עוד יוסף חי תקעח

שופכי דמים, ואומר להם שיבואו הלילה ויהרגו אותך, על כן קבלי הגט ברצון באין אומר ואין דברים, ותבך האשה בכי גדול, ותלבש צעיפה ותלך לבית אביה. והנה למחר הלך בעלה לפני בית דין, ויאמר להם שהוא ובא לגרש את אשתו ברצונה, ויפן לפניהם סך כתובתה ויקראו הב"ד את האשה ויאמרו לה בעליך רוצה לגרש אותך, ואומר שברצויך הדבר הזה, האם אמת הוא הדבר שתקבלי הגט ברצוניך, ותאמר אם הוא רוצה לגרש אני תקבל לעשות רצונו. ויביאו עדים וסופר וכתבו גט, ואחר שנכתב הגט נראה בו קלקול בצרוך לכתוב גט אחר. ויאמרו הב"ד לבעל תניח הדבר הזה עד למחר, כי לא נשאר זמן ביום זה לכתוב גט אחר. ולמסרו, ותחזור האשה לבית אביה, והבעל ג"כ יצא ללכת לחצר הממשלה למקום אוצר המלך אשר פקודתו שם, ובדרך פגע בו עבד המלך ויגד לו, שהמלך רוצה אותו בעבור עסק אחד שרוצה לדבר עמו, ולא מצאו במקומו, וימהר לבא לפני המלך, ויאמר לו למה לא באת לחצר הממשלה למקומך כדרכך, והשיב לו שהלכתי לבית דין, כי ראה שא"א להעלים דבר זה מאת המלך. ויאמר לו מה תעשה שם בב"ד, ויאמר לגרש את אשתי, ויאמר לו המלך למה תגרש את אשתך האם בשבילי הוא הדבר הזה, הנה בעתה פתח אזניך ותשמע את המעשה איך היה הדבר, ויגד לו והמלך כל הענין ההוא כולו, והודיעו התחבולה שעשתה אשתו שניצולה ממצודתו, ובזאת התחבולה הצילה עצמה, וגם היתה סיבה שגם יצא מרשת אשר יצרו הרע מכשילו בדבר רע וכסלות, שאין רע כמוה, כי ע"י הספר הזה שמצא על השלחן נתחרט על סכלותו ודרכו הרעה שהיה מהלך בו, וקבל על עצמו שלא ישוב לכסלה עוד, והוא שמח שמחה גדולה על התחבולה שעשתה האשה להציל עצמה, והיתה סיבה שגם אני אנצל מן כסלות הרעה על ידי הספר הזה של אשתך, אשר מוסריו ירדו חדרי בטני והאירו את עיני, (ויראה לו את הספר) והוא חביב עלי כבבת עיני, ולכך הנחתי לאשתך כיס הזהובים שלי למתנה, להיות סימן לה שאני שמח במעשה התחבולה אשר עשתה, אך כלי מורה השעות שלי שכחתיו שם, ורק את הכיס הנחתי שם בשבילה בכיון. ויגש האיש ויפול לפני רגלי המלך וישק כנף מעילו, ויאמר לו תן לי רשות שאלך עתה תכף ומיד אצל אשתי, ואבקש ממנה מחילה על אשר צערתי אותה, והיא נקיה, ויאמר לו לך לשלום, וכן עשה וילך אצלה לבית אביה, ויפול על צוארה ויחבקנה וישקנה, ויאמר לה תתני לי מחילה את רעיתי יונתי תמתי נקיה וטהורה, ויספר לה כל דברי המלך אשר דבר לו, ויהיו כל ימיהם בשלום וטובה, וזכו לראות בנים ובני בנים בעושר וכבוד כל הימים, ולקח אותה בידו והחזיר אותה לביתו, ומסר לה את הכיס הזהובים שהוא נתון לה במתנה מאת המלך, ולקח את כלי מורה השעות ויביאינו למלך, יען כי אמר לו שהוא שכחו שם, וכשבא אצל המלך ספר לו מה שעשה עם אשתו, ושנתן לה כיס הזהובים, ורק את הכלי שהיה שכחה מאת אדוני המלך הבאתיו, ויאמר לו המלך גם החפץ הזה אני נותני לה במתנה על אשר נצטערה צער גדול מסבתי היום ואתמול, ותתלה הכלי בצוארה כל ימיה, כדי שתזכור אותי תמיד, ע"כ

