עוד יוסף חי תרא

שהיה ישן ביום שבת, והיו שפתיו דובבות, ושאלו אותו על זה, ואמר דבעת שינה תעלה נשמתו למעלה בישיבות הצדיקים, ותקבל מהם דברי תורה וכו', נמצא יש בצדיקים דבר כדמיון היונה שביגיעתה נחה בכנף אחת ומעופפת בכנף האחת, וכן הצדיקים כשיגעים ביום ונחים על מטתם בלילה, בעת שינה הם נחים באחת שהוא חלק הגופניי, שהוא ישן, ומעופפים באחת הוא חלק הנפשיי, כי הנשמה מעופפת והולכת מישיבה לישיבה בישיבות הצדיקים למעלה, וככתוב ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון. ועל זה נאמר אני ישנה ולבי ער כלומר אני ישנה הוא חלק הגופניי, ולבי ער הוא חלק הנפשיי שנקרא לב, מפני שהוא שוכן בתוך הגוף, והוא המשפיע לכל חברים שבגוף כמו הלב

ובזה יובן בס"ד מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה כלומר אבר כיונה שהיא נחה באבר זה ומעופפת באבר אחר, כן אני בלילה אעופה ואשכונה, כלומר אעופה בחלק הנפשיי, ואשכונה על המטה בחלק הגופניי

ובאופן אחר פרשתי הדמיון הזה של כנפי היונה בענין ישראל, והוא כי ידוע דמ"ע הם בחינת חסדים, ולכן יתייחסו לימין, ומצות לא תעשה בחינת גבורות, ויתייחסו לשמאל, גם ידוע קיום מצות לא תעשה הם מתקיימים בכל רגע, ואין להם ביטול כלל, כי כל רגע שאינו עושה בו עבירה, הנה הוא מקיים מצות סור מרע, אבל מצות עשה אינה אלא אם תבא המצוה ליד האדם ויקיימנה

ובזה יובן בס"ד טעם נכון ונפלא, למ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י דף ג' ע"א שהאדם בעשותו המצות גורם שני זווגים, הא' הוא זווג חו"ב שהם סוד י"ה, והב' זווג תפארת ומלכות שהם סוד ו"ה שבשם הוי"ה, האמנם זווג חו"ב נעשה על ידי קיום מצות לא תעשה, וזווג תפארת ומלכות נעשה על ידי קיום האדם מצות עשה, ואל זה רמזו רז"ל באמרם שמי עם י"ה שס"ה, זכרי עם ו"ה רמ"ח, הורו בזה דמצות לא תעשה שהם שס"ה תלויים בשתי אותיות י"ה שהם חו"ב אבל מצות עשה שהם רמ"ח תלויים בשתי אותיות ו"ה שהם תפארת ומלכות עכ"ד ז"ל ע"ש, וצריך להבין למה זווג חו"ב נעשה בקיום מצות לא תעשה, וזווג תו"מ נעשה בקיום עשה, ולפי האמור מובן שפיר, דידוע שזווג חו"ב לא פסיק כלל, אבל זווג תו"מ הוא לעתים ידועים, והשתא מובן בס"ד הטעם כי קיום מצות לא תעשה הוא נעשה בכל רגע ולא פסיק כלל, כי כל רגע שאינו עושה בו עבירה הרי הוא מקיים מצות לא תעשה, ולכן בעבור קיום מצות לא תעשה נעשה זווג חו"ב שהם י"ה דלא פסיק כלל, אבל קיום מ"ע דפסיק, דאינו מקיים מ"ע אלא כשתבא לידו, וכשיבא זמן שלה, לכן לא נעשה בעבורם אלא רק זווג תפארת ומלכות שהם ו"ה שהוא לעתים ידועים, ולכן שם הוי"ה נראה לפעמים שלם באותיות ו"ה, ולפעמים התעלמו ו"ה כדכתיב כי יד על כס יה ובזה יובן מ"ש רז"ל דיו לעולם שישתמש בחצי השם ודו"ק

ובזה מובן בס"ד שפיר המשל של כנפי יונה בנמשל שהוא ענין ישראל, והוא דהיונה בכנפיה נחה באחת ומעופפת באחת, כן ישראל יש להם מצות לא תעשה שהם מתייחסים לכנף שמאל, כי הם גבורות, ויש להם מצות עשה שמתייחסים לכנף ימין שהם חסדים וכנף זה לפעמים נחים בו, שאינו מזדמנת העשה לידם או אינו עת שלה, אבל בכנף השמאלי שהוא כנגד מצות לא תעשה הם מעופפים בו, דהיינו מקיימים אותו בכל עת, ולז"א מה יונה כנפיה מגינות עליה בכל עת, אפילו בעת יגיעתה היא נחה באחת ומעופפת באחת, כן ישראל מצות מגינות עליהם בכה"ג, דאפילו לא נזדמן להם מ"ע שהם בכנף ימין, יש להם הגנה תמידית מן מצות ל"ת שהם בכנף שמאל

