עוד יוסף חי תקפט

אותיות, וזה הצווי הוא על הרע שהוא בחוץ, כי הקליפה היא מבחוץ. ועוד שתים שהן ארבע בפנים, כלומר שתים תיבות של ועשה טוב, שג"כ יש בהם ארבע אותיות, דאות ה"א של ועשה אין יוצא במבטא, ואות וא"ו של טוב ג"כ אינו יוצא במבטא, ונשארו ד' אותיות, וזה הצווי על הטוב שהוא בפנים

פרשת תזריע

אשה כי תזריע וילדה זכר. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בגמרא דהוריות דף י"ב וכריתות דף ה', כהנים גדולים מושחין אותם כמין כו, ושאל בגמרא מאי כי, ואמר רב מנשה בר גדא כמין כף יוני, ופירש רש"י ז"ל דוגמתו כזה \/ ע"ש, ולפ"ד רש"י י"ל הוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה, ואמרתי בס"ד טעם לזה להורות לכה"ג, שבדברים הנפשיים שהם ענייני העבודה של תורה ומצות ששייכים למעלה, יראה עצמו, תמיד קצר בעבודה זו, ולא יצא ידי חובתו עדיין, אבל בדברים הגופניים כהם קנין עוה"ז שהוא תחתון למטה, יראה עצמו רחב שיהיה עשיר ושמח בחלקו, כדי שלא יהיה להוט אחר קנייני עוה"ז, ועי"כ יוכל לשמור קדושת כהונתו שיהיה כלי כפרה לישראל, ולכן בעת שמושחין אותו לכהונה גדולה מושחין אותו כמין כי, שהוא כף יוני הקצר מלמעלה ורחב מלמטה. ובזה פרשתי בס"ד, רמז הכתיב כי תשא את ראש בני ישראל, שהוא הכהן הגדול שהוא הראש, כלומר כעין כי, תשא במשיחה שתמשח את ראש בני ישראל שהוא הכהן הגדול

והנה ידוע מ"ש רז"ל בגמרא, למה נקראת האשה אוצר, מפני שהיא עשויה כאוצר, מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל בתוכו הפירות שאוצרים בו, כן האשה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה, כדי לקבל הילד בבטנה מתחלת הריונה עד לידתה, וז"ש אשה כי, כלומר האשה עשויה כעין כי שהוא כף יוני, מפני שהיא תזריע וילדה, ולכך עשויה כמין כי כדי שתקבל הולד בבטנה, משא"כ האיש אינו צריך לכך

או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן. וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן, וטהר הכהן את הנגע טהור הוא. נ"ל בס"ד דידוע דהשטן אינו מקטרג ביוה"כ, אלא מדבר טוב על ישראל, ובמקום לשון רע מדבר בלשון טוב, שמדבר כמה שבחים על ישראל, ולכן אמר הקב"ה לשלח שעיר לעזזאל שהיא חלק השטן, כדי שעי"כ יהפך דבריו מרע לטוב, ואז ונשא השעיר עליו את כל עונותם. וחקרתי למה צוה השי"ת לתת לשטן שוחד את השעיר, מאחר שהקב"ה יודע האמת, אם שבחים אלו ישנם בישראל או לאו, ואם ישראל ראויים או לאו, גם עוד כבר נתן לישראל את יוה"כ למחילה ולסליחה ולכפרה, דעצומו של יום מכפר בחסדו יתברך לקבל בו את השבים, הנה אפילו אם ישאר השטן צועק ומקטרג כדרכו, לא יריע ולא ישחית, מאחר שהקב"ה סולח עונות ישראל באותו היום, ומי יאמר לו מה תעשה, ואם יקטרג השטן ואם לא יקטרג הכל אחד

