ן, ושם ב"ן יש בו שם מ"ה, כנודע בענין היום והלילה במחציות שלהם ובזה יובן בס"ד מ"ש מרע"ה להשי"ת, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם, דהיינו אחר שא"ל תעבדון את האלקים על ההר הזה, שהבטיחו ליתן התורה לישראל, ראה ברוה"ק שיש שני מדרגות בתורה, א' שהיא סוד שם מ"ה, והיא בסוד