עוד יוסף חי תקעה

כדי לזכות האנשים שהם בעליהן במצוה זו של הטויה, נתחכמו לטוות השער בעודו מחובר בעזים. והביאו את העזים אצל בעליהן, והם קצצו את הארוג ומסרוהו לגזברים, וכיון שהם קצצו את הארוג נמצא מלאכה זו של הטויה נגמרה ע"י האנשים

פרשת פקודי

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה. הדקדוק ידוע, מ"ש אשר פוקד על פי משה, נראה לשון יתר, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. ונ"ל בס"ד דבא הכתוב להודיע שהחשבון אשר נתנו במשכן הוא חשבון אמיתי, דלא תחשוב דאע"פ שאין לחשוד שום אדם בגניבה ח"ו, אך לא יבצר מטעות, דאפשר דבחשבון הרב הזה נזדמן איזה טעות בשוגג, לז"א אלה פקודי המשכן אלה כמו שהן, שלא נפל בהם טעות ומביא שתי הוכחות לזה, הא' משכן העדות ר"ל גופו של משכן ששכנה בו אור שכינה הוא עצמו עדות לזה, שלא נעשה בחשבונו טעות דאל"כ לא היו זוכין שתשרה שכינה במשכן, כיון שיש שמץ איסור של גזל ואע"פ אם הוא בשוגג, ועוד הוכחה שנית כי פוקד על פי משה, כי מרע"ה פירש בפיו את החשבון של המשכן דכך וכך היה, וידוע כי מרע"ה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, וגם היה יוצא הדיבור מפיו בנס בלשון צח וברור מאד, וכפי הטבע לא היה אפשר שיצא צח וברור, כי הוא היה כבד פה וכבד לשון, כיון שהוציא החשבון בפיו בלשון צח וברור, ודאי לא היה בחשבון ההוא טעות אלא הוא אמת ויציב, דגמירי לא עביד קב"ה ניסא לשקרי ח"ו, ועוד כיון דשכינה מדברת מתוך גרונו, דלכך היה מתנבא זה הדבר אשר צוה ה', ודאי כל דבר היוצא מפיו הוא אמת

ועוד נ"ל בס"ד, דידוע שהחשבון מזיק מצד הברכה והא דלא הזיק החשבון שנתנו במשכן, היינו מפני כי החשבון נתפרש ונאמר על פיו של מרע"ה שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו, והו"ל החשבון יוצא מן אור השכינה, ולכן לא יזיק כלל כמ"ש רז"ל ע"פ והיה מספר בני ישראל, והיינו שיהיה המספר בידי שמים ולא יזיק כלל, ולז"א אלה פקודי המשכן, והא דלא הזיק החשבון, היינו משום כי פוקד על פי משה

והנה בזוה"ק דף רכ"א איתא, תא חזי משכנא דא קיימא בחושבנא, ובגין דא אצטריך לצלותא דמשה דישרי עליה ברכאן, דכתיב ויברך אותם משה, ומה ברכה בריך לון יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדי ידיכון, וברכאן לא שראן על האי חושבנא עד דאקשר ליה משה במשכנא דלעילא, דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עכ"ל. ונראה כונת הפסוק ע"פ דברי זוה"ק הנז' הוא כך אלה פקודי המשכן, ואם תאמר והלא כל דבר שנעשה בו חשבון אינו שורה עליו ברכה, לז"א משכן העדות כי זה נתחבר עם משכן של מעלה שהוא נקרא משכן העדות, אשר פוקד ר"ל נזכר, מלשון פקד פקדתי אתכם, וכן וה' פקד את שרה, אי נמי אשר פוקד מלשון פקדון, שהוא ענין התחברות ושמירה, שמתחבר זה עם זה, ונשמר זה בזה, וכן הוא כאן נתחבר ונשמר משכן שלמטה, עם משכן העדות שהוא למעלה, על פי משה דהיינו על ידי תפלתו של מרע"ה

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה. י"ל תיבת כל נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד, כי מרע"ה נצטווה מאת ה' בשני מיני צווי, הא' הוא על המעשה של המשכן וכליו בצורתם ומדתם ומשקלם, והב' הוא על כונות הסוד שצריך לכון בהם בעת עשייתם, ובצלאל הצליח לעשות שתי מיני הצוויים ההם בשלימות, דמלבד שעשה המעשה של המשכן והכלים כאשר צוה ה' את משה, אלא גם הכונות ויחודים שצוהו לכוין בהם בשעת עשייתם עשאם כראוי בשלימות, ועל זה הכונה הסודית בא הכתוב לרבות בתיבת כל, והבן

כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש. הדקדוק כאן ידוע, למה ל"ל בכל מלאכת הקודש, דידוע הוא שבמלאכת הקודש הוא מדבר, וכבר נתעורר בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. ונ"ל בס"ד, שבא הכתוב לרמוז לפי דרכו ענין יקר, דאל יחשוב איש סכל ופתי דהמשכן נתכבד ונבחר להשראת שכינה בעבור רבוי הזהב שיש בו, דזה אינו, דודאי הזהב הוא חשוב אצל בני אדם בעלי חומר ותאוה וחמדה, אבל אצלו יתברך אין חשיבות לזהב, ורק המשכן נתכבד ונבחר להשי"ת מפני יקר עבודת הקודש אשר תהיה בתוכו, כי כמה מצות יקרות נעשים בו ע"י הכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, ולכן אין שאר אומות יכולים להדמות אלינו בדבר זה, לעשות גם הם משכן מפואר בזהב וכסף, יען כי אין להם סדר עבודה קדושה המתוקן ע"פ התורה להכניס בתוכו, מאחר שלא קבלו התורה, ואין יודעים בסוד השי"ת, כי צריך למלאתו אורה מסוד תורתו יתברך, ומה יועיל ומה נחשב כלי שהוא ריקם ריקם, וכמ"ש הרב קול יעקב ז"ל בשיר השירים ע"פ אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו משל לילד עני שראה כיס נאה ארוג בחוטי זהב, וחמד אותו ונתאוה לקנות לו כיס כמוהו, וילך אל חנות המוכר שמוכר כיסים כאלה, ויתן לו את כל הכסף אשר נמצא אצלו שהוא עשרה דנרים, ויאמר לו קח הכסף הזה ותן לי בעדו כיס זה, ואע"פ שאתה מוכר הכיס בעשרים דינרים, הנה הוא נשבע בשבועה חמורה שהוא עני ואין לו יותר מעשרה דנרים אשר הרויח אותם על יד על יד במשך ארבעה שנים, ויאמר לו המוכר שוטה הכים הזה קונים אותו להניח בו דנרי זהב, ואתה אם אין לך אפילו פרוטה להניח בו למה לך הכים להניחו בחיקך ריקם ע"ש, ולז"א כאן כל הזהב העשוי למלאכה של המשכן אין לו חשיבות ומעלה מצד עצמו, אלא כבודו וחשיבותו תלוי ומקושר בכל מלאכת הקודש היא מלאכה של עבודת הקודש בקרבנות, ושאר דברים שעושים כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם ובעבור זה הוא נבחר להשי"ת, ולא בעבור גוף הזהב עצמו

בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקודש. נ"ל בס"ד בקע אותיות עקב, רמז לענוה שנקראת עקב כי העניו אע"פ שהוא ראש רואה עצמו עקב, וצריך שתהיה מדת הענוה שנקראת עקב קשורה ומונחת בגלגלת, ששם המוח שהוא מקום המחשבה שלא יהיה נראה עניו ועקב מבחוץ, ובפנימיות שלו שהוא במחשבתו הוא גאה סרוח כאותו הכומר שהיה בזמן הרמב"ן ז"ל שבדקו הרמב"ן ומצאו כך, וכמ"ש לא גבה ראשי ולא רמו עיני, דגבהות במחשבה שבראש היא גאוה מגונית יותר. או יובן הכונה בקע אותיות עקב שהוא עניו שרואה עצמו עקב, אז הקב"ה מגביהו ועושהו ראש, וזהו יזכה לגלגלת שהוא מקום גבוה, וכמ"ש רז"ל מאן דאיהו זעיר איהו רב, וז"ש בקע אותיות עקב שהוא עניו יזכה לגלגלת. ונ"ל בס"ד הא דרמז הענוה בלשון בקע, לרמוז כי העניו ארז"ל תפלתו בוקעת רקיעים ועולה למעלה, כי היא רצויה לפני הקב"ה, כמ"ש תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזניך, ולכן