עוד יוסף חי תקצו

ועוד נ"ל בס"ד אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה', בהקדם מעשה בחכם אחד שהיה גביר עצום, וה' הניח לו מסביב תורה וגדולה ובנים ובריאות הגוף שלם בכל מידי דמיטב, ולא יחסר ממנו כלום, והיה חושב תמיד בדעתו ומצייר בלבו שהוא זכה לכל הטובה הגדולה הזאת בעבור מעשיו הטובים, ודרכו הישרה, והנה מן השמים הורו לו שטועה הוא בכך לכן גלגלו עליו דבר אחד שיום אחד יצא לטייל לבדו בשדה בימי הקיץ, ולא שם לבו להביט במסילה שהולך בה, ותעה בדרך והלך במדבר לבדו, ולא ידע אם הוא מתרחק מן העיר או מתקרב לה, ומחמת החום היה צמא למים, ולא נשאר בו כח לילך ברגליו, ונפל על הארץ והרגיש שהוא בסכנה גדולה. והנה ראה אחד עובר וכד מים בידו, ויבך ויתחנן לו להשקותו מים הן במעות הן בחנם, וימאן בעל הכד, ויאמר אני לא אמכור מים במעות, אלא רק בתורה ומצות, שתתן לי כל תורה ומצות שעשית מנעוריך ועד עתה, וזה התחנן לו שקשה עליו לעשות הדבר, ואחר בכייתו ותחינתו נתרצה למכור לו כד המים בחצי תורה ומצות ומע"ט שיש לו, והוציא בעל הכד נייר וקלמוס ודיו, וכתב זה את השטר המכירה הזאת, והלך בעל הכד מלפניו והוא מחמת הצמאון שתה כל הכד עד שצבתה בטנו מרבוי המים, ולא היה יכול לזוז ממקומו אפילו טפח, והרגיש שנפל בסכנה גדולה, ואותו האיש בעל הכד כבר הלך, ואחר חצי שעה עבר עליו אדם אחר שמכריז מי רוצה רופא מי רוצה רופא, ויקרא לו ברמיזה שיבא אצלו, ובא אצלו ויאמר לו אני יש לי עשב אחד תלעוס ממנו שיעור אצבע ותתרפא ותלך על רגליך כאחד האדם, אך אני לא אעשה בחנם, וגם לא אמכור במעות, אלא אמכור בתורה ומצות, ויאמר עכשיו מכרתי החצי ולא נשאר אלא חצי, ואיך יתן גם זה וישאר ריקם, ויענהו אחת דברתי לא אתן לך העשב אלא עד שתתן לי כל הנשאר אצלך מן תורה ומצות ומע"ט, וזה כיון שראה שימות נתרצה, והוציא האיש נייר ודיו וכתב, וחתם בו החכם ההוא ויתן לו העשב והבריא תכף ומיד, ואח"כ הלך במדבר חצי שעה, והנה מדינתו לפניו ויכנס למדינה, ויבא לביתו ויפיל עצמו על מטתו ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויבך בכי גדול. א"ל אשתו מה לך, ויאמר נשאר ערום מכל תורה ומצות וצדקות שעשה מקטנותו עד היום, כי הכל מכר. והוא מרוב צעריו לא אכל בלילה, וישן מתוך בכיה גדולה, ויחלום והנה אותו האיש הרופא לנגד עיניו ויגש ויפול על רגליו ויתחנן לו שיחזיר לו השטר, כי נשאר ערום, ואחר שבכה הרבה בחלום, אמר לו האיש אל תירא, אני אליהו הנביא ואני הוא בעל הכד ואני הוא בעל העשב, ומן השמים שלחוני להראות לך הטעות שלך, שאתה חושב תמיד בדעתך שאתה ראוי לקבל כל הטובה בעבור תורה ומצות שיש לך, ובאמת אתה טעה בזה, כי בעבור תורה ומצות די לך שתחיה בלבד, ואין לך משורת הדין לקבל רבוי הברכה והטובה שבידך. ולכך גלגלו לך דבר זה של הצמא ושל הצבת הבטן שאתה הוכרחת ליתן כל תורה ומצות שלך בעבור חיי שעה, ומנין לך בדין זכות לכל הטובה הגדולה שבידך, על כן הזהר והשמר מעתה שלא יעלה בלבך מחשבה זו אלא תדע שכל הטובה שבידך ניתן לך הקב"ה בתורת צדקה וחסד, וקרע השטרות כל המכר לפניו, ויקץ והנה חלום. ואז אח"כ תיקן מחשבותיו בדבר זה, והאמין כי בצדקה הוא מתפרנס

