עוד יוסף חי תקפ

באור תורתם הנפנא, ואם היו גם ארבעים שנה הראשנה עוסקים בתורה, בודתי היה בזה הרווחה גדולה להם ולעולם כולו, משא"כ בעסק הגשמי שהיה להם הפסידו ח"ו בזה הפסד הגדול. וכפי האמור מובן הדבר, דאדרבה מחמת שעסקו ארבעים שנה הראשונים בעסקים הגופניים, נתעלו עסקים הנפשיים שהיה להם בשמונים שנה, מאה ידות באיכותם, כי ע"י שקדם עסק הגופניי לריב"ז בפרקמטייא בארבעים שנה הראשנים, אשר היה הטבע מכריחו לעשות בו השתדלות בכל כוחו ועוצם ידו, בחריצות וזריזות גדולה, נתלמד להתנהג כך אח"כ בעסק הנפשיי כפלי כפליים, וכן היה אצל רבי עקיבה ג"כ, שהיו נושאים באותם שמונים שנה בעסק הנפשיי קל וחומר בדעתם, מן עסק הגופניי שהיו עוסקים בו בתחלה באותם ארבעים שנה הראשנים, וכאשר פרשתי בס"ד במאמר בת בתחלה סימן יפה לבנים

ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנתן הקב"ה את התורה לדור יוצאי מצרים, שהיו עובדים במצרים בחומר ובלבנים עבודה קשה מאד בימים ובלילות, ומתוך העבודה הקשה הזאת קרבם לפני הר סיני ונתן להם את התורה, וכמ"ש רז"ל במדרש ע"פ אתי מלבנון כלה מחומר ומלבנים לקחתיך ועשיתיך כלה, והיינו כדי שישאו על שכמם משא עול התורה בכח גדול, ולא יקוצו מן היגיעה הרבה שצריכין להיות יגיעים בעסק התורה וגם לא יקוצו מן חיוב ההתמדה שצריך להיות להם בעסק התורה, כמ"ש והגית בו יומם ולילה, יען כי כבר הורגלו בכך בעסק הגשמי שהיו עוסקים ביגיעה רבה מאד, ובהתמדות ימים ולילות וברעב ובצמא, ונתקיימו בעולם, וכ"ש שיהיו יכולים להתנהג בכך בעסק תורה הקדושה מקל וחומר. ולכן כשפתח הקב"ה לדבר עם ישראל במתן תורה, אמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כלומר זכור תזכור איך היית עובד את פרעה במצרים, על כן אל תקוץ בעול תורתי ובעמל שלה, ויש לך לעשות לפחות עסק תורתי ותשא את עמלה כאשר נשאת עמל עבודת מצרים. ובזה פרשתי בס"ד הפסוק וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ושמרת ועשית את כל החוקים האלה, כלומר תזכור כי עבד היית בארץ מצרים, וכפי שיעור אותו העמל של עבודת מצרים תעשה כן בשמירת החוקים האלה של תורתי הקדושה

ובזה פרשתי בס"ד שם רמז הכתוב, כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, דידוע דרז"ל דרשו מושל דהאי קרא על והכוונה אם יבא אליך היצה"ר בטענות מזוייפות של הבל וריק, לרשל אותך בעסק התורה והמצוה, באימרי לך אל תהיה ניעור הרבה בלילה, פן תחלה, ולא תרבה עתים בה פן יגיע לך נזק בגופך ובאור עיניך, וכיוצא בזה הנה אתה אל תשמע לו ולא תטה לדברו. אלא בין תבין את אשר לפניך, כלומר בעסק הגשמי שהוא מונח לפניך, שאתה רואה כמה, וכמה לילית אתה מנדד שינה בהם, בשביל שאתה עוסק בחשבונותיך הרבים, וכמה ימים אתה נשאר ברעב וצמאון בשביל עסק הגשמי שנזדמן לך, ואין לך פנאי לאכול, וכמה פעמים נזדמן שהלכת בתוקף החום או בתוקף הקור בשביל עסק הגשמי שלך, ועכ"ז לא חלית ולא נחלשתה, ולמה תהיה חושש על עצמך מצד הדברים האלה מחמת עסק התורה, ונמצא כי בעניינים הגשמיים שהם מצויים לפניך בין תבין תשובה נצחת לנצח את היצה"ר אשר אתה נלחם עמו

