עוד יוסף חי תקצה

דם ששפך אמר מחשבות און לשון רבים

ועל כן אם האדם במ"ע סומך על המחשבה בלבד, לעשותה עיקר להיות כמעשה ממש, דלפי דעתו הוא יוצא ידי חובתו במחשבה בלבד, אז יתאבד לגמרי, כי עי"כ נחשבים עליו כל מחשבותיו הרעות לעונות גמורים, ויתחייב עליהם אע"פ שלא עשה העבירה במעשה, מאחר כי לפי דעתו יש סיפוק במחשבה בלבד לצאת י"ח כמו המעשה, ואין צריך לעשות המצות במעשה, והמחשבה היא עיקר, לכן בדין הוא שיתחייב על המחשבות רעות כמו שיתחייב על מעשים הרעים, כי הקב"ה דן את האדם מדה כנגד מדה, דכתיב כי תלכון עמי בקרי אתהלך עמכם בחמת קרי, משא"כ אם אינו סומך על המחשבה במצות עשה, שהוא מודה דאין יוצא י"ח אלא רק במעשה, אז הקב"ה אינו מחייבו על מחשבות שלו, ויזכה שיעשה עמו חסד לתת לו שכר על מחשבות טובות בטענה זו, כיון שהוא יגע לקיים המצות במעשה, הנה ודאי המצות שיש לו מצד המחשבה היה ג"כ מקיים אותם במעשה, ולכן כל מצוה שלא היה אפשר לו לקיימה בפועל, אלא רק הוא מצפה ומתאנה לה במחשבתו, חשיב כאלו קיימה בפועל ויש לו שכר עליה, ועל זה ארז"ל המחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה

ובזה יובן בס"ד, לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, והיינו און קאי על מחשבות הרעות שחושב להרשיע באיסור לאוין, ועמל קאי על ביטול מ"ע במעשה שרואה אותם עמל עליו, אם יקיים אותם בפועל, והוא סומך על המחשבה שמחשב ומצייר בלבו והוא דעת הפלסופין שזכרתי לעיל, אשר המעשה של המצות היא עמל בעיניהם, והוא טורח גדול על חנם, כי יספיק לאדם הציור של המעשה שמצייר בלבבו ובאמת ההולך בדיעה זו הוא מאבד את עצמו, שגורם לעצמו נזק רב מרבוי העונשים אשר ראוי להתחייב בהם מצד מחשבות הרעות באיסורי לאוין, דעל פי שיטתו צריך להיות נחשבים לו עבירות גמורות, ועל זה משבח את ישראל שהם מוצלים מזאת, ולז"א לא הביט און ביעקב הם מחשבות הרעות שנקראים און, שאינו מחייב אותם בעבורם, יען כי לא ראה עמל בישראל, שאין להם דעת הנפסדת של הפלסופין לחשוב מעשה המצות עמל, דהם סומכים על המחשבה והציור אשר יציירו מעשה המצות בלבבם, הישראל אין הולכים אחר דעת זה אלא דעתם שאין תועלת במצות עשה אא"כ יעשה אותם האדם בפועל ומעשה

נמצא לפ"ז אין לאדם שכר על המחשבה טובה שמחשב במ"ע, אא"כ הוא מקיים המצות עשה במעשה, בהיכא שאפשר לו לקיים, אבל אם אפשר לו לקיים במעשה, ואינו מקיים שחושב אותה לעמל ועל חנם, אלא סומך על המחשבה בלבד, אין בידו שכר כלל, יען כי יתבטלו המחשבות טובות במחשבות הרעות שהם יעלו אלף פעמים יותר, וכדאמרן

