עוד יוסף חי תקסו

יוצא והולך באותו היום, התחפשה ולבשה מלבוש אנשים ערביים, ורכבה על הסוס ולקחה בידה עץ של התנור אשר מחתים בו אש התנור שקורין בלשון ערבי מנבאש והלכה הרחק מן המסלה שהולך בה ד"מ לצד מערב, ודחקה בסוס לרוץ בו עד שקדמתו. וחזרה לאחור במסלה שהולך בה בעלה, ותבא כנגדו על המסילה, ותפגע דבו ותכהו בזה העץ המנבאש אשר בידה. ותחטוף ממנו את המקל שהוא המנוו"אר שהיה בידו, וחזרה במרוצת הסוס לדרך שבאה בו, וקדמה ובאה לאהל שלה קודם שיבא בעלה, ואחר שבא בעלה ריקם שאין המקל בידו, אמרה לו איה המנוו"חר שלך, ויאמר לה היום לקח המנוואר שהיה מסוגל להרוג ת"ק אנשים, אך הוא פגע היום בת"ש אנשים והרג מהם ת"ק על ידי הסגולה של המנוו"אר, ולא נשאר כח בזה המנווא"ר להרוג עוד, ולכן אותם הנשארים חטפו את המנוו"אר מידו והלכו להם, ואם היה בידו מנוו"אר של האלף היה הורג את כולם. ותאמר לו אשתו מי חטף המנוו"אר ממך אם עץ המנבאש הזה לקח את זה המנוואר מידך ותשלך את שניהם לפניו כי הכינה אותם אצלה, ויבוש ויכלם מאד מן התחבולה שעשתה אשתו לברר שקריו, ולא שב לכסלה לעשות ולדבר עוד כזאת, ע"כ המעשה

והנמשל, כי מתחלה כשברא הקב"ה את אדם וחוה ברא להם כתנות אור, שהוא אור עליון גדול המקיף אותם וסובב אותם מארבע צדדים ועל ראשם, וע"י אור הזה הזורח עליהם נכבשת התאוה המתהווית מן חומר גופם הנברא מן האדמה החמרית, כדכתיב ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, והיה מזדכך הכח של התאוה ע"י זריחת אור הכתונת ההיא, ולא היה פועל רע נעשה בלבבם ומוחם ומראה עיניהם, כי היה גופם מונח תוך כתונת האור הזאת, כדבר שהוא שמור ומונח תוך הכלי, ומה שהיה טבע החומר לעורר תאוה בכמה דברים, ובפרט תאוה של המשגל, היה נכבש ונעצר הכח באברים שלהם, באופן שאין להם הרגשה בענין הערוה, ואין אצלם הפרש בין אבר הערוה לשאר אברים שבגוף, ואין להם התעוררות בהרהור של קרוב בשר. כך היתה הסגולה של כתונת אור שהיו מתלבשים בה מכל צד, ואחר שאכלו מעץ הדעת טוב ורע נסתלקה מהם כתונת האור הזאת, ואבדה מהם הסגולה היקרה של זיכוך חומרם וכבישה של כח התאוה, ואז נתגלית כוחה של תאוה הרעה בגופם, ונתעוררה לצאת מן הכח לפועל, וממילא נעשה להם הרגשה והיכר באברי הערוה, ונתעוררה בהם התאוה החמרית בכל דבר רע, ובפרט בענין הערוה והמשגל

ולכן אחר שאמר הכתוב ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל, אמר הכתוב ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות, פירוש ותפקחנה בהפוך אתוואן ותקפחנה, כשתניח אות קו"ף קודם אות פ"ה, והוא מלשון יין פ' ומים פ' קפחו עשרת השבטים, וכן הרבה כזאת בלשון התלמוד, וידעו כי ערומים הם שנסתלקה כתונת אור, ואבדה מהם הסגולה שלה בענין הזכוך וכבישת התאוה, ונעשו ערומים מאותה הסגולה היקרה, כי עתה נעשה בהם הרגשה והיכר באברי הערוה, ונתעוררה בהם תאוה העכורה הכבושה בחומר שלהם ובלועה בו. ולכן ויתפרו עלה תאנה לעשות אותה מלבוש לעצמם, ויעשו להם חגורות להפסיק בין הלב לבין הערוה, וכששמעו קול ה' בגן נתחבאו בתוך עץ הגן מחמת הבושה שהיו בושים ונכלמים

