עוד יוסף חי תקעג

מעת שיוצא הממון מאתנם תהיה לשם תרומה לה', והא דרבי עקיבה עשה באופן זה ולא גילה, לו הדבר מעיקרא, היינו כדי לפרסם כוחה של הצדקה, דגם כה"ג איכא מצוה, וגם כדי לפרסם מעלת רבי טרפון דהגם שבזבז רבי עקיבה מן ממונו כך רב שלא מדעתו לא הקפיד אלא שמח הרבה, ואחר ששמע ממנו זאת התנדב סך גדול לצדקה, וכמ"ש במדרש שם, ובזה ידעו העולם דהא שלא היה ר"ט מרבה ליתן ממונו לצדקה, לאו משום קמצנות, אלא משום דהוה טריד בלימודו

ויצאו כל עדת ישראל מלפני משה. נ"ל בס"ד דידוע בקדושה הוא תם ובסט"א הוא מת, לכך יעקב אע"ה נקרא איש תם, ופלוני נקרא מת, ולכן וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ולכן מצד הקדושה יתפשטו אותיות תום באדם, ומצד הסט"א יתפשטו אותיות מות הפך התום, ולז"א הולך בתום ילך בטח ומקשה לבו יפיל ברעה, והיינו המות שהוא הרעה, ונקיט זה בלב, כי אותיות לב במלואם למ"ד בי"ת יהיה המלוי בשני אופנים, הא' הוא יד תם, והב' יד מת, ולז"א מקשה לבו דייקא אז יפול ברעה, דהיינו יהיה אצלו צירוף יד מת, ולא יד תם, והיד הוא ר"ל מקום. והכתוב אמר וצדקה תציל ממות, היינו הכונה שיתהפכו אותיות מות להיות צירוף תום, ותציל הוא לשון הטייה כמ"ש בגמרא דברכות דף ל"ד, אביי ורבא כי נפלי על אפייהו מצלי אצלויי, כלומר מעין על הצד ע"ש, וכן הצדקה תציל ממות, ר"ל תטה אותיות מות שיתהפכו על צידם להיות צירוף תום, והפרש בין תום לבין מות הוא, כי המות הוא מ"ם פתוחה, ובתום הוא מם סתומה

והנה ידוע כי בעגל נגזר עליהם מות, ואח"כ נתרצה להם במשכן להצילם מן המות, דע"י נדבתם למשכן נתהפכו להם אותיות מות לאותיות תום, ולז"א ויצאו כל עדת ישראל מלפני משה, והענין הוא דאותיות תום הם עומדים לפני אותיות משה, דהיינו אם תניח חמשה אותיות מנצפ"ך הכפולות כל אות בצד חברתה, שהוא כ"ף כ"ף, מ"ם מ"ם, נו"ן נו"ן, אז אחר מ"ם פתוחה תמצא מם סתומה, וכמ"ש חז"ל בסוד אותיות אמת, שהם תוך סוף, והנה המות הוא מם פתוחה ותום מ"ם סתומה, והם נרמזים לפני אותיות משה, כי לפני מ"ם פתוחה דמשה יש מם סתומה, ולפני שי"ן וה"א דמשה יש תי"ו וא"ו, הרי כאן אותיות תום שהוא במ"ם סתומה, וישראל נהפכו להם מות שהם במ"ם פתוחה לצירוף תום שהוא במ"ם סתומה, הרמוזים פני אותיות משה, וז"ש ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה, לפני דייקא, כלומר בצירוף תום הרמוז לפני אותיות משה, כי כיון שקבלו באהבה ושמחה להביא נדבה לעשות המשכן, נהפכו אצלם צירוף מות לצירוף תום