ובזה יובן ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם, די לו שיהיה חי בהם, ואל תחשבו שבעבור זה שורת הדין מחייבת שאתן לכם רבוי טובה וברכה, אלא תדעו דדי לכם בעבור שמירתתכם את חקותי ומשפטי, החיים בלבד שאני מחיה אתכם, וכל המזון והפרנסה וטובה וברכה אין אתם ראויים לה בעבור תורה ומצות שאתם עושים, אלא אני נותן לכם כל זה במדת החסד ורחמים, ועכ"ז אני ה' לשלם שכר תורה ומצות, אע"פ שכבר לקחתם בעבורם החיים אשר החייתי אתכם

ועוד נ"ל בס"ד, כי הנה הרמ"ח עשה ושס"ה לא תעשה אינם לכל או"א מישראל, כי יש בהם דשייכים לכהנים בלבד, ויש ללוים בלבד, ויש לכל ישראל, אמנם ע"י האחדות שיש בין כולם יתחברו כהנים ולויים וישראל להיות נחשבים גוף אחד, ואז יהיו שייכים כל תרי"ג מצות לכל אחד ואחד. ולכן כהנים לויים ישראל ר"ת כלי, שעל ידי האחדות ואהבה שיש להם זה עם זה יהיו כולם כלי שלם, לקבל שפע מן שורש כל תרי"ג מצות שלמעלה, ואם אין אחדות אז יהיה הכלי שבור, ואין בשברי כלי בית קבול לקבל בו כלום. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנקראת התורה כלי חמדה, כמ"ש במשנה דאבות, כי ע"י התורה יהיה אחדות ואהבה בין הכל, ויהיו כלי כלם לקבל בו שפע מן שורש תרי"ג מצות הכתובים בתורה

והנה ידוע כי שם י"ח משמות ע"ב של ויסע ויבא ויט. הוא שם הנקרא כלי, וידוע האהבה שורשה בחיים והשנאה להפך, ולכן כשעושין רש"מ נקראים חיים, כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, ולכן כל יחיד ויחיד מישראל שהוא צדיק נקרא חי ככתוב ובניהו בן יהוידע איש חי. והיינו כי מאיר להם שם ח"י מן ע"ב שמות שהוא כלי לקבל להם השפע, ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי ע"י השלום יהיה שם כל"י הנז' מחזיק ברכה לישראל, וזה יהיה ע"י השלום שהוא מחבר כהנים לוים ישראל ביחד דר"ת שלהם כלי

ובזה יובן ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם, שעי"ז יהיה בניכם אחדות וחיבור של כלי שהוא ר"ת כהנים לוים ישראל ואז וחי בהם, כלומר שם ח"י משמות ע"ב שנקרא כל"י יהיה משפיע ומאיר בהם, אני ה' למלאת להם הכלי הזה טובה וברכה וחיים

אי נמי ידוע דרמ"ח אברים ושס"ה גידים שבאדם יונקים מן רמ"ח עשה ושס"ה ל"ת, כל אחד יש לו אחיזה ויניקה ממצוה אחת, ולז"א ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם שהם תרי"ג מצות, ואל יהיה דבר זה קל בעיניכם, לומר אם יחסרון התרי"ג מצות עשרה למאה או חמשה למאה, מה בכך, הלא תדעו כי האדם חי בהם, דכיון שיש לו רמ"ח אברים ושס"ה גידין מכוונים כנגד תרי"ג מצות, ואיך יתכן לקבל לחסר אבר א' או גיד א' מאבריו וגידיו, על כן תהיו שומרים כל תרי"ג מצות כדי שימשך לכם חיות בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים שלכם, כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום

פרשת קדושים

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וכו', איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו. הדקדוקים כאן ידועים לעיני כל, הא' למה כפל דבר ואמרת, ועוד מה שייכות וקשר יש לדברים הנז' זב"ז. ונ"ל בס"ד דידוע אע"פ שהמלאכים יש בהם קדושה