עוד יוסף חי תקס

חיקו, אלא היה מונח תוך בגדו שפשט אותו בחדר אחר, ויאמר לבתו הנזכרת בלחישה, לכי לחדר מושבי ושם תמצאי תוך הבגד שלי כיס המעות, תפתחי את הכיס ותקחי ממנו דינר אחד של כסף ותתני אותו להעני הזה, והוצרך לפרש לה ולומר לה דעי כי יש בכיס ההוא דינר אחד של זהב, תזהרי שלא תטעי ותתני אותו לזה העני בטעות, אלא תהיה עיניך פקוחות לקחת דינר כסף ולא דינר הזהב, וכפל דבריו אלו פעמים, והיא קמה במהרה ופתחה הכיס, ולקחה במתכוין את דינר הזהב ותתנהו לאותו עני שהיה עומד בחוץ וממתין לה, ובאה הבת וישבה על השלחן. ואביה לא ידע כי חשב שעשתה כאשר צוה אותה, ואחר חמש רגעים הוצרך אביה לתת את דינר הזהב לאדם אחר אשר הוא הכין אותו בעבורו, ויאמר לבתו הביאי את כיס המעות אלי, ותלך ותביאהו ויחפש על דינר הזהב ולא מצאו, הבין שבתו טעתה ולקחה את דינר הזהב ותתנהו להעני במקום דינר הכסף, ויכעוס עליה, ויאמר לה שתי פעמים לחשתי באזניך וצויתיך שתתני להעני דינר הכסף, ועכ"ז נכשלת לתת לו דינר הזהב, הנה בודאי אם היית נוצרת זכר שיהיה לך עסק במסחר היית מחרבת הבית. ותענהו ותאמר לו אם נוצרתי זכר הייתי בונה עשרה בתים, ועתה לא שגיתי ולא נכשלתי כאשר חשבת, הלא בכונה וידיעה שלימה לקחתי דינר הזהב ואתנהו לאותו האיש, ולוא הייתי רואה בכיס עוד דינרי זהב הייתי משלמת לו עד מספר עשרה ויאמר אביה בחימה על מה ועל מה תעשי, מה זה הוא, ותאמר אתה שגית בו כי חשבת שהוא איש עני פשוט מהמון העם, ולכך חשבת לתת לו נדבה דינר כסף, אך אני ידעתי שהוא חכם גדול שאין ראוי לפי כבודו לתת לו דינר כסף, אלא לפחות עשרה דנרי זהב, ולכך אמרתי אם היה נמצא בכיס עוד תשעה דנרי זהב הייתי נותן לו להשלים לעשרה. ויאמר איך היית את יודעת שהוא חכם גדול, ותאמר תקרא לו תחלה, ותבדקהו בדברי תורה, ותדע אתה שהוא חכם גדול, ותשלים לו עוד תשעה דנרי זהב להשלים לעשרה לפי כבודו, ואז אח"כ אגיד לך כיצד ידעתי אותו, ויאמר טוב הדבר ויצו את המשרת שיביאנו אצלו, ויחפש עליו, ויביאהו לו ויבדקהו בדברי תורה, וימצאהו חכם גדול עולה בחכמה עליו ועל חבירו כפלי כפלים, ויאהבהו ויתן לו עוד תשעה זהובים להשלים לעשרה, ויבקש ממנו מחילה על אשר חשב אותו אדם פשוט והמוני והלך לו. ואחר שיצא מלפניו אמר לבתו עתה הגידי לי איך ידעת את שהוא חכם גדול, ותאמר לו תחלה וראש שאלת אותו מה שמך, ואמר לך חיים חיים בן שלום, ואתה חשבת שאביו חיים ונקרא על שם אביו מפני שנולד אחר פטירת אביו, וזה לא יתכן, דאם כן היה צריך שיאמר לך חיים בן חיים, על כן מוכרח לומר שהוא בן שלום והוא שמו חיים, ואמר לך אני חיים חיים כלומר אני חכם חיים, יען כי שני יודין של חיים תעשה אותם אות אחד שהוא כ"ף אז נקרא חכם, וז"ש לך אני חכם חיים בנו של שלום. שלא רצה לומר לך בפירוש שהוא חכם, אלא הגיד לך ברמז. ויאמר אביה יפה כוונת בדבר זה וכך הוא האמת בודאי

