עוד יוסף חי תקפב

וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בספר משפט צדק דף פ"ו ע"פ את פני מבין חכמה בשם רא"י ז"ל, דהלימד לש"ש תכף ומיד כשמתחיל ללמוד מקיים מצות והגית בו, שהוא עושה מיד רצון השי"ת, שצוהו ללמוד. ונמצא מיד הגיע לתכלית כונתו שהוא מקיים מצות והגית וז"ש את פני מבין חכמה, כלומר החכמה שהיא התורה מוכנת ומזומנת לפניו, כי מיד בתחלה משיג המבוקש שלו שהוא לעשות רצון הש"ת, שצוהו להגות בתורה דמיד הגיע לתכלית כונתו בלימוד, אמנם ועיני כסיל בקצה הארץ, כי הכסיל היינו מי שלומד ע"מ שיהיה רב או להשיג כבוד או ממון א"כ אין תכלית כונתו מוצא אותה בתחלת לימודו, אלא אח"ז כשיהיה רב, וכשיתנו לו ממון או כבוד, עכ"ד ע"ש. ובזה פרשתי בס"ד הכתוב במשלי כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, דידיע התורה נקראת תבואה כמ"ש חז"ל, ומי אוהב בהמון לו תבואה, והכונה תלמוד לש"ש שבזה אתה מכבד את ה' מראשית. לימוד התורה שאתה לומד, כי מתחלת למודך נמצא אתה משיג תכלית כונתך בלימוד

ובזה יובן בס"ד, ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קיניינך קנה בינה, דהלומד חכמה היא התורה שנקראת בשם חכמה, בתחלת לימודו קנה המבוקש שלו ותרויח בזה, כיון דאתה לומד לש"ש תזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שתבין דבר מתוך דבר ותדמה דבר לדבר לחדש הלכות חדשות, ולז"א ובכל קנינך קנה בינה, שתבין דבר מדבר שזה נקרא בינה כנודע

וז"ש וסמך ידו על ראש העולה, והיינו עולה רמז לתורה שהיא עולה ואינה יורדת, דכל דבר המיושן הוא יורד בשבח שלו, אבל התורה אינה כן אלא הישון משביח אותה, כי אע"פ שעברו עליה שנים רבות אחר שנתנה היא משובחת יותר, שרואין הכל שלא נפל מדבריה דבר אחד ארצה. ולכן נדמית ליין שהישון משביחו, ולכן נקראת עולה כי ברבוי השנים עולה ואינה יורדת. גם עוד נקראת עולה על שם העוסקים בה שעולים בלימודם ושכלם, וכמ"ש רז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהם, וזקני עם הארץ להפך. גם נקראת עולה כי כולה כליל לה' ואין בה אפילו אות אחת לבטלה, ולז"א וסמך ידו על ראש העולה, שלומד תורה לשמה שקונה ולוקח המבוקש שלו מראש הלימוד של התורה, ולכן תורה זו שהיא לשמה תועיל לו לכפר עליו

ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו. נ"ל בס"ד יש מצות שהם נוהגים ביום בלבד. כגון ציצית ותפלין וכיוצא, ויש בלילה בלבד, כגון אכילת מצה בליל פסח וכיוצא, ויש מצוה נוהגת ביום ובלילה, כגון קריאת שמע דכתיב בשכבך ובקומך, ומן התורה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה, וחז"ל הוסיפו בה עוד פעם אחרת ביום, והיא ק"ש דקרבנות, ופעם אחת בלילה והיא ק"ש שעל המטה, ונעשו השתים ארבע, ובזה פירשתי בס"ד רמז המשנה יציאות השבת שתים שהם ארבע, דידוע בק"ש יהיה המשכת אורות המוחין הנרמזים בשלשה זו"ן של אות ש', ולכן נרמזה הק"ש באותיות שבת שהוא בת ש', וזהו יציאות השבת כלומר התיקון היוצא מן ק"ש שהיא סוד שבת, בת ש' שתים מצות מן התורה, שהם ארבע מצות על ידי תוספת שהוסיפו חז"ל