ובזה פרשתי בס"ד והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, והיינו כי יש לשון שמירה נאמר על קיום בפועל, ויש לשון שמירה משמעותו צפוי שמצפה בלבבו, מתי יבא לידי דבר זה ואקיימנו, והוא מלשון ואביו שמר את הדבר, שהיה מצפה על דבר החלום, שחלם יוסף הע"ה מתי יבא ויגיע לידי קיום, וכן כאן אמר ושמרתם ר"ל תצפו להם, ר"ל במחשבה, וגם עוד ועשיתם אותם במעשה כשיבואו לידכם, אז ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, במצות העקדה שאמר לאברהם ויצחק בהר המוריה, בי נשבעתי נאם ה' יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך וכו' כי ברך אברכך וכו', דנשבע לתת לו שכר זה בעבור המחשבה בלבד, כי מעשה של הקרבה בפועל לא עשה, כי לא שחט את יצחק אלא רק חשב לשחטו, והעלה עליו המחשבה כמעשה ממש, ופסק לו שכר הרבה על זאת, וכן אתם אם תשמרו, כלומר תהיו מצפים המצוה והמשפטים מתי יביאו לידינו ונקיים אותם, וגם ועשיתם אותם במעשה כשיבואו לידכם, אז בזה אתן לכם שכר גם על המחשבה בלבד בפ"ע, כאשר עשיתי עם אבותיכם

ובזה פרשתי בס"ד הפסוקים בסוף ואתחנן, ויצוינו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו. והכונה, ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה, דהיינו לקיים אותם במעשה ולא תספיק המחשבה כדעת הפלוספין אלא לעשות דוקא, וזה היה לטובתינו לתת לנו שכר לעת"ל אחר התחיה שנהיה כולנו חיים וקימים כהיום הזה, היא השמש שנקראת יום שהיא קיימת לעולם, כי בעבור זה נמשלו הצדיקים לשמש, כמ"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כלומר יהיו חיים וקימים כשמש, וכן כסאו של דוד הע"ה נמשל לשמש, דכתיב וכסאו כשמש נגדי, כלומר יהיה קיים לעולם כקיום השמש, ואחר שצוה אותנו לעשות את כל החוקים שהם מצות עשה במעשה דוקא, ולא סגי במחשבה בלבד, הנה בעתה אנחנו מרויחים לקבל שכר גם על המחשבות טובות של מצות עשה, דהיינו שנקבל שכר גם בעבור שאנחנו מצפים מתי תבא לידינו מצוה זו, ומצוה זו, ונקיים אותם במעשה, ולז"א וצדקה תהיה לנו, כלומר שכר הנקרא צדקה, בעבור כי נשמור לעשות את כל המצוה, נשמור ר"ל נצפה, מלשון ואביו שמר את הדבר, כלומר לא מבעיא שנקבל שכר על המעשה, אלא גם על המחשבה אשר מצפים בלבבינו שתבא המצוה לידינו ונעשנה, ג"כ יתן לנו שכר, והיינו מטעם דאמרינן לעיל

ובזה יובנו בס"ד הפסוקים כאן, את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם, והיינו משפטי אלו מצות עשה תעשו במעשה, ולא סגי לנו במחשבה כדעת הפלסופין, ואת חקותי אלו מצות לא תעשה תשמרו ללכת בהם, תשמרו לשון שמירה, שלא תעברו עליהם, אלא תשמרו אותם ללכת בהם, ובזה אתם מיחדים שמי, וזהו אני ה' אלקיכם, יען כי המצות לא תעשה הם באותיות י"ה בשם הוי"ה, וכמ"ש רז"ל שמי עם י"ה שס"ה, ומצות עשה הם באותיות ו"ה של שם הוי"ה, כמ"ש זכרי עם ו"ה רמ"ח, ועל ידי קיום משפטי שהם מצות עשה במעשה, ושמירת חקותי שהם הלאוין אתם מיחדים שמי, ולזה סיים ואמר אני ה' אלקיכם, ואחר שדבר על קיום המצות במעשה דבר עוד על מחשבה טובה שיש להם במצות עשה ועל זה אמר בפסוק השני ושמרתם את חקותי ואת מצותי, האי ושמרתם אשר בכתוב הזה משמעותה צפוי, כמו ואביו שמר את הדבר, דהיינו גם על מה שאתם מצפין על חקותי אלו הלאוין, לומר מתי יבא לידי לאו זה או לאו זה ואקיימנו, שאזהר שלא לעבור עליו, וכן מצפים על משפטי אלו מצות עשה אשר יעשה אותם האדם בפועל, כשיבואו לידו, הנה גם על המחשבות של אלו ושל אלו, אומר אני וחי בהם האדם, שאתן לו שכר גם על אלו המחשבות טובות, ולזה סיים ה', וכמו שפירש רש"י אני ה' אני נאמן לשלם שכר: