עוד יוסף חי תקצג

שהיה הקב"ה מדבר אליו, אלא כותב כאשר אמר לו הקב"ה נכתוב, כמ"ש רז"ל כשכתב מרע"ה את התורה היה הקב"ה אומר הדברים ומרע"ה שומע מפי הגבורה וכותב, ובודאי בכל מקומות הנז"ל הכי הוה, וכשאמר לו ואביה ירוק ירק בפניה, א"ל עוד דבר אחר באותו ענין, ואחריו אמר ואביה ירוק ירק. אבל בשעה שכתב דבר זה בס"ת לא אמר לו לכתוב אותו דבר, אלא התחיל מן ואביה ירוק ירק, וכן באומרו אליו ויעשו בני ישראל את הפסח, א"ל עוד דבר אחר, וזה הדבור של ויעשו היה אחר אותו דיבור, וכשבא לכתוב בס"ת לא אמר לו לכתוב אותו דבר שקדם לזה, אלא התחיל מן ויעש. ואל תשאל למה היה כך, הנה זה מפלאות תמים דעים, ומי יודע בסוד ה'. וכן כשברך יצחק אע"ה את יעקב אע"ה לא התחיל מן ויתן לך, אלא אמר קודם זה דברים השייכים לברכה, והוסיף עליהם ויתן לך וכו', וכשכתב מרע"ה את התורה לא אמר לו הקב"ה אותם הדברים שקדמו לזה, הלה אמר לו לכתוב דברי יצחק מן ויתן לך

בזאת יבא אהרן אל הקודש. נ"ל בס"ד דידוע מ"ש רבינו הרש"ש ז"ל דהשם הקדוש המתפשט ממרכבה התחתונה הוא שם אל"ד, וכשהוא כלול עם מקורו שהוא שם אהי"ה, יהיה השם בן שבעה אותיות, וכן השם הקדוש המתפשט ממרכבה העליונה הוא שם קר"ע, וכשהוא כלול עם מקורו שהוא שם יהו"ה יהיה השם הזה בן ז' אותיות, והנה מלת זאת נקראת בוא"ו, כי החולם משמש במקום וא"ו, ולכן קרינן בז' אות הם שני שמות הנז' המתפשטים ממרכבה התחתונה ומרכבה העליונה, שכחם גדול וחזק לדחות המקטרגים בהם, כלומר בכחם והארתם יבא אהרן אל הקודש, ואיני חושש מן המקטרגים הנצבים, כי הוא גובר עליהם בכח שני שמות אלו שהם שבעה ושבעה, וכנגד זה נעשה חנוך בהמ"ק שבעה ושבעה

והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה ה' את משה. י"ל למה אחר שגמר סדר העבודה וקדושת היום כולה, אמר והיתה זאת לכם לחוקת עולם והלא קודם פסוק זה כבר אמר על העבודה שהיא חוקת עולם, דכתיב והיתה לכם לחוקת עולם בחדש השביעי וכו', וגם מ"ש כאן לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה, נמי קשה שכבר אמר קודם זה, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם, והן הן הדברים שאמר כאן לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה, שהודיע לנו שהכפרה תהיה אחת בשנה, דהא אמר כי ביום הזה דוקא יכפר עליכם, ועוד י"ל במה שסיים ויעש כאשר צוה ה' את משה, למאי הוצרך ללמדנו זה כאן, פשיטה שכך נעשה כאשר צוה ה' את משה. ונ"ל בס"ד, כי הנה נודע דכמו שאנחנו קורין עתה ביוה"כ בס"ת סדר עבודת היום בפרשה זו, וגם מה שקורין במפטיר בספר שני קרבנות המוספין, כך היו קורין בזמן שבהמ"ק קיים בס"ת פרשת עבודת היום זו, וגם פרשת המוספין, ועל זה יש לשאל למאי אצטריך קריאה זו בזמן שבהמ"ק קיים, מאחר דהיו מקיימים ההקרבה בפועל ממש. ואמרתי בס"ד בישוב הדבר ע"פ משל, במעשה שהיה לאחד עובד אדמה שהיה עוסק בשכירות בשדה, וכלי המחרישה תמיד הוא בידו כמנהג הפלאח'ין, והוא מה שקורין בלשון ערבי מסח'ה, והיה מתפרנס מיגיע כפיו בדוחק עצום מאד כי היה לו רבוי אכלוסין בביתו, ויהי היום והוא עוסק בכלי הנז' שבידו להסיר גבשושית אחת קטנה, והנה נראה לעיניו תחת הגבשושית כלי אחד טמון בארץ. ויחפור ויוציאנו והוא מלא זהובים, וישמח מאד ויבא לעיר ויקנה לו ולאשתו ובניו ובני ביתו בגדים חשובין, וישכור חצר אחד חשוב לדור בו, וקנה מטלטלין חשובים כנמצא בבתי העשירים, אבל אותו הכלי של מלאכתו שקורין מסח'ה, ואותם הבגדים הפחותין שהיה לובש בשדה כשהיה עוסק במלאכתו כשמצא הזהובים, לא השליכם חוצה אלא הניחם תוך תיבה אחת בחדר אחר בחצר שדר בו עתה, והוא היה עוסק במו"מ לשלוח סחורה ממדינה למדינה במדינת הים, ושם על עצמו חק ולא יעבור, שכל שנה ושנה כשיגיע יום עשרה בחדש אדר שהוא היה היום שראה המציחה של הזהובים ונתעשר בהם, יהיה אותו היום אצלו ליו"ט כמו יום פורים, ושם פורים קרא עליו, ובאותו היום ילבש אותם הבגדים הפחותים שהיה לובש במלאכתו בשדה, ואוחז בידו אותו הכלי הנקרא מסח'ה, שבו היה מסיר הגבשושית, ומצא תחתיה את המציאה ההיא, וישב על כסאו בחדרו, ויבואו כל בניו ובנותיו ובניהם וכל בני ביתו לקבל ממנו דנרים כמו מתנות פורים, והיה מחלק להם בשופע ובשמחה רבה. ככה היה נוהג בכל שנה ושנה, ביום עשרה לחודש אדר אשר החזיקו ליו"ט שלו, וקרא עליו שם פורים. והנה אחר כמה שנים קרה לו מקרה רע ב"מ, ששלח סחורה גדולה למדינה אחת בים, והיתה בסך עצום כפליים על ממונו, אשר חציה שילם ממון שבידו, וחציה לקח בהקפה מסוחרים אשר בעירו והנה ביום תשעה באדר באה השמועה שנטבעה ספינתו בים, ולא עלה ממנה שריד ופליט, ותכף ומיד באו הסוחרים שקנה מהם בהקפה, ונכנסו לביתו ולקחו כל מטלטלי הבית כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושאר מטלטלין ונשאר החצר אשר דר בו ריקם, ולא נשאר בידו כלום כל זה היה בתשעה באדר, ולא מצא דרך להתפרנס בוי, כי אם לחזור למלאכתו לשדה שהיה עוסק בה בשכירות, כדי להחיות את בניו מן השכירות שיקח בעבור המלאכה, ועל כן ביום עשרה לחודש בבוקר נכנס לחדר שבו מונחים חותם הבגדים הפחותים שהיה לובש בעסקי במלאכתו, ולבש אותם, ולקח את כלי ההוא שקורין מסח'ה בידו כדי לצאת לשדה למקום שהיה עושה בו מלאכתו, כדי להשכיר עצמו שם, וקודם שיצא מחצירו ישב על אצטבה אחת כדי לאכול פת לחם קודם שיצא, וכשישב בהיותו לובש אותם הבגדים הפחותים וכלי מלאכתו בידו, באו בניו ועמדו לפניו כדי לקבל ממנו מעות פורים, כי ידעו שביום זה שהוא עשרה באדר הוא יום פורים שלו שלובש בו בגדים הפחותים, ואוחז כלי המסח'ה בידו, והוא מחלק להם מעות פורים, על כן באו לפניו לקבל כמנהג ימים טובים הראשנים, ויאמר להם בדמע, בני, הן אמת זה כמה שנים אני לובש בגדים אלו וכלי המסח'ה בידי, והייתי מחלק לכם מעות פורים, הנה קביעתי ללבוש בגדים אלו והכלי המסח'ה בידי היתה מטוב לב, כדי להיות זה אות וסימן על יו"ט זה שקבעתיו זכר להצלחתי ועושרי, אשר השגתי ביום זה בבגדים אלו ובכלי הזה, ואני לובשם לזכר הנס שנעשה לי ביום זה קודם כמה שנים. אך בעוה"ר יום זה של שנה הזאת לא לבשתי הבגדים ולקחתי הכלי המסח'ה בידי בשביל לעשות בהם זכר לנס ההצלחה שהיה לי, אלא אני לובשם באמיתות לבישת קבע, ואוחז הכלי הזה בידי אחיזה של קבע, שאני חוזר למלאכתי הראשונה להתפרנס בה, וביתו וכיסו נשארו ריקם, אין בם פרוטה אחת, ומהיכן אביא לכם הדנרים של מעות פורים לחלק לכם, ע"כ המעשה

והנמשל הוא, כי בזמן הקודם שהיה בהמ"ק קיים שעושין עבודת היום בפועל, היו קורין