עוד יוסף חי תקצז

גדולה מאד יותר מקדושת הגופים של ישראל, דאע"פ שגם הגופים קונים קדושה הנה הפרש גדול יש בינם לבין קדושת המלאכים, עכ"ז ישתבחו הגופים של ישראל בקדושתם יותר מן קדושת המלאכים, יען כי המלאכים אין להם חומר של גוף, ולכן אין להם רבותא בעוצם הקדושה שיש להם, אבל גופים של ישראל שיש להם חומר עכור ועכ"ז קונים קדושה, זה דבר חדוש הפלא ופלא. ובזה פרשתי בס"ד בסה"ק בן איש חי בפ' יתרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, פ' אתם דוקא, ואע"פ שקדושת המלאכים היא גדולה מקדושתכם, עכ"ז אתם יש לכם רבותא רבא, כי אתם גוי ר"ל בעלי גויה שיש לכם חומר הגוף, ועכ"ז הוא קדוש, והמתקתי הדבר ע"פ משל ע"ש, נמצא ישראל יש להם שבח מצד הקדושה יותר מן המלאכים אע"פ שקדושת המלאכים גדולה יותר, וידוע משמעות אמירה הוא שבח כמו את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, וז"ש דבר אל בני ישראל דבר אחד (שהוא ענין הקדושה), ומחמת הדבר הזה ואמרת אליהם, ר"ל תתן להם שבח ותפארת בעבור זה הדבר הנמצא אתם, ופירש מהו הדבר הזה, ואמר קדושים תהיו, תבשר אותם שהם יכולים להיות קדושים ואע"פ שהם בעלי חומר וגוף, יען כי קדוש אני ה' אלקיכם, ומחמת שאני מכנה אלקותי עליכם יהיה לכם זה לעזר לקנות קדושה בחומר שלכם. ומחמת שמגיע לכם שבח בקדושה שלכם מכח החומר, צריך דאיש אמו ואביו תראו לנהוג בהם כבוד, כי הולידו את החומר שלכם אשר אתם משתבחים ומתייקרים מצידו, גם זכותו של החומר תהיה מכח המחשבה של אב ואם, דאם יתכיונו לש"ש מילידים בן בחומר זך, ולכן הקדים האם שאמר אמו ואביו, כי היא פועלת בדבר זה כל זכות חומר הולד יותר מן האב. ומאחר כי מחשבת האב והאם בעת שנזקקין זה לזה פועלת בולד זכות החומר אם תהיה כונתם לש"ש, לכן עצתי לכם שתהיו מקיימים מצות עונה שלכם בלילי שבתות שהוא עת רצון, ויגיע לולד זכות וטהרה, לא מבעיא בעונה של הריון, אלא אפילו בעונה שאחר הריון יהיה תועלת להעובר מן התשמיש, כמ"ש רז"ל ג' חדשים האמצעים יפים לעובר וקשים לאשה ושלשה חדשים אחרונים יפים לעובר ויפים לאשה, ועל כן אם תהיה העונה בליל שבת שהוא עת רצון יהיה תועלת לולד יותר מעונה של חול, וידוע מ"ש הכתוב כה אמר ה' לסרסים אשר ישמרו את שבתותי, ופרשו בזוה"ק אלו החכמים שעושין עצמן בחול כסריסים, שאין נזקקין לנשותיהם וממתינים ומצפים לליל שבת לקיים בו מצות עונה, וישמרו לשון צפוי כמו ואביו שמר את הדבר ע"ש, וכן כאן אמר ואת שבתותי תשמרו, ר"ל תצפו עד שיגיעו לילות שבת, כדי לקיים בהם מצות עונה, שיגיע מזה תועלת לקדושת העובר, ואמר שבתותי לשון רבים לרמוז בזה גם על יו"ט הנקרא גם כן שבת, וכמ"ש רז"ל ע"פ ממחרת השבת תספרו חמשים יום

אי נמי אומרו ואת שבתותי תשמרו, לומר אל יפלא בעיניכם באומרי קדושים תהיו, דקאי על הגוף שהוא חומר עכור שיהיה גוי קדוש, ר"ל גויה קדושה, דאיך יהיה חול קודש, ועל זה אמר את שבתותי תשמרו לשון רבים, והיינו ע"פ מ"ש בס"ד בפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, והיינו כי שבת דקב"ה הוא כ"ד שעות מערב עד ערב. אמנם ישראל יכולים להוסיף מחול על הקודש לקדש השבת בכניסתו שעה אחת קודם הלילה, ויש לו דין שבת גמור בקדושה ובהלכתו, ולז"א ושמרו בני ישראל את השבת של הקב"ה, ובזה יכולים גם הם לעשות שבת אחר תוספת על שבת שהקדישו הקב"ה, ונמצא אנחנו רואין בעינינו שהחול נעשה קודש ע"י האדם, כי זו השעה שקודם הלילה היא חול גמור, ונעשית קודש גמור בקדושת השבת, וז"ש ואת שבתותי תשמרו, שבתותי תרתי, דהיינו שבת שנתנו והקדישו הקב"ה, ושבת של התוספת שמוסיפין ישראל הרי האדם עושה את החול קודש, ולכן אל תתפלאו איך גוף האדם שהוא חומר נעשה קדוש