ואמרתי טעם נכון לזה, ע"פ מעשה במלך אחד אשר אהב את חכם אחד יהודי אהבה גדולה, כי ראהו חכם גדול ובעל עצה נכונה, וישימהו למשנה אליו, ויהי החכם המשנה ההוא מנהיג כל מדינות המלך בהנהגה טובה ונכונה, ועל ידו נתגדל המלך במעלות רבות על שאר מלכים ונתעשר עושר גדול מכח המשנה היהודי החכם ההוא. והנה חייט אחד נכרי היה מתקנא מאד מן המשנה וזה החייט היה עושה מלאכתו בעליה בביתו, והיה באותה העליה חלון גדול גבוה, והוא פתוח לשוק אשר בו עובר המלך בעגלה בכל שבוע פעם או שתים, והמשנה היה רוכב תמיד עם המלך בעגלה אחת, ויעש החייט שירים כולם דברי בזיון על היהודים, וכשהלך המלך באותו השוק והמשנה עמו, התתיל החייט לשורר בעלייתו בקול גדול באותם השירים המלאים חרפה ובוז על היהודים, ושמע המלך קולו וחרה לו מאד, ויאמר אל המשנה היהודי ויגזור עליו שיביא החייט ויחתוך הלשון שלו בסכין, מה עשה המשנה אחר שנפטר מאת המלך וילך לביתו, קרא לאותו חייט ויתן לו מתנה חשובה, וידבר עמו טובות ולא עשה לו שום דבר רע, והמלך חשב שהמשנה עשה לחייט כאשר גזר עליו לחתוך לשונו, והנה החייט כשהלך לביתו תיקן שירים אחרים כולם מלאים שבח ותפארת ליהודים, והנה בשבוע שני נזדמן שעבר המלך בעגלה באותו השוק, והמשנה עמו, וכיון שהגיעה העגלה לתחלת השוק, התחיל החייט לשורר באותם השירים החדשים, וכששמע המלך קולו כעס על המשנה, ואמר לו הלא צויתיך שתחתוך לשונו, ולמה לא חתכת, דהא עודנו מדבר, ויאמר המשנה אדוני המלך חתכתי לשונו, והרכבתי לו לשון אחר, ועתה תגיע העגלה לפני ביתו שתשמע דבריו, ותראה שאין זה הלשון שדבר בו קודם זה, אלא הוא לשון אחר, וכאשר נתקרבה העגלה סמוך לחנות החייט, שמע המלך שזה החייט מדבר בשירים שלו דברים חשובים, ופאר וכבוד ליהודים, ויצחק המלך כי הבין חכמת המשנה שהחליף את לשונו ע"י שוחד, ויאמר להמשנה הן אמת שהרכבת לו לשון אחר. עכ"ז אם היית חותך הלשון כאשר צויתיך הייתי שמח יותר בזה. ויענהו המשנה ויאמר אדוני המלך לכבודך נתכיונתי, שלא חתכתי הלשון שלו, אלא הוספתי עליו לשון אחר שהוא טוב, שאם היית חותך לשונו להענישו, היו הגוים אומרים זה החייט שחירף היהודים דבר נכונה, ורק המלך מחמת אהבתו עם המשנה שהוא יהודי כיסה על האמת פלסתר וחתך לשונו שלא כדין, אמנם עתה שהנחתי לו לשונו כמו שהוא, ורק עשיתי דבר שהוא עצמו יהיה משנה דברים שדבר מקודם מרע לטוב, נמצא הוא עצמו מודה מה שדבר קודם הכל שקר וכזב היה, ומה שגזר המלך בתחלה לחתוך לשונו כדין היתה גזרתו של המלך, שראוי זה לכך, כיון שהוא מודה עתה שדבר שקר, והודאת בע"ד כמאה עדים דמי. וכן הענין כאן, רצה הקב"ה שיתנו שוחד להשטן את השעיר, שעי"כ ישנה לשונו ודבריו לטובת ישראל ושבחן, נמצא עתה ביום זה הוא עצמו מודה שכל דבריו שדבר עליהם רע בכל השנה, הם שקר, דהא היום הזה הוא מדבר בשבחן, ואלה הדברים הם הפך דבריו הראשני0 שדבר עליהם

והנה ידוע שהאדם נקרא בשר, דכתיב יבא כל בשר להשתחות לפני נאם ה', וישראל נקראו חיים דכתיב ואתם הדבקים בה' אלקוכם חיים כולכם היום. משא"כ העכו"ם נקראו מתים, דרשע אפילו בחייו קרוי מת, ולכן כל איש ישראל נקרא בשר החי, וידוע דע"י התשובה שעושין ביוה"כ יתהפכו העונות לזכיות שהם לובן. כמ"ש אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו, וז"ש או כי ישוב הבשר החי, כלומר איש ישראל הנקרא בשר החי כדאמרן, ישוב בתשובה ונהפך עי"כ העון ללבן ככתוב כשלג ילבינו, ובא אל הכהן הוא מיכאל שר החסד שנקרא כהן במקדש של מעלה, וכמ"ש המקובלים ז"ל על פסוק כי היום ה' נראה אליכם, נרא"ה אותיות אהרן, אליכם אותיות מיכאל, זה כנגד זה, והתשובה מקובלת ע"פ החסד בהוד ימינך פשוטה לקבל שבים, לכן מיכאל שר החסד הוא מגיש זכות זה שהיה עון ונהפך לזכות