עוד יוסף חי תקעז

שהוא ילך לחצר המלך הממשלה לשירות המלך, יזדמן שיהיה חצר שלו פתוח, וכשהמלך סובב ברחובות יכנס בו ויטמא את אשתו, לכך התחכם כי בכל יום קודם שיצא מביתו ילכו כל משרתיו ועבדיו ושפחותיו לחצר השני שיש לו, בצד החצר שדר בו, ותשאר אשתו לבדה בחצר, ואז הוא כשיצא יסגיר הדלת אחריו, וכשיבא אחר הצהרים לביתו לאכול ידפוק על הפתח ע"י סימן, וישמיע קולו בדפקו כדי שאדע אשתו שבעלה הוא ואז תפתח הדלת ויכנם, וכיון שנפתח הדלת ונכנס בעל בעל האשה, יקרא מן החלון לחצר השני על עבדים ושפחות שלו, וגם הם יבואו לתוך החצר, ויביאו את תבשיל אשר בשלו שם. כי מאחר שהוא בביתו אינו חושש שיכנס המלך, אע"פ אם יראה הפתח פתוח, וכך היה נוהג בכל יום, ועי"כ לא נצודה אשתו ברשת המלך, אע"פ שהיה משתדל לצוד אותה, מאחר כי לא הפתח פתוח בזמן שאין האיש בביתו. אמנם יום אחר נזדמן כשיצא האיש מביתו שכח לסגור פתח החצר, ונשאר פתוח ואשתו היתה יושבת בחדר שלה למעלה ולא ידעה מזה, ואותו היום כשהלך המלך ברחובות העיר כפי מנהגו, ראה שפתח החצר של האיש פתוח, והוא יודע שאין האיש בביתו, שכבר הלך לחצר הממשלה למקום פקודתו שהוא אוצר המלך, ויכנס המלך לחצר ההוא ויסגרהו מבפנים. ועלה בטענות מדרגה האמצעית, והאשה היתה יושבת בחדרה נוכח פתח חדרה, ותראה מרחוק את המלך שהוא מתהלך באכסדרה לבא אצלה לחדר שלה, אז הבינה שבעלה שכח לסגור הדלת אחריו, ומצא המלך הפתח פתוח ונכנס, וכבר היא נצודה ברשתו, אמנם מחמת שהיתה דעתנית הרבה, עלה בלבה תיכף ומיד עצה אחת שתציל עצמה, והוא כשקרב המלך לפתח החדר שלה קמה מפניו, והראתה לו פנים צהובות. באופן שיבין שהיא שומאת בביאתו אצלה, והוא כשישב על המטה דבר עמה דברי שחוק וגעגועים, והראהו מפניה ושיחתה שהיא שומחת וצהלה בדברו, ותאמר לו אני צריכה עתה לירד למטה לרחוץ את עצמי, תן לי רשות לקום ולרחוץ ולקשט עצמי ואבא לפניך, וישמח המלך על דבריה בראותו שיש לה שמחה ורצון לשכב עמו, ויאמר טוב הדבר לכי לשלום, ואני ממתין כאן, וכשקמה לצאת מן החדר, לקחה לפניו מן התיבה שלה בגדים יקרים, ותוליכם עמה כדי שתלבשם אחר רחיצה, ועל זה שמח יותר, והיא אחר שירדה לחצר הלכה בהחבא ותצא מפתח אותו חצר ותכנס בחצר השני שבצדו, ששם יושבים המשרתים ועוסקים בהכנת התבשיל למאכל הצהרים, ותסגור הדלת, והם לא ידעו מזה הדבר כלום והיא ישבה בחצר השני בחדר אחד שיש בו חלון פתוח שנראה ממנו החצר שלה כולו, והיא מצצת מן החרכים של החלון, לראות מה יעשה המלך אחר שרואה שנתעכבה ולא באה אצלו, דאז ודאי ידע שהערימה לברוח

ונחזור על ענין המלך, כי אחר שיצאה האשה מן החדר והוא ממתין שם, ראה ספר אחד מונח על השלחן שלה שם בתוך החדר, ויקחהו לראות בו עד שתבא, והספר ההוא היה מתורגם בלשון המדינה, וכתוב בכתב המדינה שהמלך יודע ומבין אותו והספר ההוא חלוק לשלשה שערים, השער הראשון מוסר על לאו של לא תרצח, והשער הב' מוסר על לאו של לא תנאף, ושער השלישי מוסר על לאו של לא תגנוב, והתחיל ללמוד בו מתחלתו בשער הראשון, וימצאהו מתוקן בלשון יפה ונעים דברים נחמדים ומשלים יקרים, ואחר שסיים שער הראשין התחיל ללמוד בשער