נמצא קיום הלאוין הוא תמידי, כי בכל רגע מקיים סוד מרע, אבל קיום ועשה טוב שהוא מ"ע הוא אינו תמידי, אלא לכשיבא לידו, ולכשיגיע העת הראוי לעשותו בו, ולכן הגנה מצד הלאוין היא תמידית אבל הגנה מצד העשין אינה תמידית, ועל כן קבע הקב"ה בגוף האדם מצוה אחת מן מצות לא תעשה, שהאדם מקיים אותה בתמידית, והיינו שצוהו במצות הפיאות לא תקיפו פאת ראשכם, וכל עת שהפיאות קבועים בו ואינו מגלחם, הרי זה מקיים מצות לאו זה שאינו עובר עליו, וקיום זה הוא תמידי, ובזה הלאו יהיה הגנה על גוף האדם, ויש מצוה אחת מן מצות עשה נעשית בגוף האדם, אך זו נתקיימה בפועל בשעה אחת בעת שנימול, ואח"כ אינו מקיימה בפועל, כי כיון שנימול נגמרה המצוה, ומה יוכל לעשות עוד, משא"כ מצות הפיאות כל רגע שאינו מגלח הפיאות שלו הנה הוא מקיים מצות לא תקיפו פאת ראשכם, וידוע מ"ש המפרשים ז"ל דעיקר השכר שהוא מצד הדין מגיע לאדם מן הלאוין, כי במ"ע יש טענה של מי הקדמני ואשלם, לכן השכר הוא בתורת חסד, אבל הלאוין שהם סור מרע, זה תלוי בבחירה של האדם, דארז"ל צדיק ורשע לא קאמר קב"ה, כשגוזר על הולד חכם או טפש וכיוצא, ולכן נקבע מצוה אחת מן הלאוין בגוף האדם שהם הפאות להגין עליו, כי זו ההגנה שלה מן הדין וגם היא תמידית, וכאמור

והנה הפיאות הם שתים א' מימין וא' משמאל, הרי קבוע באדם לאו מצד זה ולאו מצד זה, ותחת אלו הלאוין של הפיאות הקבועים באדם יש שני ראשים של הזקן מכאן ומכאן, וידוע כי בשני ראשים של הזקן מאיר שם אל, שהוא סוד שם אל של פסוק אל רחום וחנון, ולמעלה משני ראשים אלו של הזקן יש שני פיאות שהם שני לא תעשה לא מכאן ולא מכאן, והיינו לרמוז כי על ידי קיום לא תעשה בפאה זו ולא תעשה בפאה זו, יאיר לנו שם אל בראש הזקן שהוא שם אל בראש זה, ושם אל בראש זה, ואותיות אל ואותיות לא שוין

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד, כלומר לא יש לנו מצד זה, ולא יש לנו מצד זה להגין עלינו, כי לשמך הוא שם י"ה הקבוע שהוא שלם תמיד, והוא לבדו נקרא שם בפ"ע והלאוין הם בו, תן כבוד לגאל אותנו בעבורו. ובזה יובן בס"ד נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, כלומר נשא לבבינו זו כונת הלב אל כפים, היא המעשה שתתייחס לכפים, שנעשה המצות בכונת הלב, ויבא לנו הארה, והגנה מן אל אל שמאירין בשמים. ובזה יובן בס"ד ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלקים אלקי, פירוש מזבח אלקים זו התורה שיהיה בה כפרה על עונותי, כמו כפרה שתהיה בקרבנות, דכתיב זאת התורה לעולה וכו' גם אל אל הם שני שמות שם אל המאירים בראשי הזקן, הם שמחת גילי שיגיע לי הארה מהם, ואודך בכנור כ"ו נ"ר, כלומר שם הוי"ה שהוא כ"ו שיש בו הארה של נ"ר, שהוא מספר הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י הוי"ה אלקי"ם, שעולים נ"ר

ולפי האמור יש לומר טעם נכון שנקבעו הפאות למעלה מראשי הזקן, והם סמוכים זעג"ז, להורות אם אתה שומר מצות אלו של הפיאות, שהם לא מכאן ולא מכאן, יאיר לך שם אל המאיר בראשי הזקן שהוא שם אל מכאן ושם אל מכאן, וז"ש לא תקיפו פאת ראשכם ועי"כ לא תשחית פאת זקנך, כלומר לא תשחית את