עוד יוסף חי תקסז

שמו בפרשת תצוה, וקיים השי"ת את דבריו והיינו כי תיבת מספרך תחלקנה לשנים וקרי בה מספר ך', דחומש בראשית יש בו י"ב פרשיות, וחומש שמות יש בו י"א פרשיות ונמצא פרשת תצוה היא פרשה ך'. וידוע כל פרשה נקראת בשם ספר, ונמצאת פרשת תצוה היא ספר ך'. הרי עשה הקב"ה כדבר מרע"ה שלא כתב שמו בספר ך' שהוא פרשת תצוה. ומרע"ה בקש כן בעבור טובת ישראל, להשביע עיניו של שטן שיתפייס בזה ולא ירבה בקטרוג שמקטרג על ישראל לכלותם ח"ו, כי שמח בזה שנחסר שמו מפרשה אחת, וחשב דבר זה לגרעון ח"ו ונתפייס בזה. ועוד מצינו במרע"ה שעשה חסרון בשבח הגדול שנכתב בתורה והאיש משה עניו מאד, שלא כתב עניו מלא ביו"ד אלא ענו בלא יו"ד, והרואה יחשוב שזה החסרון של היו"ד מתיבת עניו הוא גרעון אליו, כלומר אינו עניו שלם, ובאמת הוא שבח שגם בזה כיון להשביע עיניו של שטן, בראותו חסרון זה בפטרונם של ישראל, ובאמת הוא שבח לו, ויש לו זכות ונשיאות ראש בזה. ונראה שגם זה הענין של חסרון היו"ד בתיבת עניו נרמז בדברו שאמר מחני נא מספרך, דקרי בה מספר ך'. דהיינו קמ"ץ תחת אות פ', והיו"ד במלואה עולה מספר ך'. וז"ש כי תשא את ראש בני ישראל, כלומר חסרון שמו מן פרשה ך' וגם חסרון אות יו"ד מן תיבת עניו אינם גרעונות ח"ו למרע"ה שהוא ראש בני ישראל, אלא אדרבא תשא את ראש בני ישראל, עושים לו נשיאות ומעלה, כי שבח וזכות יש לו בה

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דארז"ל בגמרא כהנים גדולים מושחין אותם כעין כי. ואמרו בגמרא מאי כעין, ומסיק ר"ל כ"ף יונית כזה \/. וכתבתי בס"ד הכונה עושין לו המשיחה כזה, שיש מצד אחד העלאה מתתא לעילא, ומצד אחד ירידה מעילה לתתא, כי כל כה"ג אשר כל ישראל תלויים בו כמ"ש קהל עדתינו עליך יסמוכו ועל ידך תהיה סליחתנו, צריך שהוא צדיק שמעלה אור מ"ן מתורה ומצות והקטרת קטורת וקרבנות מתתא לעילא, ואז עי"ז יוריד שפע מעילא לתתא, ולכן כשמושחין אותו מושחין כעין כף יוני שהוא כזה \/. וז"ש כי תשא את ראש בני ישראל כלומר ראש בני ישראל שהוא כה"ג, תעשה לו משיחה בראש כעין כי, שהוא כף יוני

ועוד נ"ל בס"ד, דארז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, דמ"ש וישכב את בלהה וכו' היינו שבלבל יצועי אביו, שמנע ממנו הזווג אותה הלילה, שהיה רוצה להזדוג עם בלהה ולהביא ממנה תאומים לכך העלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה. ויש הוכחה לראובן שלא חטה בערוה משני דברים, והם הא' כשבירך יעקב אע"ה את מנשה ואפרים שעשאם שני שבטים, אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, הטיל אות כף של הדמיון בראובן, וכיון שדימה את פרים הצדיק לראובן ולא עוד אלא עשאו טפל אליו, באומרו אפרים כראובן, ש"מ דלא חטא בערוה, דאם חטא בערוה איך ידמה את אפרים הצדיק אליו. ועוד יש הוכחה אחרת ממ"ש בפרשת פינחס אלה משפחות הראובני אלה משפחות השמעוני, בכל השבטים לא הוסיף אות יו"ד אלא דוקא בראובן ושמעון, שקראם ראובני ושמעוני, אע"ג דהוסיף אות יוד במשפחות צפוני חגי אראלי וכיוצא, עכ"ז בשם העצם של כל השבטים לא הוסיף יו"ד אלא רק בראובן ושמעון כדי להציל את ראובן מן לזות שפתים, שלא יאמרו חטא בערוה בענין בלהה ח"ו, לכך הוסיף הקב"ה אות יו"ד מראש שמו עליו, וקראו ראובני, כי הצדיק בענין ערוה מאיר בו אות יו"ד דשמא קדישא, הרמוזה בתוך אותיות איש, וכן לשמעון ג"כ הוסיף אות יו"ד להצילו מחרפת הזנות שעתידין שבטו לחטוא בה, ללמד שאין הפגם הזה מגיע לאב השבט שהוא שמעון, ורק יגיע ונוגע לנשיא שהוא זמרי בלבד. נמצא ראובן שהוא ראש שבטי ישראל, יש לו נשיאות ושבח ומעלה משני אותיות כ"י, שהם אות כ' דנקיט יעקב אע"ה בברכה של אפרים שדמהו לראובן בכף הדמיון ועוד מן אות יו"ד שהוסיף בראובני כדאמרן, וז"ש כי ר"ל כ"ף של כראובן ויו"ד של ראובני תשא את ראש בני ישראל, יהיה מהם נשיאות לראש בני ישראל שהוא ראובן