ויבואו כל איש אשר נשאו לבו. צריך להבין מה ענין נשיאות דנקיט כאן. ונ"ל בס"ד, דאיתא בירושלמי דמסכת הוריות פרק ג', מעשה בר"א ורבי יהושע ורבי עקיבה שעלו לחולת אנטוכיא לגבות מעות בשביל פרנסת החכמים, והיה שם אחד שמו אבא יהודה עושה צדקות בעין טובה, פעם אחת ירד מנכסיו וראה רבותינו והטמין עצמו מפני הבושה, עלה לו לביתו ופניו משונות, אמרה לו אשתו מפני מה פניך משונות, א"ל רבותינו כאן ואינו יודע מה אעשה. אשתו שהיתה צדקת ממנו, אמרה לו נשתיירה לך שדה אחת, תלך ותמכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן ובא אצל רבותינו ונתן להם, והתפללו עליו רבותינו ואמרו לו, אבא יהודה הקב"ה ימלא חסרונותיך. אחר שהלכו להם, ירד לחרוש בתוך חצי שדהו, שקעה פרתו ונשברה, ירד להעלותה והאיר הקב"ה עיניו ומצא אוצר, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי. וכשחזרו רבותינו שאלו עליו מה עסק של אבא יהודה, ואמרו להם העולם מי הוא יכול להקביל פניו כבוד עושרו שנתגדל בכל, אבא יהודה בעל השוורים, אבא יהודה בעל הגמלים, אבא יהודה בעל החמורים, בא אבא יהודה אצל רבותינו ושאל בשלומן, אמרו לו מה אבא יהודה עוסק, אמר להם עשתה תפלתכם פירות ופירי פירות אמרו לו אע"פ שנתנו אחרים יותר ממך בראשנה, כתבנו אותך ראש טימוס, פירוש בשטר זכרון הנותנים לפי שהיינו יודעים שנתת בלב שלם ובנפש חפיצה. נטלוהו והושיבוהו אצלם, וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, ע"כ. ונראה כונתו לומר להם, אע"פ דגדולה מצות הצדקה שמעשרת, הנה היה מן הראוי שיחזור לי העושר שאבד ממני, אך אני רואה שמצד תפלתכם בא לי העושר, כי מלבד הקרן שחזר לידי אלא נתנו לי מן השמים פירות ופירי פירות, דהיינו הריוח שהיה אפשר שארויח מן ממון שהיה בידי, וגם ריוח דריוח, והיינו פירות ופירי פירות. והם השיבו לו מצד הענוה שלהם לא תפלתינו עשתה, אלא כיון שכתבנו שמך בראש פנקס הגבייה לקחת אתה מן השפע שירד להמתנדבים חלק בראש, כדין בכור שנוטל פי שנים, ולכך הגיע לך פירות ופירי פירות, ולכן קראו עליו המקרא הזה מתן אדם ירחיב לו, כלומר ירחיב לו את השפע שלוקח כפלים על הראוי, יען כי לפני גדולים ינחנו, פירוש אותם הגדולים בנדבתם שהתנדבו נדבה גדולה יהיה הוא נכתב למעלה, וכל הכתוב ראשון יש לו דין בכור שנוטל פי שנים, וז"ש כל איש אשר נשאו לבו, כי לבו מאחר שהיה שלם ושמח ומרוצה באותה הנדבה נתנשא זה האיש בעל הלב להיות נכתב בספר הזכרונות למעלה בריש דפא, וכמ"ש רבותינו על אבא יהודה ולפני גדולים ינחנו, ולכך השפעתו היתה גדולה יותר מן הראוי שנתנו לו מן השמים פירות ופירי פירות

ועוד נ"ל בס"ד ענין נשיאות דנקיט הכא אצל הלב הוא, כי אותיות הלב במילואם כזה למ"ד בי"ת, יש בם אותיות יד תם, ומלת יד הוא ר"ל מקום כמו מציב לו יד, וכן יד אבשלום, ועוד נמי אפשר להיות המלוי צירוף יד מת, והיינו אם זכה האדם יהיה הלב שלו יד תם, כלומר מקום תם שגובר בו יצה"ט שהוא תם ויטב לבו, ואם לא זכה יהיה צירוף מת, שיהיה שם מקום היצה"ר שנקרא מת, ולכן אבימלך בהתנצלותו בעבור לקיחת שרה אע"ה, אמר בתם לבבי ונקיון כפי עשיתי זאת, רצונו לומר שלא עשה דבר זה ברוע לב, שהמלוי שלו היה צירוף יד מת, אלא עשה בטוב לב, שהיה מלוי לב שלו צירוף יד תם, וזהו בתם לבבי תם דייקא, וכונתו בזה להתנצל שהוא לא לקח אשת איש אלא פנויה, שרצה להדבק בטובים ומיוחסים, ואין כאן דבר עבירה אלא אדרבה דבר טוב עשה, ולכן כתיב בשמואל א' סי' כ"ה על נבל וימת לבו בקרבו, שמלוי לב שלו נעשה צירוף יד מת ולא יד תם, ולכן כתיב גבי נותני צדקה ולא ירע לבבך בתתך לו, כלומר לא יהיה מלוי הלב שלך צירוף יד מת, כאשר כתוב בנבל וימת לבו בקרבו

והנה אם יהיה המלוי צירוף יד מת, עולה מספר המלוי עם כולל ד' אותיות מספר נחש שהוא דרגא דמותא, אבל אם יהיה בסדר יד תם, יהיה מספר המלוי עם כולל ד' אותיות מספר אלף חי, שהוא מורה על דרגא דחיי שהוא מעולם האצילות, ששם הוא סוד