עוד יוסף חי תקסה

אמנם המפרשים ז"ל כתבו שעושה הרמון מן שלשה מינים, לרמוז על מ"ש בגמרא דערכין, במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תלתא, שהם המספרו והמקבלו והאומרים עליו, ולכן עושה הרמון מן ג' מינים אצל הפעמון שרומז ללשון הרע עכ"ד, ולא הייתי יודע מה היה מעשה במערבא, דעל זה הוו נקטי האי מלתא דקטיל תלתא, כי ודאי על מעשה שהיה נקטי הכי, וקודם כמה שנים נדפס מחדש ספר הנקרא בית המדרש, שמאסף בו המחבר מדרשים קטנים ואגדות שהיו בכתיבת יד, ושם הובאה מעשה אחת, ואמרתי בלי ספק על זאת המעשה היו אמרי במערבא מליצה זו דלשון תליתאי קטיל תלתא. ומעשה שהיה כך היה, אדם א' היה לו שלשה בנות אחת עצלה ואחת גנבתא ואחת מספרת לשה"ר, והזקינו בביתו, ולא היה אדם רוצה בהם לישא אחת מהם מפני מומין של מדות רעות אלו. והנה פעם אחת בא אהובו של אבי הבנות האלה להתארח בביתו, וראה בניתיו שהזקינו בביתו, וא"ל יש לי ג' בנים, ואם ייטב בעיניך ינתנו ג' בנותיך לבני לנשים, אמר לו בנותי אינם ראויות לבניך מפני שיש בהם דופי, אמר לו מהו הדופי, ויענהו כך וכך הוא, אמר לו אעפ"כ ינתנו לבני, ואני אתקן המומין. מיד השיאן לבניו, מה עשה אבי הבנים, להבת העצלה הושיבה על המטה והעמיד לפניה עבדים ושפחות, ואמר להם אל תניחו אותה לעשות דבר, אלא תעשו לה שירות בכל דברים הצריכים לה. ולבת הגנבתא הפקיד אצלה כל הממון שיש לו, ונתן בידה המפתחות של כל אוצרותיו ואמר לה כל מה שתעשי בממון הוא מקובל עלי. ולהבת המספרת לשה"ר היה משכים חמיה בכל יום ויום לבא לחדר שלה, ודורש בשלומה ונושק ראשה, ואומר לה בתי מה טיבך, אם תרצי לבקש כלום מבעליך תאמרי לי, ואומר לו ויעשה חפצך, ולא היתה מדברת לו כלום. לימים בא אביהן של הבנות האלה לעיר שהם דרים בה לבקר את בנותיו לידע האיך עומדות עם בעליהן, והלך ונכנס תחלה אצל העצלה, וא"ל בתי היאך את עם בעליך, ותאמר לו תבא עליך ברכה אבי שנתתני לאיש הזה, שעושה לי טובות גדולות שהעמיד לפני עבדים ושפחות שאין מניחין לעשות לי כלום, והוא נתן שבח לה' ויצא מחדר זו הבת, ויכנס אצל בתו הגנבתא, וא"ל בתי היאך את עם בעליך, ותאמר טובה מאד כי הכל מסור בידי, ונתן שבח להשי"ת על זה, ויצא משם, ונכנס אצל הבת המספרת לשה"ר, וכיון שראתה את אביה התחילה לבכות, ותאמר לו אבא מנהגו של עולם לתת האדם את בתו לאיש אחד, ואתה נתתני לשני בני אדם לאב ולבן, ואם אין אתה מאמין תסתר במקום אחד בחדר זה ותראה האמת, מיד הכניסתו במקום סתר, ואח"כ בא חמיה לשאל בשלומה כמנהגו כל יום, ותאמר אל חמיה חזור לך ואל תגע בי לביישני, אמר לה וכי באתי אליך בשום מעשה רע ח"ו שלא עלה על לבי, והנה האב לא הבין הדברים היטב, וחשב בעבור עבירה והיא דחתה אותו מעליה, ואז תכף יצא ממקום שנסתר בו והרג את חמיה, ובעת שהרגו צעק ובאו בניו והרגו את זה שהרג, כי הסכין עודנו בידו מלאה דם, והבת היתה צועקת ובוכה על הריגת אביה, עמדו עליה והרגו אותה, מכאן אנחנו למידין לומר לשה"ר הורגת שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, ע"כ, והשי"ת ברחמיו יצילנו מלשה"ר, ויהיה שלום לנו ולכל ישראל

פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב. נ"ל בס"ד פי המעיל למעלה, והפעמון הוא בשולי המעיל למטה סמוך לארץ, לרמוז על מ"ש רז"ל בערכין פרק ג' על פסוק שתו בסמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, שמדבר כאן והורג בסוף העולם, ותולה בו ע"ב פעמונים, ל"ו מצד זה, ול"ו מצד זה, שהם כמנין חסד, לרמוז אם חוזר בתשובה הקב"ה מקבלו בתורת חסד, ועוד יש לרמוז בפעמון ורמון על עסק התורה, דחלק הנגלה רמוז בפעמון, כי על הנגלה אמר הכתוב ברחובות תתן קולה, וברמון שאינו יוצא ממנו קול רמוז על חלק הנסתר שקורין בו בלחישה בחשאי, דעליו נאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים, מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר, ונרמזו כאן שני החלקים של התורה, כי מרפא לשון עץ חיים

ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. י"ל למה הוצרך לקרותם בגדי קודש, והלא בפרשת תרומה כשזכר את ארון ושלחן ומנורה לא קרא עליהם שם קודש, דבאמת כל הכלים קודש הם, ועוד קשה כי בפסוק שאחריו אמר ועשו את בגדי אהרן ולא קרא עליהם שם קודש, ועוד י"ל דקדוק עצום, בפסוק זה אמר ועשית, ובפסוק שאחריו אמר ועשו את בגדי אהרן, והול"ל גם כאן ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך, דבאמת מרע"ה היה מצוה לעשות ולא היה עושה בידו. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בפרשת בראשית, אחר שאכלו אדם וחוה מעץ הדעת, ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה, ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא, ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר צותיך לבלתי אכול ממנו אכלת. ופרשתי בס"ד הענין ע"פ משל, מעשה שהיה בשני ערביים איש ואשתו שהם יושבי אוהלים בשדה, והיתה האשה שכלנית ופקחת וזריזה, ועשתה לה חיל בצאן ובקר וזרעים, ומפרנסת את בעלה ובניה ובני ביתה בהרווחה, וכל העסק היה בידה שהיא היתה המנהגת את הכל, ובעלה היה תם אין לאל ידו לעשות שום חיל, אלא היה בטלן ויושב באהל כל היום, והיה בוש מעצמו שהוא איש ואין לאל ידו לעשות שום חיל, על כן הערים להראות שהוא איש חיל ויש לאל ידו לעשות מה שאין אילי הארץ יכולים לעשות, מה עשה, הביא שלשה מקלות כל מקל ארכו אמה אחת, וראש המקל עב עגול כרמון שדרך הערביים לשאת אותו בידם בהלוכם בדרך, וקורין אותו בלשון ערבי מנווא"ר, או טפו"ז, ומקלות אלו לא היו שוין במדתם, אלא היו גדול ובינוני וקטן, ועל מנוו"אר הגדול כתב עליו מספר אלף, כלומר זה העץ יש בו סגולה שיהרוג אלף בני אדם ביום אחד, ועל השני כתב מספר ת"ק, כלומר יש בו סגולה להרוג חמש מאות בני אדם ביום אחד, ועל השלישי כתב מספר שני מאות וחמשים, כלומר סגולתו להרוג ר"ן אנשים ביום אחד, ויגד לאשתו על הסגולה שיש לו במקלות אלו, והיה יוצא כל יום מאהלו, והולך ונד בשדות לצד צפון או לצד מערב או לצד דרום או לצד מזרח, וכל יום לוקח עמו מקל אחד מאלו המקלות, ולעת ערב יבא לאהל אצל אשתו וכשלוקח מקל בעל סגולת האלף, אומר לה היום הרגתי אלף בני אדם, וכשלוקח מקל בעל סגולת הת"ק, אומר לה היום הרגתי ת"ק בני אדם, וכשלוקח מקל בעל סגולת הר"ן אומר לה שהרג היום ר"ן בני אדם וכן עזה"ד. אך אשתו לא היתה מאמנת לו, ותבז לו בלבה על דברי שטות אלה, ותאמר אם כדבריו במשך שנה אחת היו כל השדות מלאים חללים מארבע רוחות, והיתה קול הציוחה רבה וגדולה, ואיך עתה לא נשמע קול בדבר זה, ולכן התחכמה לברר שקריו לפניו. מה עשתה יום אחד שידעה לאיזה רוח הוא