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, בא הכתוב לתת טעם איך יועיל מחצית השקל שהוא גשמיי ודומם, להיות כופר נפש שהיא קדושה וחלק אלוה ממעל היא. ונ"ל בהקדים מעשה באחד גביר עם הארץ, שהיתה דירתו בכפר אחד רחוק מן המדינה הגדולה שש שעות, ששם יש לו שדות וכרמים וצאן ובקר, ואינו בא למדינה אלא ביום שיש לו יאר צייט של אביו לומר קדיש בעבורו, כי אביו נקבר במדינה ההיא, ונזדמן פעם אחת שהיה יום יאר צייט ביום שבת, ודרכם לומר קדיש מן יום שבת, הקודם לשבת יאר צייט, והוא בא מן הכפר בערב שבת, ולהיותו אוהב כבוד הרבה אמר לשמש בית הכנסת שיושיבו על כסא במקום נכבד, והוא יתן לו מתנה חשובה. א"ל השמש יש אצל כסא הרב של המדינה כסא ריקם שאין בעליו במדינה, עתה אני אושיב אותך שם אצלו מימין הרב, וישמח על זה, ויקח הטלית והסידור שלו וינחהו על הכסא שהוא אצל כסא הרב, וזה האיש הוא עם הארץ, ורק תפלה יודע לקרות מן הסידור, ובליל שבת חשב כי למחר הוא יושב אצל הרב לעיני הכל, וכולם יודעים שהוא עם הארץ וילעוגו עליו, לכן נתחכם בדעתו לעיין בסידור התפלה אולי ימצא איזה שאלה קשה בנוסח התפלה, וישאל מן הרב לפני אנשי בית הכנסת, וידעו שהוא אינו עם הארץ, וטרח כל הלילה לעיין בתפלת שחרית של שבת, ולא מצא מה לשאל ומה להתקשות, והלך בבוקר וישב אצל הרב ולא דבר עמו כלום. ואחר שיצא בבוקר מן בית הכנסת סעודת שחרית לקח עוד הפעם הסדור של תפלת שבת, וההחיל לעיין בתפלת מנחה של שבת, ואחר עמל וטורח מצא לעצמו קושיא חזקה במ"ש אחר העמידה פסוק אדם ובהמה תושיע ה', ונתקשה קושיא גדולה איך הניח הכתוב הבהמה אצל האדם ורב המרחק ביניהם, ושמח מאד על אשר מצא בדעתו קושיא גדולה הזאת, ואחר שהלך בעת מנחה לבית הכנסת וישב אצלו סמוך לכסא הרב, אז פתח פיו קודם שהגיע העת, בעוד שהקהל רובם באו לבית הכנסת, והוא פתח הסידור לעיני הכל, ויאמר אל הרב יש לי כאן קושיא גדולה שאומר כאן הפסוק אדם ובהמה תושיע ה', מי הביא הבהמה אצל האדם. ויענהו הרב הנה השמש הביא הבהמה אצל האדם, והיושבין כולם צחקו צחוק רב בשמעם תשובת הרב, והאיש הזה הרגיש שהם צוחקים עליו, אך לא ידע למה צוחקים, כי לפי דעתו הוא הקשה קושיא גדולה, ולא הבין דברי הרב במה שאמר השמש הביא, כי השמש מאן דבר שמיה כאן, וכיון שלא הבין לא דבר עוד עם הרב, ושתק, ואחר התפלה כשהלך לביתו קרא את השמש, ויאמר כו"כ שאלתי היום בשעת מנחה, וכו"כ השיב הרב ולא הבנתי דבריו, ולא ידעתי למה צחקו הקהל, ויאמר לו השמש צחקו עליך, שנודע להם אתה עם הארץ ואינך מבין במה הכתוב מדבר, והרב אמר לך השמש הביא בהמה כמוך אצל האדם שהוא הרב, שהשמש הושיב אותך על הכסא סמוך לכסאו, ונזדמנה