ובזה יובן אדם כי יקריב מכם קרבן לה', פירוש יקריב הנהגה וסדרים מכם, כלומר מן עסקים הגופנים השייכים לכם, שאתם עוסקים בעסקי הגוף שלכם מהם יקריב קרבן לה', דהיינו בעסקים הנפשיים של תורה ומצות שהם חלקו יתברך, שהאדם ילמוד החריצות וזריזות והשתדלות לעשותם בעסקים הנפשיים שהם חלק עבודתו יתברך, מן חריצות וזריזות והשתדלות לעשותם לעסקים הנפשיים, שהם חלק עבודתו יתברך מן חריצות וזריזות והשתדלות שעושה בעסקים הגופניים וכמו ענין המשל הנז"ל שבחר העשיר להביא בחנותו אדם שהיה עוסק בעסקי עצמו, כדי שגם בעסקי העשיר יעסוק כאשר עוסק בשלו

ואמר עוד מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קרבנכם, פרט כאן שלשה מינים כנגד שלשה מיני עמל, שהאדם עומל בכל כוחו בעסק הגשמי שהוא שייך לגופו, ומהם ילמוד לענין עסק הרוחני ששייך לנפשו, ואמר מן הבהמה כנגד עמל ועסק שהאדם עמל ועוסק בהכנת האכילה, שטורח ויגיע כל היום להכין צרכי אכילה ושתיה, וכמ"ש כל עמל אדם לפיהו, שהנך רואה האשה בירכתי ביתה שהיא עוסקת בהכנת אכילה ושתיה לבשל ולאפות, הנה היא יושבת בבית התבשיל רובו של יום, וביום ערב שבת יושבת כל היום כולו, ועיניה זורמות דמעה מרבוי העשן, וגם חום האש של התבשיל עולה עליה בימי הקיץ, שהאויר חם הרבה, ואינה קצה מן העמל הזה, על כן מזה העמל נלמוד הנהגה ודרך להתנהג בעמל לחמה של תורה, שהיא ג"כ נקראת בשם אכילה ושתיה כדכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכתיב הוי כל צמא לכו למים, ורמז הכתוב העמל הזה של אכילה בבהמה, מפני כי כח התאוה של הגוף באכילה ושתיה נקרא בשם נפש הבהמית, גם כי הבהמה עיקר תאוה הגוברת בה אינה אלא באכילה ושתיה, ולכך אומרו מן הבהמה רמז בזה על עמל אכילה ושתיה

ואמר עוד מן הבקר, רמז בזה על עמל ועסק של מלאכה ומשא ומתן, שהאדם עוסק במשא ומתן שלו, ביגיעה גדולה בכל היום בקור וחום, לא ינוח ולא ישקוט ולא יקוץ בעמלו, מוליך ומביא מוציא ומכנים לוקח ונותן, ולא יעצרנו לא קור ולא חום, ולא גשם ושלג, ולא רעבון וצמאון, והוא שמח בעסקים אלו ואינו מרגיש בשום צער, ורמז עסקים אלו של מו"מ בבקר, כי בקר הוא לשון ביקור, ועסקים אלו של מו"מ צריכין ביקור בשכלו של אדם בעשייתם תמיד

ואומרו מן הצאן, רמז בזה עמל ועסק של מלאכה, שהאדם עוסק במלאכתו ביגיע כפיו כל היום בקור וחום ולא ינוח ולא ישקוט לבטל ממלאכתו אפילו שעה אחת, אלא יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ואם הוצרך לעסוק במלאכה גם בלילות לא יקוץ בזה, וכן האשה בביתה שעוסקת כל היום בבישול וכבוס, וגם תפירה ואריגה בימים ובלילות, ואינה קצה במלאכתה אע"פ שתצטרך לנדר שינה מעיניה בלילות, כל איש ואשה במלאכתם לא יעצרם הגשם והשלג והחום אלא עולם כמנהגו הולך, ואין להם מרגוע, ורמז עמל זה של מלאכה בצאן. כי האדם מן הצאן יוכל להתפרנס הן באכילה הן בכסות, מהם ממש, כי מחלבם יאכל ומצמרם יתכסה, ומגדיים שלהם ימכור וישים מעות בכיסו, ולכן ארז"ל למה נקראו עשתרות צאנך שמעשרות את בעליהם, וכן כתוב על בעלי המלאכה ויד חרוצים תעשיר

ולז"א מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, כלומר מן שלשה מיני עמל הנמצאים בעסק הגשמיי שהם עמל של הכנת האכילה ושתיה, הרמוז בבהמה, ועמל של משא ומתן הרמוז בהבקר, ועמל של מלאכה