עוד יוסף חי תקפו

במשפט וחטאים בעדת צדיקים, בנער אחד בן כפר שלא נמצא שם בשום זמן אדם מלמד תינוקית מאבותם ואבות אבותם. והביאו את הנער לעיר גדולה שיש בה מלמדי תנוקות רבים, כדי ללמדו ספר, וישב לפני המלמד ללמדו תחלה אלפא ביתא הרשומים על הלוח ויראה לו המלמד באצבעו על אות א', ויאמר לנער הרם קולך ואמור אל"ף, והנער היה תם מאד, כי בן כפר היה, ולא ראה ולא שמע עדיין סדר לימוד התנוקות בבית רבן וחשב שהמלמד רוצה ממנו שיאמר בפיו כל הדברים האלו שאמר המלמד, ולכן גם הוא ענה אחריו וצפצף דברים אלו הרם קולך ואמור אל"ף וישתק המלמד ואמר לנער אין אתה צריך לומר אלא אל"ף בלבד, והנער ג"כ ענה אחריו ואמר אין אתה צריך לומר אלא אל"ף בלבד. חזר המלמד ואמר לנער אמור בי"ת יג"כ ענה אחריו אמור בי"ת, והמלמד ראה שאין לדבר סוף מאחר שאין הנער מבין כונת המלמד וחושב שרוצה ממנו לומר כל הדברים האלה כמו שהן אז הוכרח המלמד להביא תינוק מבני העיר שהוא מבין כונת המלמד המלמדו, ואמר לו בפני הנער התם ההוא הרם קולך ואמור אל"ף, ואז התינוק הרים קונו ואמר אל"ף, וחזר ואמר לו אמור בי"ת ואמר בי"ת, ואמר לו אמור גימ"ל ואמר גימ"ל, ואז הבין הנער הכפרי התם את מטרת כונת המלמד מה רוצה, וידע כי מה שאמר לו הרם קולך הוא צווי לנער להרים קולו, ומה שאמר לו אמור אל"ף הכונה שרוצה ממנו לומר בפיו אל"ף וכן עזה"ד בכולם, ע"כ המעשה

וכן הענין כאן דחשש מרע"ה כשיאמר אהרן לזקנים קחו שעיר עזים לחטאת יחשבו שהוא מצוה אותם ליקח שעיר עזים. ומה שאמר לחטאת אין זה בכלל הצווי, אלא ר"ל קחו שעיר עזים כדי שיהיה קרב חטאת שבאומרו לחטאת אינו מצוה אותם בזה כלום, אלא רק הוא ידיעה בעלמא שמודיע אותם, שזה השעיר עזים יהיה קרב חטאת, וכן נמי בציווי השני שהוא לעולם וכאשר מפורש בכונת המלמד שאמר לנער הרם קולך ואמור אל"ף, שאין רוצה ממנו לומר אלא אל"ף, ומ"ש הרם קולך הוא ידיעה בעלמא שמודיע שירים קולו, ולכך העמיד הזקנים בעת שהוא מצוה את אהרן בקרבנות שיביא בעבור עצמו, כדי שישמעו הזקנים מה שאומר לו קח לך עגל בן בקר לחטאת וכו' והקרב לפני ה', ועל זה ודאי יתקשו בעצמם, דהול"ל הקרב לפני ה' עגל בן בקר לחטאת ולא יצטרך לומר לו קח לך, ומחמת קושיא זו מוכרח שיבינו מדעתם לפרש הצווי הזה, שהוא מצוהו שיקח העגל בן בקר לשם חטאת, דהיינו שיאמר בפיו בפירוש זה חטאת, הוא כלל הצווי הוא, ואין נותן לו ידיעה שמודיעו שזה הקרבן יהיה קרב חטאת, והכי קאמר ליה קח לך עגל בן בקר לחטאת, דהיינו מעת קיחה שלו שתקחהו תזכיר עליו שם חטאת, ואז ממילא יבינו שבקרבנות של ישראל צריך לעשות כך, שיהיו קוראין עליהם שם הקרבן על הבהמה משעת קיחה שלה, ולכן מה שא"ל בצווי השני אל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לעולה, הכונה הוא ג"כ כך לומר להם משעה שתקחו השעיר תקחו אותו על שם עולה, ואז גם הזקנים שהם אפטרופסים של ישראל ומביאים קרבנות אלו שלהם, כך יעשו להזכיר שם הקרבן על הבהמה משעת קיחה, ונמצא דהביא את זקני ישראל בשעה שהוא מצוה את אהרן, כדי שיבינו מן הציוי שמצוה את אהרן מטרת כונתו בצווי השייך להם, והוא ממש כדמיון המעשה הנז' שנתחכם המלמד להביא תינוק שהוא בן עיר, ויאמר לו הרם קולך ואמור אל"ף, כדי שהנער בן הכפר יבין מזה מטרת כונתו של המלמד מה שרוצה ממנו לומר בפיו

זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש משפט צדק אות קמ"ה בשם יד הקטנה ז"ל, שגם בגלות הארוך והחשך הגדול הזה אל יחשוב האדם שאין השי"ת משגיח עלינו, אלא באמת גם בגלות המר הזה משגיח עלינו, ורק בימי קדם היה השגחתו יתברך בגלוי לעיני כל, והיתה בשידוד מערכת הטבעיי, ועכשיו בעוה"ר אין אנחנו ראויים לנסים גלויים אלא הנסים נעשים בדרכים הטבעיים, שאין ההשגחה ניכרת בפעולה, וזהו ענין הסתר פנים דכתיב והסתרתי פני מהם, וז"ש הנה זה עומד אחר כתלינו, ירצה שבגלות עומד אחר כתלינו, כי מידינו היתה זאת המחיצה, כי מה שהיה מקודם משגיח מן החלונות, ר"ל בדמיון פתיחה של חלונות אשר הנראה ג"כ רואה את הרואה אותו, כלומר עושה לנו נסים גלויים שניכר שהם באים ע"י השגחתו, כי אינם בהתלבשות הטבע, הנה בעתה מציץ מן החרכים, כמי שרואה את חבירו דרך סדקי הכותל, אשר לרואה הכל שוה שרואה כל המקום כולו לפניו, אבל להנראה יש חילוק גדול, שאינו רואה ואינו יודע שיש משגיח עליו, משא"כ אם משגיחין עליו בלי הפסק מחיצה, ההשגחה ניכרת לו ולאחרים עכ"ד. נמצא אופן ההשגחה תלוי בצדקתם של ישראל, שאם כולם צדיקים תהיה השגחה בדרכים של נס, שניכר לעיני הכל השגחתו יתברך עליהם, וכל דבר שהוא בנס יש בו כבוד ש"ש, ואם לאו, תהיה בדרכים טבעיים שיתלו הרואין בטבע ובמנהגו של עולם, ולז"א זה הדבר אשר צוה אתכם תעשו, ר"ל תקיימו מצותיו כאשר צוה אתכם, ואז וירא אליכם כבוד ה', שתהיה השגחתו עליכם בדרכים נסיים שניכרת לעיני הכל, שבזה יהיה כבוד ה' לפני הכל. אי נמי זה הדבר אשר צוה ה' לעשות, בקרבן בהמה משעת שחיטה עד שעת זריקה, תעשו אותו בעצמכם, דהיינו שתציירו כל הנעשה בבהמה כאלו נעשה בגוף שלכם, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בריש פרשת ויקרא, אז בזה תהיו רצויים לפני השי"ת, וירא אליכם כבוד ה'

ועוד נ"ל בס"ד, דידוע שיש בעלי כשוף מהפכים עצמם לבהמות, וכך היו עושים העמלקים שהיו מהפכין עצמם לבהמות במלחמה כדי שינצלו, כתב רבינו בעל הטורים ז"ל דלכך צוה השי"ת להרוג בעמלקים, גם את הבהמות, דלפי"ד אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא לפי שהיו מכשפים ומהפכין עצמן לבהמות למען ינצלו, ולכך צוה להרוג גם הבהמות. וכתב בספר חסידים דאותם המהפכין עצמן לבהמות בכשוף, אע"פ שכל הגוף מתהפך גלגל העין לא תתהפך ע"ש, ואיתא בגמרא דבכורות אלו המומין בבהמה לפוסלה להקרבה, וחד מנייהו גלגל העין הדומה לשל אדם הוי מום ופסול לקרבן ע"ש, ובזה פירש הגאון רבי העשל ז"ל, ויאמר שמואל מה קול הצאן אשר באזני, ויאמר שאול אשר חמל העם על מיטב הצאן למען זבוח לה' אלקיך, כי שמואל הוכיחו מה קול הצאן, והלא חייבים אתם להרוג גם את הצאן מטעם דעמלקים ע"י כשוף מהפכים עצמן לבהמות, ועל זה השיב לו אשר חמל העם על מיטב הצאן לזבוח לה', וכיון דלקחו אותם הבהמות לקרבן ודאי בדקו אותם שלא יהיה בהם מום, ואם היה בבהמות אלו עמלקים שהפכו עצמן לצאן, היה דבר זה, ניכר מן העין שלהם כי היה צריך לבדקם, שלא יהיו עיניהם דומות לשל אדם, וכיון דבדקום ולא חזו בהאי סימנא ש"מ צאן ממש הם, עכ"ד

והנה ידוע כי בת עין אשר ממנה תהיה הראיה