והנה כל אדם השומע את המעשה הנפלאה הזאת יבין כמה תועלת גדול נמשך ונעשה מן לימוד המוסר בקביעות, כי זאת האשה סיבת הצלתה מטומאה וסיבת תהפוכת לב המלך מרע לטוב, לא היה אלא ע"י שקבעה האשה לעצמה לימוד בספר המוסר בכל יום, דעל כן היה ספר המוסר מוכן ומזומן על השלחן שלה, וממילא המלך שבא לטמא את האשה נתן עיניו בו, ודבריו עשו פועל בלבבו ונהפך לאיש אחר, וסוף דבר זכתה האשה בעבור זה לטובה כפולה בעוה"ז ובעוה"ב, ונבין עוד מן המעשה הנז' שהפאר והשבת לדברי המוסר הם הנאמנים ומסודרים בסדר נכון, בדברים המושכים את הלב, כי יש מדבר שעה אחת בדברי מוסר ואינו עושה פועל בלב השומע, ויש מדבר עשרה דקים ועושה פעולות רבות בלב השומע

והנה נודע כי מוסר הכללי שעושה רושם בלב האדם הוא הבנוי ומיוסד, על שלשה עניינים שאמר התנא הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי עתיד אתה ליתן דין וחשבון, ושלשה דברים אלו רמוזים בשלשה מינין אלו שהם תכלת וארגמן ותולעת שני, והיינו תכלת ר"ל שיזכור התכלית של כל אדם, שסופו לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, וארגמן רמז להסתכלות של מאין באת מטיפה סרוחה, כי ארגמן הוא אדום, וזרע האשה נקרא אודם, וגם זרע האיש אע"פ שתחלתו לבן סופו להיות אדום, שהוא מראה ארגמן, ותולעת השני רומז להסתכלות של לאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ובא הכתוב לרמוז שהאדם מן המוסר שיקח משלשה דברים אלו יעשה שרד לשרת בקודש, והיינו שרד הוא שר ד', כי הגוף וגם הנפש בניינם בנוי על ד' יסודות, והחוטא הוא מוריד ארבע יסודות שבו, הן שבגוף והן שבנפש לשפל המדרגות, וגם לעשותם עבדים ליצה"ר, ויהיו למרמס, והצדיק העושה רש"מ הוא ממשיל ומשליט ד' יסודות שבו על היצה"ר, שיהיה להם שררה וממשלה עליו, דע"י הסתכלותו בשלשה דברים שרמוזים בתכלת וארגמן ותולעת שני, הוא פורש מן יצה"ר וגובר עליו, ובזה עושה שררה לארבע יסודות שלו, כדי לשרת בם בקודש, ולא מבעיא שיהיה תועלת מזה לשירות האדם בקודש בינו לבין קונו, שיתקדשו ד' יסודות שבו לשרת את השי"ת בעבודת הקודש שהאדם עושה הוא בעצמו, אלא עוד יועיל הסתכלות זו בעבור הכפרה המסוגלת להיות ע"י שמונה בגדים של אהרן, לכפר בעד שמונה מיני עינות ואיסורים, שהוא דבר תועלת כללית לכהנים וללויים וכל ישראל גם כן, מחמת הסתכלות ישראל בשלשה דברים, שבזה יהיה הלב נשבר נעשה סיוע לסגולה זו של הכפרה שתהיה מחמת שמונה בגדים של אהרן, וז"ש ועשו את בגדי הקודש אשר לאהרן, פירוש מלבד עשיה ותיקון הנעשה בשירות הפרטי של כל אדם ואדם בעצמו, עוד ועשו תיקון וחוזק בכפרה הכללית של בגדי אהרן השייכה לכל ישראל: