עוד יוסף חי תקע

מים, שהם מים העליונים ומים התחתונים. שהם מ"ד ומ"ן ביחד, וכנז' בזוה"ק בפ' בראשית, והנה תיבת המים אשר בפסוק הנז' היא תיבת האחד ועשרים שבתורה, שאם תמנה מן תיבת בראשית עד תיבת המים הנז' תמצא תיבה זו היא תיבת כ"א, והנה מן הראוי שישראל יהיו שומרים המ"ד ומ"ן שלהם עד יום שבת שאז בו יזדווגו איש ואשתו, כי יהיה זווגם מכוון כנגד זווג העליון בספירות למעלה, וכמ"ש בזוה"ק על פסוק כה אמר ה' לסרסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי, ודריש לסרסים אלו ת"ח דעבדי גרמייהו בחול כאלו הם סרסים, שאין נזקקין לנשותיהם ומצפים וממתינים עד יום שבת קודש, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב כאן, אך הם המים שהם תיבת א"ך בתורה, שבהם נרמזו תרין מים שהם מ"ד ומ"ן. שהם כנגד זרע האיש וזרע אשתו תשמורו ר"ל תמתינו שלא תשמשו בהם אלא רק בשבתותי, כי אות היא ביני ובינכם, שהזווג שלכם בשבת הוא דוגמה לזווג וחיבור אורות הספירות למעלה, לדעת כי אני ה' מקדשכם למטה להשפיע לכם קדושה מלמעלה. ועוד נ"ל רמז בתיבת אך, ר"ת אור כתר תצפו לו את שבתותי, שהוא מתגלה במנחת שבת בסוד יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, כלומר מאת כתר

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, בהקדים מ"ש הרב אבני שהם ז"ל בפרשת בראשית, בשם הגאון רבי יצחק ז"ל, דאיתא בספר אור הישר בזה"ל, מלאכי מעלה אומרים שירה בכל יום, בכח כנף אחד שמתפשטים אותו כנף לצד הארץ, ובא להם שפע לומר שירה, וזהו מכנף הארץ זמירות שמענו, ועל כן מלאכי השרת אומרים שירה רק ששה ימים בשבוע, כי יש להם רק ששה כנפים, ובזה מתורץ מדרש הנעלם והובא בעולת שבת וז"ל, השבח הזה של הכל יודוך נתייסד לתחתונים לזמר בכל שבת, מפני שמלאכי מעלה אמרוהו פעם אחת בשבת, באיזה שבת אמרו בשבת בראשית, וצריך להבין השאלה והתשובה מה הקשה ומה מתרץ, וכפי האמור אתי שפיר, דמאחר שא"א למלאכים לומר שירה ביום השביעי, כי אין להם אלא רק ששה כנפים לששת ימים, שבכל יום אומרים שירה בכנף אחד, לכך שאל באיזה שבת אמרו, והשיב בשבת בראשית אמרו, כי המלאכים נבראו ביום שני, והתחילו אז לומר שירה מאותו היום, וממילא ואז באותו שבוע הראשון אמרו שירה גם בשבת, כי אותו שבת היה יום ששי לבריאתם, ואחר אותו שבת הראשון לא אמרו שירה בשבת אחרת, כי בכנפים שלהם מתחילין ביום ראשון של השבוע, ומשלמים ביום ששי בשבוע, וכעז"ה בכל שבוע, עכ"ד ע"ש

נמצא ישראל יש להם מעלה של כבוד מצד השירה שאומרים לפני הקב"ה, שהם מתכבדים בה הן בששת ימי החול, והן ביום השביעי שהוא שבת קודש, אבל המלאכים אין מתכבדים לומר שירה אלא רק בששת ימי החול ולא ביום השביעי, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. קרא לישראל עם זו על שם מעלתם שהם מתכבדים ביום ז' שהוא שבת קודש, וגם בוא"ו ימי החול, ולכך קורא אותם באותיות זו יצרתי לי לכבודי, ופירש מה המעלה והכבוד שיש להם בימי זו, ואמר הענין הוא כי תהלתי יספרו, בין ביום ז' בין בוא"ו ימי החול, משא"כ המלאכים אין מתכבדים לספר תהלתי בשירה, אלא רק בוא"ו ימי החול, ולא ביום ז' שהוא יום שבת

