עוד יוסף חי תקצח

ועל זה אמר לא תעשוק את רעך זה היצה"ט, שהוא טורח להסביר לך עצתו בלימוד התורה, שבזה יהיה לו שכר מן השמים, ואתה אע"פ שהסכמת לעשות כפי עצתו, כיון דאין אתה מקיים את אשר יעץ אותך בפועל שתתעצל בדבר זה ולא תלמוד כאשר יעץ אותך, נמצא אתה גורם כבישת שכר של רעך הוא יצה"ט. ועוד מזהירו נמי אם אתה נדרת לקבוע עת בלימוד התורה צריך שתלמוד השיעור אשר נדרת עליו, ולא תגזול מן שיעור העתים, שאם נדרת ללמוד שתי שעות ביום או ללמוד ספר תהלים כולו, ואח"כ תגזול מן השיעור הזה שליש או רביע, ועוד מזהיר הכתוב אם האדם נזהר שלא לגזול כאמור, אך נזדמן יום אחד דהיה לו אונס גדול שלא היה יכול ללמוד באותו יום באותו העת שקצב עליו היצה"ט בכל יום, דודאי צריך הוא להשלים בלילה הבאה אחר היום, ולא יתעצל להשלים בלילה אחרת, ולז"א לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, אלא צריך אתה להשלים תכף ומיד באותה הלילה הבאה אחר היום, אשר אין לך אונס בה

לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך. נ"ל בס"ד י"ל שלא ילמד קטגורייא על ישראל, צא ולמד מן ישעיה הע"ה בשביל שאמר קטגורייא על ישראל לפני הקב"ה שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, נענש, וכן תמצא גבי אליהו זכור לטוב, וגבי הושע הע"ה. גם אמר לא תעמוד על דם רעך, הכונה אם ראית רשע מזרע ישראל שנחשב רעך מפני שהוא זרע ישראל, לא תתפלל עליו שימות, כאשר חשב רבי מאיר על אותם רשיעי ישראל שהיו בשכונתו להתפלל עליהם שימותו, אלא תעשה כדעת ברוריה דביתהו שאמרה לו שיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, והכי עבד וחזרו בתשובה, דכתיב יתמו חטאים ולא אמר יתמו חוטאים ולז"א אל תעמוד על דם רעך, כלומר אל תתפלל שימות, דעמידה הוא לשון תפלה כנז' בגמרא אין עמידה אלא תפלה, דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל

או יובן לא תלך רכיל בעמך כפשוטו, שתאמר לראובן קללך שמעון, דאם שמעת משמעון קללות ובזיונות ועל ראובן תשתוק ולא תגיד לראובן, אבל אם שמעין קלל וביזה את ראובן בפרהסייא לפני עשרה בני אדם תוכל להגיד לראובן כי כיון ששמעון דבריו היו גלויים בפרסום אין בזה רכילות, ונרמז זה באותיות הסמוכים לאותיות דם מלפניהם ומאחריהם, כי קודם דם יש אותיות גל, ואחר דם יש אותיות נה, הרי צירוף נגלה, וידוע דארז"ל אין עמידה אלא שתיקה, דכתיב ובפתחו עמדו כל העם וידוע דארז"ל על ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה, וז"ש לא תעמוד על דם רעך. ר"ל אל תשתוק בדבר הנגלה שרמוז בסמיכות אותיות דם מלפניהם ומאחריהם

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. נ"ל בס"ד מעשה בחכם שבזהו אדם אחד וקללו. ולמחר בא החכם לתבוע דינו בפני ב"ד, ונכנסו אנשים אצל החכם לדבר עמו שימחול לו, והפצירו בו ולא קבל, אלא רצה שיעשו לו דין, ויאמרו מתווכי השלום להחכם, הנה כבר מחלת התביעה שלך זה שלש פעמים, ויאמר מתי מחלתי ובפני מי מחלתי, ויאמרו בפני הקב"ה מחלת, שכבר אתמול אחר שקללך התפללת מנחה וערבית ושחרית, ובשלשתם אמרת בסוף תפילת העמידה ולמקללי נפשי תדום, נמצא נדרת והודית בפיך שתדום ולא תקבול עליו ולא התבעהו לזה שקללך, ואיך אתה תחזור בך בדברים שהודית לפני הקב"ה, ותתבע את המקלל בדין. ויאמר להם אם ראובן קלל את שמעון, יש לשמעון שני דרכים לתבוע את ראובן, אחד מצד הנפש שתתבע דין בשמים כשתעלה בלילה בשינה ודרך השני מצד הגוף שיתבע דין בבית דין למטה, ואני לא אמרתי ולמקללי אדום דהוה משמע אדום הן מצד הנפש בב"ד של מעלה, הן מצד הגוף בב"ד של מטה, אלא אמרתי נפשי תדום, נמצא לא מחלתי אלא רק תביעת הנפש בב"ד של מעלה, אבל תביעת הגוף בב"ד של מטה לא מחלתי. ובזה נתיישבו שני המאמרים, דכאן בתפילת העמידה תקינו חכמים לומר ולמקללי נפשי תדום, ואמרו חז"ל עוד כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, וקשא מהא להא, ובזה ניחא דהם לא חייבו האדם לידום, אלא רק מתביעה דב"ד של מעלה, ומה שחייבו אותו לתבוע דינו היינו בב"ד של מטה, וז"ש לא תשנא את אחיך בלבבך על שקלל אותך וחטא לך בדברים, אלא הוכח תוכיח אותו על חטא שחטא לך את עמיתך, דהיינו בדיני אדם לדון אותו אצל בני אדם כמוך, ולא תשא עליו חטא, תשא לשון הגבהה שתשא החטא שלו לשמים לתבוע אותו בשמים בב"ד של מעלה, אלא תדין עמו בארץ, אצל בני אדם שהם כמוך ועמתיך

ועוד נ"ל בס"ד לקשר הכתוב הזה עם פסוק שקדם אליו, שאמר לא תלך רכיל בעמך, וגם צ"ל כפל הלשון של הוכח תוכיח, והוא דבא הכתוב ללמדינו, אע"פ שהאדם צריך להזהר שלא יחטא לחבירו אפילו בדברים בלבד שאין בהם מעשה, וכאשר הזהיר הכתוב שקדם לזה באומרו לא תלך רכיל בעמך, שהוא חטא בדברים בלבד, עכ"ז בא הכתוב להזהיר לאדם שחטאו לו בדברים שימחול, ולא ישנא לזה שחטא לו, ומפרש לו טעם שראוי להקל בחטא שחטא זה לו בדיבור, ונקדים מעשה אחת להמתיק בה הטעם שראוי להקל בהקפדה של חטא שהוא בדיבור, והוא מעשה בעשיר אחד שהיה לו עושר גדול, והיה קמצן מאד בתכלית שמימיו לא נתן פרוטה אחת לצדקה, ואפילו פרוסת לחם לעני לא יצא מביתו, והוא היה לו ג' בנים גדולים נזונים ממנו, ומקמץ עמהם ומאכילם ומלבישם כמו עניים ממש, והנה יום אחד חלה חולי גדול ונטה למות, ולא נשאר בו נשמה, והיו אנשי החברה יושבים אצלו, ואחר שראו שכבר מת וגם הרופא אמר שכבר מת, הגידו לבני ביתו שהיו יושבים חוץ לחדר משכבו שכבר מת, ואז אנשי ביתו הרימו עליו קול בכיה כנהוג, וישפכו השכנים את המים כדין. אך היה מנהג אותה העיר שלא יתעסקו הרוחצים במת, ולא יטלטלו אותו אלא עד אחר שיעבור עליו כ"ד שעות משעה שמת, ולכן נשארו אצלו בחדר משכבו שני אנשים מאנשי החברה כנהוג. עד שיעבור עליו כ"ד שעות. והיה מנהג אותו העיר שאם נפטר אדם עשיר יעשה לו החכם הספד ודרשה סמוך לבית הקברות, והיה דרכם שישלחו היורשים מתנה להחכם המספיד אחר ההספד, אך אפילו אם יהיה הנפטר עשיר גדול לא ישלחו לו יותר מעשרה זהובים וכן מנהגם לשלוח מתנה לראש החברה של הרוחצים, ולראש החברה של הקברים. ואפילו אם יהיה הנפטר עשיר מופלג לא ישלחו להם בעבורו יותר מחמשה זהובים. אמנם הבנים של זה העשיר, מאחר שיודעים שאביהם היה מבוזה בעיני הכל בכל ימיו, מחמת הקמצנות שלו, ועתה ירשו כל העושר העצים שלו פתאום רצו לכבדו עתה, והוא דאחר שנתבררה מיתתו שלחו להחכם לומר לו שיזמין בעבור אביהם הספד ודרוש חשוב, והם מחוייבים לשלוח לו מתנה אחר ההספד סך שלש מאות זהובים, וגם לראש חברת הרוחצים שלחו לו הבטחה שרצונם לשלוח לו מאה וחמשים זהובים בשביל כבוד אביהם, וכן הודיעו לראש חברת הקברים, והשלוח