נמצא מצות ק"ש הוא כפולה, ועוף ר"ל כפל מלשון מגילה עפה, ר"ל אם מקריב מצוה שהיא כפולה ביום ובלילה, כגון ק"ש צריך להיות עולה קרבנו לה', שיכוין לעלות התיקון שלה בארבע עולמות אבי"ע, שהם רמוזים בארבע אותיות הוי"ה, ועוד יעשה תיקון אחר בק"ש כשאומר אותה על מטתו, לתקן ולהוציא הנשמות שנפלו בקליפה ע"י טיפות קרי של האדם, וגם לעשות תיקון בטיפות הזרע של האשה היוצא ממנה אחר תשמיש המטה, וכמפורש בשער הכונות בדברי רבינו האר"י ז"ל בדרושי הלילה, וכנגד טיפות של האיש אמר מן התורים, וכנגד טיפות של האשה אמר או מן בני היונה

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. נ"ל בס"ד דידוע כל תיקון שיעשה האדם למטה, וכל תורה ותפלה צריך שיעלו תחלה במלכות, ומשם יעלו לתכלית עליותם יען כמי שער לכל העולמות, וכל הנכנס נכנס דרך השער ורואה פני הפתח, לכן נקראת בשם אדנ"י אשר במלואו היא תרע"א, שהוא תרגום של שער, ולכך קודם תפלת העמידה אומרים אדני שפתי תפתח, וז"ש ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', מתורה ותפלה צריך תחלת הכל סולת יהיה קרבנו, שמעלה למלכות שהיא עולה מספר סולת, דאע"ג דכתיב סלת יש אם למקרא, דקרינן סולת בוא"ו, ויצק עליה למנחה זו שהיא מן תורה ותפלה, שמן, רמז לאור החכמה שנקרא שמן. וגם ונתן עליה לבנה קרי בה לבינה, כי החולם תניחו למטה תחת הבי"ת יהיה חירק, ואז נקראת לבינה, כלימר יתן עליה ג"כ אור מן הבינה

ולכן המלכות לבנה יען כי היא סוד ה"א אחרונה שבשם הוי"ה, ובעלוי שלה תעלה להיות כה"א ראשנה שהיא בינה, ומצינו שלשה שמות יש ללבנה שהם לבנה סהר ירח והם ר"ת לפורקנך סברית ה', כי הלבנה רומזת למלכות, ולכן בברכת הלבנה אומרים דוד מלך ישראל שהוא בחינת המלכות חי וקים, ואנחנו מקיים בגלותינו לישועה שלה, והנה ידוע שהלבנה בעצמה היא חשובה, ומקבלת אורה מן השמש, ונקראת לבנה שהוא לשון לובן ע"ד שאומרים למי שחשכו עיניו ב"מ סגי נהור, ולכן אע"פ שהיא חשוכה קורין אותה לבנה, ונמצא שם הלבנה אינו לה שם עצמי אך שם העצמי שלה הוא ירח. וכל זה הוא עתה, אבל לעתיד שתהיה מאירה כשמש דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ולא תצטרך לקבל אור מהשמש אז יהיה לה שם לבנה שם עצמי שתהיה לבנה באמת, דאינה חשובה, ואז אינה צריכה לשם הירח להיות לה שם עצמי, ובזה פרשתי בס"ד על האמור בדוד הע"ה שהוא בחינת הלבנה כאמור לעיל, ורוב שלום עד בלי ירח, ר"ל יהיה רוב שלום שלא תצטרך בחינה שלו לשם הירח להיות לה שם עצמי כי אם תואר הלבנה יהיה לה שם העצם

ובזה יובן בס"ד יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, כלומר עתה אומה הישראלית היא יפה כלבנה דלית לה מגרמא כלום אך כשתהיה לעתיד ברה כחמה שיהיה לי אור מעצמותה, אז תהיה איומה באותו זמן, ומתי תהיה איומה, ואמר כנדגלות חלק התיבה לשתים וקרי בה בגד גלות, שהגלות יהיה נד והולך, כי תהיה גאולה שלימה בב"א

פרשת צו

צו את אהרן ואת בניו לאמר. איתא בתורת כהנים אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בזוהר פ' בראשית דף ה', דאמרו רבי אלעזר ורבי אבא לההוא טייעא דהוה טעין בחמרי, מאן יהיב לך למיזל הכא, ולמהוי טעין בחמרי, אמר לון יו"ד עבד קרבא בתרין אתיון, בכ"ף וסמ"ך