עוד יוסף חי תר

שהוא רע בכח ולא בפועל, אין לו לומר בבקשת המחילה אין דבר זה ניתן לימחל ולא אמחול לו, אע"פ שהוא רוצה להיות אחי ומבקש ממני מחילה, דהא ודאי טועה אתה המסרב בדבר זה, וצריך שתמחול לו, כיון שהוא מבקש מחילה ממך שרוצה להיות אחיך כי זאת הרעה שהרע ראובן לשמעון לא היתה רעה בפועל אלא רק בכח, כי אין הדיבור פועל אלא כח, וכל שהוא בכח ולא נעשה בפועל אינו בסוג הקיום, וידמה לחלום שאין בו ממשות

ולכן אחר שצוה את האדם לא תלך רכיל בעמך, וידוע דלשון רכילות הוא רעה בדיבור דוקא כי זה נקרא רכילות, ואין כאן פועל, ובודאי האדם צריך ליזהר שלא יעשה רעה לחבירו אפילו בדבור בלבד, ואז בא הכתוב שאחריו להזהיר את זה שנעשה עליו הרכילות שהריע לו חבירו בדבור, שאם בא חבירו לבקש האחוה שצריך למחול, ולז"א לא תשנא את אחיך בלבבך, פירוש אם זה שהרע לך בדיבור נתחרט, ועתה רוצה להיות אחיך על ידי מחילה שנתחרט על דבור הרע שדבר בך, אתה לא תשנאהו אלא תמחול לו ותרצה בו להיות אחיך, יען כי הוכח תוכיח את עמיתך, פירוש זה שרוצה עתה להיות עמיתך, אם תבא להוכיחו ולדון עמו על עון שחטא לך, לא תוכל למצוא בו רע בפועל אלא רק עון של כח, ולז"א הוכח לשון כח, וגם הוכח בהפוך אתוואן הוא הכח, כלומר אם תוכיח אותו לא ימצא בידו אלא עון של כח, ולא עון של פועל, כי הדבור הרע אינו רע של פועל, אלא רע של כח, ולכן בדין הוא כיון שעתה מתחרט ומבקש להיות אחיך, לא תשא עליו חטא זה ותשנאהו, דאינו כדאי חטא זה של הדבור שהוא רק בכח, לדחות המחילה ולהגביר השנאה

ואהבת לרעך כמוך אני ה'. רבים נתקשו בדבר זה איך תצוה התורה לאדם דבר שא"א לקיימו, ואיך יצוייר דבר זה, שיהיה אוהב את חבירו כנפשו ואדרבה מצינו לחז"ל שאמרו הפך הנראה מן פשט הכתוב הזה, דאמרו חייך קודמין לחיי חבירך. ונ"ל בס"ד כלל גדול אמר הכתוב במשלי, כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם, שאם ראובן אוהב את שמעון בלבו, מוכרח שגם שמעון יהיה אוהב אותו, אך ידוע שזה הכלל אינו מוכרח להיות אלא באהבה גמורה שזה אוהב את רעהו כאהבת האב עם בנו, וכאהבת האחים ואיש עם אשתו, אבל אם ראובן אוהב את שמעון אהבה קלה, אין אהבה זו מחייבת לומר, שגם שמעון ודאי אוהב את ראובן, ע"פ הכלל הזה של כמים הפנים לפנים דאפשר כל כה"ג דראובן אוהב את שמעון אהבה קלה, אין שמעון אוהב את ראובן אפילו אהבה קלה, וז"ש ואהבת לרעך אהבה גמורה, באופן שמוכרח לומר שהוא ג"כ יש לו אהבה כמוך, אבל אהבה קלה שאינה מחייבת לומר שגם הוא כמוך באהבה שאוהב אותך, אין זו רבותא, כי ידוע שמוכרת להיות במין האדם אהבה קלה שנקראת אהבת המין, ואין צורך לצווך על זו הקלה, אלא אני מצווך על אהבה הגדולה השלימה המחייבת כמוה אצל רעך

