עוד יוסף חי תקעו

רמז הכתוב הענוה שנקראת עקב בצירוף בקע שהוא לשון בקוע

ואמר עוד מחצית השקל בשקל הקודש, רמז בזה לפי דרשו ענין אחר, והיינו כי שקל הוא מספר ת"ל, וחצי מספר תל הוא רט"ו כמנין מעקה, ורמז בזה שצריך האדם לעשות מעקה לניציצות הקדושה אשר מקבץ ע"י התורה והמצות ומניחם ברשות היחיד, שהוא רשות הקדושה הנקרא רשות היחיד, שלא יפלו לרשות הרבים. שהוא מקום הקליפות הנקרא רשות הרבים, וכמ"ש כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך, וצריך לעשות מעקה כפול גדר על גדר, וז"ש מחצית השקל רמז למעקה הרמוז בחצי מספר השקל, תעשהו בשקל הקודש, שהוא רשות היחיד סטרא דקדושה ובזה יכוין האדם להמשיך שפע וכח ואומץ לכל העובר על הפקודים, ר"ל לבעלי תשובה שחטאו ועברו על כל המצות, דעתה יחזרו למוטב, וכמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב, ופירשו רז"ל לרחיק שנתקרב עתה שנעשה בעל תשובה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד בקע לגלגלת וכו', כי אנחנו מקוין ע"י התיקון יתעלה שם הוי"ה לסוד יהיה, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ע"פ יהיה ה' אחד, דאות וא"ו יתעלה למדרגת יו"ד דשמא קדישא, גם עוד ע"י התיקון תהיה השפעה מסוד הבריאה בין בחול בין בשבת, משא"כ עתה בחול הוא סוד יצירה, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד מאמר רצה והחליצנו, ורק בשבת הוא בסוד הבריאה, ואם תחלק אותיות גלגלת כל אות לשני חלקים, נעשים אותיות גלגלת אותיות א"ב יהי"ה, א"ב יהי"ה ר"ר, שהם צירוף יהי"ה בריא"ה בריא"ה, כלומר שני עלויים יהיו, הא' יהי"ה ששם הוי"ה הוא בסוד יהיה, והשני הוא בריאה כפולה בחול ובשבת, זה בחי' בריאה, וזה בחי' בריאה ועל זה אמר בקע לגלגלת לשון מבקע עצים, ומתי יהיו עלויים אלו, ואמר כשיהיה השקל של קליפת נוגה בשקל הקודש כי ידוע דקליפת נוגה חציה טוב וחציה רע, ובתיקון יתברר הטוב מן מחצית הרע, ויבא אל הקודש פנימה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דידוע שהעגל היה שני פסילים. פסל זכר ופסל נקבה, והקב"ה אמר למרע"ה עשו להם מסכה, שהגיד לו החמורה ולא אמר לו עגל מסכה, וכמ"ש בדברי רבינו האר"י ז"ל. והנה פסל גי' ק"ע, ובזה פרשתי בס"ד רמז נכון בפסוק וכתובת קעקע לא תתנו בכם, כי היצה"ר הוא ג"כ חלוק שני חלקים, חלק זכר בא מן שורש פסל הזכר, וחלק הנקבה בא מן שורש פסל הנקבה, וארז"ל על פסוק לא יהיה בך אל זר, איזהו אל זר שבקרב האדם זה יצה"ר, ולז"א וכתובת ק"ע ק"ע רמז על יצה"ר הבא מן ק"ע זכר וק"ע נקבה לו תתנו בכם. והנה ידוע דמחצית השקל הוא בעבור תיקון עון העגל, אך אלה שקלקלו במעשה מתו, אבל אלו שנצטוו לתת מחצית השקל לא חטאו במעשה, אלא רק חטאו במחשבה, שהיא בגלגלת של האדם וז"ש בקע לגלגלת פירוש עון ב' ק"ע, שהוא בעבור עון המחשבה שהיא בגלגלת תביאו בעבורו מחצית השקל, שהוא עשרה גרה כמספר אות יו"ד דשמא קדישא. שהיא אות דעילם המחשבה, ששם הוא סוד המחשבה, והיא בשקל הקודש, כלומר בעולם המחשבה הנקראת קודש, ולכן בעשרה גרה שהוא רמז לאות יו"ד שמספרה עשרה, יתוקן עון ב' קע שהיה מצד המחשבה שלהם שהיא בגלגלת

ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים, וצפה ראשיהם וחשק אותם. נ"ל בס"ד נזדמן כך לרמוז בזה רמז גדול, על מיתוק חמשה גבורות השרשיות, שהם חמשה שמות אלקים דכל גבורה נקראת אש, מפני כי שם אלקים במלוי יודין עולה ש', ועם אחד הכולל נעשה אש, ואלו חמשה אש נרמזו בפרטי המספר הזה, שהם אלף שבע מאות חמשה ושבעים, שהם ר"ת חמ"ש א"ש, עשה ווים לעמודים רמז למיתוק כי כל וא"ו הוא לרבות, והמיתוק היא בסוד הרבוי. וצפה ראשיהם רמז להארת אור מקיף, והצפוי הוא סוד אור מקיף וחשק אותם. חש"ק ר"ת חול"ם שור"ק קמ"ץ, שהם נקודות של כתר ותפארת ויסוד, כי קמ"ץ נקוד של כתר, וחולם נקוד של תפארת ושורק נקוד של יסוד, ושלשתם בקו האמצעי, דהכתר הוא בקו האמצעי של שלשה ראשונות של כח"ב, ותפארת בקו האמצעי של שלשה אמצעיות של חג"ת, והיסוד בקו האמצעי של שלשה תחתונות של נה"י, והשפע משתלשל בכל העולמות בקו האמצעי מן כתר לתפארת, ומן התפארת ליסוד, והבן היטב כי נכון היא בעזה"י

ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקודש, ויעשו את בגדי הקודש אשר לאהרן כאשר צוה ה' את משה. י"ל דהרמב"ן ז"ל פירש שרד ר"ל שרת, כי הדל"ת יתחלף בתי"ו בדטלנ"ת, וקשה למה לא אמר הכתוב בגדי שרת להדיה, וכתב שרד בחילוף אות, ועוד י"ל כיון דאמר ועשו בגדי שרד לשרת בקודש, הרי בגדי אהרן בכלל, כי הם בגדי שרד לשרת בקודש, ולמה חזר ופירש ועשו בגדי הקודש אשר לאהרן. ונ"ל בס"ד, דמצינו לרז"ל שהפליגו מאד במעלות לימוד המוסר, וצורך גדול יש בו לעשות האדם עת קבוע בכל יום ויום, ולא יחסר מקביעותו אפילו יום אחד, ונשמע בזה מעשה נפלאה באשה אחת צנועה וכשרה שהיתה נפשה דבוקה בלימוד המוסר, ומרוב חשקה תיקן לה חכם אחד ספר אחד של מוסר בדברים יקרים ונעמים בוערים כגחלי אש, ויורדים חדרי בטן, וקבעה לה קבע בלימודה בספר הזה שהיה בכתיבת יד של המדינה, ומתוקן בלשון המדינה, והיתה לומדת בו בכל יום ולא תסור ממנו, וסופו של הספר הזה היה סיבה להציל אותה מטומאה, וגם על ידו נטהר מלך אחד גדול מטומאתו הגדולה, ומעשה שהיה כך היה, כי מלך אחד היה שלם בחכמה ובמדות טובות, ורק מדה אחת רעה נמצאת בו שהיה להוט אחר הזנות, ונותן עיניו בנשים היפות לטמאם, והיה משתדל בכל כחו לצוד אותם. וכך היה דרכו, בכל יום אחר שעבר שליש היום, דאז האנשים בעלי בתים כל אחד יוצא מביתו הן לחנותו הן למלאכתו דאז הנשים אין בעליהם עמהם כי אם רק המשרתים שלהם עמהם, ואין האיש בבית, אז היה המלך ההוא יוצא ממקומו, ומתחפש בבגדים אחרים של הדיוטות, באופן שאינו ניכר שהוא המלך, ומתהלך ומסבב ברחובות העיר, ועבדיו הולכים אחריו רחוקים ממנו, והוא כשיראה חצר פתוח ויודע שיש שם אשה יפה ואין בעלה בבית, אז נכנס לבדו לתוך אותו חצר, ועושה מה שלבו חפץ הן באונס הן ברצון, אבל אם בעל האשה הוא בבית לא יכנס, והוא יש לו אנשים שמגידים ומודיעין לו באיזה חצר יש אשה יפה, דכשיזדמן שיראה פתח חצרה פתוח אז יכנס לעשות מזימת לבו

והנה יש יהודי אחד שהיה שר האוצר של אותו המלך ויש לאיש הזה אשה יפה מאד, והיא כשרה וצנועה הרבה, ואחר שידע האיש הזה דרכו של אותו המלך, וידע שבודאי יגידו למלך על אשתו שהיא יפה מאד, שאין כמוה בכל מדינות המלך, חשב שבודאי תהיה אשתו נצודת ברשתו של המלך, כי יזדמן באיזה יום שאחר