והנה באמת צריכין ישראל ליקח מוסר גדול מדבר זה, לקדש עצמם בדיבור ביום שבת יותר, מאחר שכבד אותם הקב"ה ביום שבת שהם לבדם יאמרו השירה, ואין המלאכים אומרים שירה בו ביום לפני השי"ת. משל למלך שאמר לעבדו שיעשה לו יום זה מטעמים שסועד עליהם, ואת בני ביתו צוה שלא יעשו לו מטעמים כדרכן בכל יום, כי הוא רוצה לאכול אותו היום מן מטעמים של עבדו דוקא, הנה בודאי אם היו גם בני ביתו עושים לו מטעמים בו ביום, שהמלך לא סמך על מטעמים של זה העבד, אין על העבד אשם, אם המטעמים גרועים וחסירים כמה חסרונות, יען כי המלך יש לו לאכול מטעמים חשובים שעשו לו בני ביתו, ואינו סומך על זה, אבל אם צוה לבני ביתו שלא יעשו, והוא סומך על מעשה העבד הא ודאי שיאשם עשרה ידות על מחסור וגרעון שנמצא במטעמים שלו, וכן הענין כאן

וז"ש אך את שבתותי תשמורו, ר"ל תצפו להם ותקיימו אותם בקדושתם, יען אות היא ביני ובינכם שאתם לבדכם תאמרו בהם שירה לפני, לדעת כי אני מקדשכם, במעלה רבה יותר מן המלאכים שהם אצלי וקרובים אלי, ואמר תיבת אך בתחלה לרמוז על הכבוד והמעלה שיש לישראל בשבת, מאיזה ענין ומאיזה צד הוא בא להם ורמז באותיות אך, כי ידוע אך לשון מיעוט הוא, וגם הוא ר"ת כנף אחד, כלומר זה היתרון בא לישראל בשבת מחמת חסרון כנף אחד שיש למלאכים, שאין להם שבע כנפים כנגד שבעה ימים, אלא יש להם רק שש כנפים כנגד ששת ימי החול בלבד

ובאופן אחר נ"ל בס"ד מ"ש אך את שבתותי לשון רבים, וגם אמר אות היא. כתיב לשון זכר, וקרינן היא לשון נקבה, והיינו דידוע מ"ש המפרשים בשם הרב קרבן שבת הטעם דעכו"ם ששבת חייב מיתה, מפני כי השבת בכניסתו בתחלת הלילה ע"פ סדר שצ"ם חנכ"ל, שולט מאדים, ובתחלת היום שולט שבתאי, וידוע כי מזל מאדים מורה על הרג וכו', ומזל שבתאי מורה על חרבן ויללה, נמצא שניהם מורים לרעה, ולכן מאחר שהעכו"ם הם תחת שליטת כוכבים ומזלות, אינם יכולים לשמור השבת לשמוח ולהתענג בו, כי כיון שהם עושים בזה השמחה והעונג הפך הכוכב והמזל הוא פוגע בהם ולכך מורה עליהם מיתה, משא"כ ישראל שהם אינם תחת שליטת הכוכב והמזל, דכתיב בישראל ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה, לכן יכולים לשמור השבת בעונג ומנוחה ושמחה ולעשות הפך הוראת הכוכב והמזל, עכ"ד, נמצא מכח שמירת השבת נעשה בזה אות ומופת שישראל הם תחת צילו יתברך, ומתקדשים בקדושתו ואינם תחת שליטת המזל, וז"ש אך את שבתותי תשמורו נקיט לשון רבים, לרמוז על מדת לילה ועל מדת יום כי הלילה הוא שבת בפ"ע, והיום שבת בפ"ע, כי אות היא ביני וביניכם, כתיב הוא לשון זכר כנגד היום שהוא נחשב זכר, וקרינן היא לשון נקבה כנגד הלילה שהיא נחשב נקבה, כנודע, כלומר הלילה שמתחיל בה כוכב מאדים המורה לרעה, והיום שמתחיל בו כוכב שבתאי המורה לרעה, משניהם יש אות מוכיח על דבר שהוא ביני ובינכם, והיינו לדעת כי אני ה' מקדשכם, לכם דוקא ולא לשאר אומות, כי רק אתם תחת צילי ואין שולט בכם לרוע המזל והכוכב, דהראיה אתם עושים בשבת בלילה וביום הפך הוראת המזל והכוכב, ואין מגיע לכם רעה מזה, אלא אדרבה אתם מתגברים

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. נ"ל בס"ד, בצלאל רמז לצדיק שהוא עומד בצל אל, כי מחצב הנשמות שבא ממנו הנשמות של הצדיקים הוא עומד בצל מחצב הספירות, ולכן כל צדיק ראוי לקרותו בצלאל מצד נשמתו, וידוע כל איש צדיק ראוי שיהיה הקב"ה קורא אותו בשמו, ובא הכתוב לפרש