עוד יוסף חי תקעט

ליקבה"ו

ספר ויקרא

פרשת ויקרא

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן כצאן תקריבו את קרבנכם. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב שמן המור ז"ל דף צ"ג, בביאור מאמר רז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ופירש הענין ע"ד מ"ש הנביא שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל, ולא אמר לאשר חטאתם לו, כי הכתוב בא להורות דרך אל בעלי תשובה, איך להתרצות לפני קונו שתהיה תשובתו של אדם מתקבלת. למשל עשיר אחד היה צריך למשרת בבית מסחרו, ובא הסרסור וא"ל יש תחת ידי שני אנשים נאמנים, האחד משרת זה כמה שנים בחנות (אופי"ס) של פלוני אלמוני, ועתה אין רצונו להיות עוד אצלו, והשני היה עוסק בחנות שלו בעצמו, ורק מקרוב נשלל כל רכושו, ורוצה להיות עוסק בשל אחרים בשכר, אתה את מי מהם תחפוץ להביאו לך, ויען העשיר תביא לי אותו שהיה עוסק בחנות של עצמו, וישאלהו הסרסור למה בחרת בזה יותר, ויענהו הטעם שבחר בזה, מפני כי ידוע לכל מבין שיש הבדל גדול בין עבודת עבד לרבו, ובין עבודת בעל הבית לעצמו, כי העבד לא יכריח את עצמו אל ענין יותר מן הראוי וגם רצונו וחפצו לא יטנו לזה אחר אשר עבודתו תכבד עליו והוא מוכרח אליה, לא כן העובד מלאכת עצמו, הנה עבודתו ויגיעתו ערבה עניי, וחפצו מזרזו ורצינו מעוזו, ועבודתו ראש שמחתו, עד אשר לא ירגיש ברעב וצמאון וקור וחום, ועל כן אותו אשר מעולם מעשהו ומלאכתו בשל אחרים, גם אם יעבוד באמונה עכ"ז ירגיש ברעב ובצמאון אשר ישיגנו, והוא כעבד ישאף צל, לא כן זה אשר כל ימיו עוסק בשלו, ויודע איך מפליגים בני אדם במלאכת עצמן, הנה בודאי אם הוא איש נאמן ויאבה לעבוד אותי בתמימות, הלא יעשה גם אצלי כאדם העושה בשלו

ועוד שנית כי המשרת מעצם תולדתו אינו יודע אלא רק מעשה העבודה בידים לעבוד ולמשא, מבלי משים לבו להתבונן ולחקור בצדדי השגת חפץ אדוניו, לא כן העוסק בשלו אין ערוך אל רוב מועצותיו ועשתנותיו, כי יחפור בעומק הדק היטב על כל הצדדן והאופנים המועילים, אם בדברו עם הסוחרים, אם בהיותו בודד במושבו על הלחם, גם על ערש יצועו, גם אם רעינותיו מבוהלים ודחופים בדבר עסקיו, גם בלילה לא שכב לבו, יחקור במועצות ודעת, אולי באופן זה ואולי באופן אחר, ככה יעמיק מועצותיו יפתח וישדד תחבלותיו, ועתה אם ירצה לעבוד אותי באמונה יעבוד אותי עבודת העובד את עצמו

והנמשל היא, כי העובד עבודת ה' כל ימיו, הגם כי באמת זה נפשו זכה וטהורה עכ"ז לא ישיג הצדיק לעבוד את ה' באותה עבודה, אשר אותו בעל התאוה עובד את עצמו למלאת תאותו וכאשר יתהפך לב זה הרשע בעל התאוה, וירצה מעתה בכל לבו לעבוד את השי"ת, יודע היא כי לא יצא ידי חובתו, עד אשר יעבוד בדרך העבודה אשר עבד בתחלה, כי תחלה היה סוחר עם תאות לבו בגשמיות והיה אדם העושה בשלו, ועתה לא יכבד עליו כ"כ אם נאמר לו ללמוד כל הלילה, כי הוא יודע בעצמו כמה לילות עברו עליו, שלא טעם טעם שינה, והיה יושב ושוחק בקארטי"ן, גם לחם לא אכל, ועוד זאת לו כי הוא זוכר כל ענייני תאותו, כמה העמיק וחקר בחריצות והשתדלות של עניינים זרים ההם, וכמה תחבולות עשה בערמה להשיגם, ועתה בשובו אל ה' יחפוץ להזדרז עם אותו החשק והזריזות שהיה עושה מקודם בשלו, במאמר עשה רצונו כרצונך, ר"ל בעסק עצמך ולז"א שובו לאשר העמיקו סרה וכו', ולז"א במקום שבעלי תשובה עומדין אין צ"ג יכולים לעמוד, והיינו כי בעלי תשובה מעשיהם הראשונים יסבבו להם דרך נפלא בדרכי העבודה, וכו' עכ"ד ע"ש

והנה ידוע שיש שני מיני עסקים בעוה"ז, הא' הוא עסקי הנפש שהוא עסק התורה ומצות ומעשים טובים, ופעולות אלו נקראים בשם בנים, וכמ"ש רז"ל על פסוק אלה תולדות נח נח תולדתיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים, ועסק השני הוא עסקי הגוף שהוא מו"מ ומלאכה וכיוצא, ואלו ג"כ תולדות האדם הם אך נקראים בשם בנות, יען כי כל דבר המתייחס לנפש נקרא בן שהוא זכר, ודבר המתייחס לגוף נקרא בת שהיא נקבה, כנודע זה, וכאשר כתבנו בזה במ"א

ובזה פרשתי בס"ד בדרוש שבת הגדול, רמז מאמר רז"ל, בת בתחלה סימן יפה לבנים, שאם יוקדם אל האדם עסק הגשמי שמכונה בשם בת כנז"ל, סימן יפה לבנים אלו עסקים הנפשיים שנקראים בשם בנים שאז עי"כ יהיו עסקים הנפשיים נעשים בזריזות וחריצות וביגיעה רבה, כמה וכמה מדרגות יותר, מהיות האדם עוסק בעסקים הנפשיים מקטנותו, ולא היה לו עסק מעסקים הגופניים כלל, וכאשר נתבאר במשל הנז"ל

ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון לחקירה שחקרתי שם בענין ריב"ז ורבי עקיבה, שהיו עמודי עולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם, ועשו תיקון גדול ונפלא בתורה שהרביצו בישראל, ושניהם חיו ק"ך שנה כשנותיו של מרע"ה, אך ארז"ל על ריב"ז ארבעים שנה עסק בפרקמטייא, וארבעים שנה למד, וארבעים שנה לימד, וכן אמרו על רבי עקיבה ג"כ, ארבעים שנה עסק בעסקי העולם, וארבעים למד, וארבעים לימד, וצריך לדעת למה נזדמן כך לשני צדיקים אלו שהיו עמודי עולם, אשר כל הדור שלהם תלוי בהם. והיה להם נשמות גדולות ונשגבות שהאירו לעליונים ולתחתונים,