ואז ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה, ר"ל היכן אתה שוכן ומונח בתוך כתונת אור שעשיתי לך, או בתוך עלה תאנה שקלקלת בה, כי העץ שאכל אדה"ר תאנה היה. ויאמר את קולך הקדוש והטהור שמעתי בתוך הגן ואירא כי עירום אנכי מאותה הסגולה היקרה של כתונת אור שעשית לי, שנסתלקה ממני עתה ואחבא. והיה בוש לפרש בדבריו לומר שהוא בתוך עלה התאנה מפני שהוא חטא בה, ואמר לו השי"ת מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר לויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, דבר אליו להבדיל כדברי אותה האשה שאמרה לבעלה אחר שאמר שחטפו ממנו המקל של הסגולה, מי חטף ממך המקל, וכן הענין כאן אמר לו אתה אומר כי ערום אתה מן כתונת אור שנסתלקה ממך, בין תבין מי סילק אותה ממך ונעשית ערום מן הסגולה, המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו ואכלת, וזו האכילה חטפה ממך הסגולה ונעשית עירום, ואתה הגורם

והנה נודע דאחר שנסתלקה כתונת אור הנז"ל בעבור עון אכילת עץ הדעת, עשה השי"ת להם במקומה כתונת עור, דכתיב אח"ז ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם. והנה הצדיקים בכל דור ודור ובפרט בדורות הראשונים עושים תיקון בכתנות עור שיש לאדם בזמן הרכבת נשמתו בגופו לעשותה כתונת אור, וכמ"ש רז"ל בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור, ופירשו בגורי האר"י ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל הכונה לומר בתורתו שלמד תיקן את כתונת עור ועשאה כתונת אור, וכן הוא בכל הצדיקים כולם עושים תיקון בכתונת אור, אך אין כולם שוים בזה, ועל זה נאמר זרח אור לישרים ועל דרכיך נגה אור. ובזה יובן הטעם שהתפלל יעקב אע"ה בהר המוריה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, והיינו לחם רוחני שהיה אוכל אדה"ר קודם החטא והיינו סעודה שנקראת בשם לחם, כמו עבד לחם רב, וכן מדוע לא בא בן ישי אל הלחם, ובגד ללבוש היינו כתונת אור של אדה"ר, וכיון שתיקן יעקב אע"ה תיקון גדול בכתונת אור לכך היתה תאותו בכל דבר מזוככת, ולכן בן פ"ד שנים היה ולא ראה קרי

ובזה יובן ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך, והיינו דלא קאי על השמונה בגדים דנקיט אח"ז, אלא אמר לו שימשיך לו עליו ע"י כונתיו כח גדול מן כתונת אור שהיא בגדי קודש שיאירו בו, ואמר לו שיעשאם לכבוד להאיר לנשמה שבו, ולתפארת להאיר לגוף שבו, כדי שבזאת ההארה שימשיך לו מן בגדי קודש הם כתונת האור, יזדכך החומר שלו המתהווה מן ארבע יסודות שבגופו, וכיון שיהיה חומר שלו זך וקדוש, אז אלה שמונה הבגדים אשר יעשו לו יצא מהם פועל טוב, שיהיו מכפרים בעד שמונה מיני עונות, ולכן בתחלה אמר לו ועשית בגדי קודש, כי זה קאי על בגדים הרוחנים אשר ימשיך לו מן כתונת אור הרוחנית, וזה א"א להיות ע"י אחרים, כי אם רק ע"י מרע"ה היודע בסוד השי"ת וכוחו גדול ועצום, ואח"ז אמר לו ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן, ולא אמר בגדי הקודש, דזה קאי על שמונה בגדים הגלויים שפרט אותם אח"כ, ולז"א ועשו הם ולא אמר ועשית אתה

פרשת כי תשא

כי תשא את ראש בני ישראל, נ"ל בס"ד דרמז הכתוב לפי דרכו על מה שאמר מרע"ה ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, דלכך לא נכתב שמו בפרשת תצוה. ופרשתי בס"ד מה שלא נכתב שמו הטוב בפרשת תצוה, הוא עצמו בקש זאת בדברים אלו על הדבר הזה שלא יכתב