השני שהוא על לא תנאף, ומצא בו דברים יקרים יותר ויותר, כולם משלים נחמדים המושכין את הלב בנויים ע"פ השכל והסברה, והדברים ההם ירדו חדרי בטנו, ויתפעל מהם פועל גדול, והבין איך הוא הולך בדרך כסלות לרדוף אחר הזנות, ואיך יהיה סופו לעג וקלס וחרפה לדורות עולם, וינחם בלבו ויתחרט על מעשיו חרטה גמורה ושלימה, ואחר שנפקחו עיניו והשכיל בדברים, הוציא את כלי מורה השעות מחיקו, וירא כי עברו שתי שעות מעת שנכנס לחדר, והבין כי האשה עשתה ערמה לברוח מן החצר ההוא, והוא שמח על מה שעשתה האשה ערמה לברוח, ולא נטמאה, והוא מסיבתה נפקחו עיניו ע"י הספר הזה, ועזב כסלות זו שהיה נוהג בה, ומחמת כן הוציא מחיקו כיס זהובים שיש לו, והניחו על השלחן וחשב שזה להאשה מתנה ממנו על אשר הטיבה עמו בערמה זו שנעסית סיבה לטהרת לבו בדבר זה, אך את כלי מורה השעות שלו כשהוציאו מחיקו לראותו שכח להחזירו לחיקו אלא הניחו על המטה שלא במתכוין, והוא קם בבהלה ויצא, וכשיצא מן החדר ההוא לקח את ספר המוסר ההוא אשר בו נתקן ועזב כסלותו, והיה הספר ההוא חביב עליו מאד, וקבל עליו ללמוד בכל יום, וכשיצא מפתח החצר הניח הפתח פתוח כאשר מצאו בעת שנכנס. וכיון שראתה מן החלון שהמלך יצא והלך היא יצאה מן החצר שהיתה יושבת בו ונכנסה בחצר שלה, כי היו הפתחים סמוכים זל"ז. ונכנסה לבדה וסגרה הדלת, ולא יצאה למקומה לחדר שלמעלה אלא נכנסה לחדר א' שבחצר למטה שבו מונחים מיני פירות, שדרכם להביא על השלחן בכל יום לקנוח סעודה, ועוסקת בהם לקלפם ולתקנם, ואחר עשרה רגעים בא בעלה ודפק על הפתח כמנהגו ע"פ הסימן שדרכו לעשות בדפיקתו והרמת קולו, והיא תכף ומיד כשידמה שבא בעלה הלכה במרוצה ופתחה לו הדלת, והוא נכנס למעלה להחר שלה, כי שם דרכם לסעוד, והיא חזרה לחדר של הפירות לגמור עסקה בתיקון הפירות, ובעלה כשנכנס לחדר שלה ראה כיס הזהובים של המלך מונח על השלחן, והוא מכירו שהוא של המלך, כי היה הכיס מרוקם בחוטי זהב, ושם המלך עליו באריגה, וגם ראה כלי מורה שעות של המלך אשר שם המלך מפותח עליו באבנים טובות, וכשראה כן הבין מדעתו שהוא שכח את הפתח פתוח, והמלך עבר וראה חצירו פתוח ונכנס שם, ובודאי טמא את אשתו, ואז תכף קרא את אשתו שהיתה עודנה למטה, ותבא לפניו, ויאמר לה מי בא בזה היום לכאן, ותגיד לו המעשה כאשר היה באמת, ותתן הודאה להשי"ת שנצחה את המלך בערמתה ולא נלכדה במצודתו, ויאמר לה א"כ איך הכיס הזה וכלי מורה השעות של המלך באו לכאן, אין זות אלא המלך נכנס וטמא אותך, ונתן הכיס והכלי לך לאתנן, ותאמר אני לא ראיתי הכיס והכלי, ולא באתי למעלה לכאן כשנכנסתי מן החצר, ורק ראיתי מן החלון שהמלך יצא והלך לו, ואז נכנסתי לבדי לחצר, והייתי עוסקת בצרכי השלחן, וכשדפקת אתה פתחתי לך, ויאמר לה אל תאריכי בדברים של שקר דודאי טמא אותך המלך ונתן לך זה לאתנן, ואע"פ כי מן הדין אין את אסורה עלי יען כי אנוסה את, עכ"ז מאוסה את עלי, וצריך אני לגרש אותך, ועתה תלכי לבית אביך, ולמחר אני אלך לבית דין ואביא לך שם כל סכי כתובתך, ואמסור לך גט, ואם את תטעני שכפי הדין את אנוסה ומותרת לי, ולא תרצי לקבל הגט ברצון, הנה אני יש לי תחת ידי אנשים