ואם תאמרו כיון דחל קדושה גם על דבר חול, א"כ יהיה מותר לעשות מצוה בדבר שנעשה בו עבירה, דהיינו שתחול קדושת הקרבן על הגזול ועל אתנן זונה, ולמה אמר אני ה' שונא גזל בעולה, ולא תביא אתנן זונה, לז"א אע"פ שאמרתי כך שתחול קדושה על חול ועל חומר עכור, עכ"ז אל תפנו אל האלילים, ר"ל דבר שנעשה בו עבירה ואיסור כזה נקרא חלק הסט"א, שהם אלילים ואלקי מסכה, כי זה שנוי לפני הקב"ה, אבל חומר עכור ודבר של חול אינו שנוי ואינו מאוס לגבוה, ולכן חלה עליו קדושה, ועל כן וכי תזבחו זבח, ר"ל כל מין זבח הן של עולה הן חטאת ואשם וכיוצא, צריך שיהיו שלמים, ר"ל יהיה זבח שלם שאין בו חסרון לא מצד גזילה וגניבה, ולא מצד מום רע שיש בגוף הבהמה, ולא מצד עבירה של אתנן זונה, דאלו כולם יתייחסו לסט"א, ואפילו קרבנות אלו שהם שלמים ונקיים מכל חסרונות ההם, אני מצוה אתכם לרצונכם תזבחו, שיהיה בהם שלימות גם מצד המחשבה ורעותא דלבא

איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלקיכם. נ"ל בס"ד סמיכות דברים אלו זע"ז, והוא דידוע במורא אב ואם עושה האדם תיקון ויחוד באותיות י"ה שבשם הוי"ה, גם בשמירת השבת לילה ויום עושה תיקון באותיות ו"ה שבשם, כי ליל שבת היא בסוד ה"א אחרונה שבשם, ויום שבת הוא בסוד אות וא"ו דשם הוי"ה. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, וקשא למה הוצרך שתי שבתות, ופרשנו דהכונה הוא על שבת אחד, אך באמת כל שבת הוא חלוק לשתי שבתות, כי מדת לילה הוא שבת בפ"ע, ומדת יום הוא שבת בפ"ע, ולכן יש לאדם לעשות הכנה לתוספת נר"ן בלילה, ויחזור ויעשה הכנה חדשה לתוספת נר"ן ביום, נמצא השבת חלוק לשתי מדרגות של קדושה שהם הלילה לחוד, והיום לחוד, ולשתים אלו קרו להם שתי שבתות וכיון שהם בחינת ו"ה שבשם הוי"ה, אשר המחסור שיש בגלות הוא בם, דכתיב כי יד על כס יה, דאין השם שלם בוא"ו ה"א, לכן בשמירת שתים אלו כהלכתן היו נגאלין, כי אז היה השם שלם שבזה תלוי הגאולה, ולז"א אמו ואביו תראו. שבזה עושים תיקון באותיות י"ה שבשם הוי"ה, ואת שבתותי אלו שתי שבתות שהם לילה ויום שהם כנגד ו"ה שבשם, בזה נשלם שם הוי"ה ולז"א אני ה' אלקיכם שנשלם שמי במעשיכם במצות אלו

לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. נ"ל בס"ד כי יצה"ט הוא כח מלאך טוב, שטורח ומדבר על לב האדם תמיד. שיקבע עת לעסוק בו בתורה, ומסביר לו הענין, איך הוא מיעצו בכך לטובתו והרווחתו בעוה"ז ובעוה"ב, ובזה היגיעה שיגע עם האדם ליעצו בכך קצוב ליצה"ט שכר מן השמים כי לכך הוא שלוח מן השמים, ואינו זוכה בשכר על זה, אלא אחר שיעשו דבריו פירות, שיהיה האדם לומד תורה בעתים אלו אשר יעץ אותו יצה"ט, אבל אם האדם שמע עצת היצה"ט והסכים לעשות כפי עצתו ולא עשה, נמצא הוא כובש השכר של יצה"ט, והרי הוא עושקו בזה, כמ"ש רש"י ז"ל בגמרא דמציעא דף כ"א, כל לשון עושק כבישת שכר שכיר הוא