והתקדשתם והייתם קדושים. נ"ל בס"ד הכפל הזה ע"פ מ"ש באבות דר"ן פרק ט"ז, רבי עקיבה כשהלך לארץ אוכילו קורצא אצל שלטון אחד, ושגר לו שתי נשים יפות, רחצום וסכום וקשטום ככלוח חתנים, והיו מתנפלות עליו כל הלילה, זאת אומרת חזור אצלי, וזאת אומרת חזור אצלי, והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהם, הלכו להם בבוקר והקבילו פני השלטון, ואמרו לו שוה להם מות ממה שנתת אותנו לאיש הזה, שלח וקרא לו, וא"ל מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושין לנשים, לא יפות המה, לא בנות אדם כמותך הן, מי שברא אותך לא ברא אותם אמר לו מה אעשה, ריחן בא עלי מבשר נבילות וטריפות ושרצים, ע"כ. נמצא האדם שהוא משתדל להתקדש בקדושת התורה והמצות, אז החומר שלו משתנה להיות גוף קדוש, שנעשה קדוש קרוב לקדושת הנפש, ולכן באמת כן היה לרבי עקיבה, אשר מחמת קדושת חומר גופו היה מרגיש ריח רע מאלו הזונות, מפני שהחומר של גופו נתקדש ונעשה צורה, ואין לו תאוה לדברים הרעים, שדרכו וטבעו של החומר להתאוות להם, וכן ארז"ל גבי יעל כשבא עליה סיסרא, לא היה לה הנאה מן ביאתו כלל, וכן ארז"ל דרך כלל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, אבל הרשעים להפך ביאה האסורה דא"א או שאר ערוה נמתקת אצלם, ומרגישים בה הנאה גדולה, כמ"ש מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם, וביאה המותרת שהיא באשתו לא תערב להם

והנה נודע, כי קדושת החומר של הגוף תהיה ע"י קדושת המחשבה, שאם האדם יתקדש עצמו במחשבה שלא יהרהר בהרהורים ומחשבות רעות, אז הגוף שעניינו הכל הוא במעשה יתקדש, על כן רבי עקיבה שהיה מקדש עצמו תמיד במחשבה נעשה גופו קדוש במעשה, דכשבאו הזונות לעשות מעשה רע, בא לו מהם ריח רע קשה שלא היה יכול לסבלו, ולכך היה מרקק כל הלילה, ולא עלה בלבו תאוה להם כלל, כי קדושת החומר תלויה בקדושת המחשבה, וז"ש והתקדשתם בקדושת המחשבה, ואז והייתם קדושים בקדושת המעשה שהיא נעשית בחומר הגוף שהיא פעולה של הגוף

ובזה יובן בס"ד מאמר רז"ל עתידים הצדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, וקשה והלא גם עתה נקרא הצדיק קדוש, דכתיב ואת הקדוש והקריב אליו ואשר יבחר ה' הוא הקדוש, וכן הקדושים תהיו, וכן איש אלקים קדוש הוא עובר עלינו תמיד. ונ"ל בס"ד הכונה שישבחו אותם בשלשה פעמים קדוש, כדרך שאומרים לפני הקב"ה ג"פ קדוש, והטעם שלעתיד יהיו שלמים בקדושת המחשבה ובקדושת הדיבור ובקדושת המעשה, וכנגד ג' קדושות אלו יאמרו להם שבח של ג"פ קדוש. ובזה יובן בס"ד דברי התנא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, כי איש ישראל אם יסתכל עתה בשלשה דברים שהם ג"פ קדוש, אשר עתיד לזכות בהם שיאמרו לפניו ג"פ קדוש, איך יתכן שיהיה פונה לעבירה שבה יפסיד המעלה הגדולה הזאת ועוד ראוי שיסתכל מאין באת וכו', ובזה יהיה פורש מן העבירה לגמרי, וממילא יתקדש עתה, ואז עי"כ יזכה למעלת השבח ההוא של ג"פ קדוש

לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית פאת זקנך. נ"ל בס"ד, סמיכות שני מצות אלו ביחד, והוא בהקדים מ"ש בגמרא דשבת, א"ר מאי דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף, למה נמשלו ישראל ליונה, מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהם, וכתבו התוספות ז"ל שם, אמרו במדרש כל העופות כשהם יגיעים הן נחים על גבי הסלע ויונה נחה באחת ופורחת באחת כשהיא יגיעה, וצריך להבין פרטי המשל הזה של היונה שנחה באחת ופורחת באחת, איך יתיישבו על ענין ישראל, שנמשלו ליונה בדבר זה. ונ"ל בס"ד כי האדם הוא מורכב מגוף ונפש וביום יגע בתורה בשני חלקיו אלו, שהם חלק הנפשיי וחלק הגוף, אבל בלילה בעת שינה הגוף נח ובטל, אבל הנפש אינה נחה, אלא היא מעופפת לעלות למעלה לעסוק בתורה בישיבות הצדיקים, וכנודע ממעשה של רבינו האר"י ז"ל