ותאמר לו עוד אח"כ שאלת אותו מאיזה עיר אתה, והשיב לך ממקום מולדתיך, ואתה חשבת דברים כפשוטן, ולכך שאלת אותו על שלום אדם אחד הדר שם, אך אני הבנתי שאין כונת דבריו כך, ומה שאמר לך ממקום מולדתיך, ר"ל על התורה, כי כל איש חכם נקראת התורה מולדתו, דכתיב אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, וכונתו לומר כמו שאתה בנה של תורה גם אנכי בנה של תורה ואמר לה אביה יפה אמרת, אך לפי דבריך מה השיב לו על שלומו של פב"פ ראה אחר הרמונים, ותאמר אם נחשוב שאמר לך ראה אחר הקערה שיש בה רמונים לא יתכן, כי אחר הקערה של הרמונים לא יש עוד קערה אחרת, ואשר חשבת על אחורי הקערה שיש קערה של תפוחים, גם זה לא יתכן כי אמר לך אחרי, ולא אמר לך אחורי, אך באמת זו חידה עמוקה, והיינו כונתו להשיב על שאלתך ששאלת אם ידעת בשלום פב"פ, והשיב לא ידעתי, ולכך אמר לך ראה אחר הרמונים, כי בשיר השירים כתוב הפרחה הגפן הנצו הרמונים לא ידעתי נפשי שמתני, נמצא אחר תיבת הרמונים יש תיבות לא ידעתי, והוא כונתו לומר אחר מלת הרמונים מה כתוב לא ידעתי, גם אנכי לא ידעתי משלום זה האיש שאתה שואל עליו וישמח אביה שמחה גדולה על דברים אלו של בתו ועל חכמתה, ויאמר בודאי כך היתה כונתו, אך הגידי לי מהיכן באה אליך החכמה הזאת, ותאמר מן החלון ויאמר מאיזה חלון, ותאמר החלון שיש בחדר הלימוד שלך ושל חבירך הפתוח לחדר אחר, ויאמר איך היה הדבר הזה הגידי לי, ותספר כל מה שעשתה במשך ארבע שנים שעברו מיום פרידת המלמד שלה ממנה, ויאמר לה איך אנחנו שיש לנו עשרים שנה יושבים ישיבת קבע, ולומדים בכל יום גמרא וספרי הראשנים שיש עליה והרמב"ם ונושא כליו בפלפול עצום, לא הגענו לשליש חכמתיך שלמדת את בארבעה שנים בלימוד שלנו, ותאמר אתם משניהם החכמה ומקבלים אותה בגלוי ופרסום בישיבתכם שהיא ידועה לכל, אבל אני קבלתי החכמה בהצנע שאין שום אדם מכיר בי ולכך השגתי אותה בגודש רב ועצום, כי מאחר שלמדתיה בצניעות דלא מבעיא אדם אלא אפילו זבוב לא ראה אותי בעת שאני יושבת ללמוד, לכך הצלחתי בה והשגתיה, ונתחכמתי בה עשר ידות מן הלימוד שלמדתם בעשרים שנה, וכן שלמה אמר ואת צנועים חכמה, ללמדנו כי יסוד של השגת החכמה הוא לימוד הצניעות

וכן הענין כאן בארון הקודש שבו הלוחות שבהם כלולה התורה שצוה השי"ת לתת הלוחות תוך הארון להצניעם בו, ועוד הוסיף צניעות יותר שצוה לכסות את הארון בכפורת, ועוד הוסיף צניעות יותר שצוה להשים פרוכת מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים, והרי זו צניעות שלישית, ללמדנו שהתורה שהיא החכמה המשולשת בשלשה דורות, כמ"ש מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, תתקיים בשלשה דורות אלו על ידי הצניעות דהיינו שילמדו אותה בהצנע כל מה דאפשר להם, וכאשר אמר הכתוב ואת צנועים חכמה, וכמו שאמרה אותה הבת לאביה שהיה דבר זה אצלה בנסיון

ולכן אחר שכבר אמר לו ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך, הנה אחר שהגיד לו מעשה הכפורת חזר ואמר לו ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה, זו צניעות יתירה נוספת, אע"ג אשר אל הארון תתן את העדות אשר אתן, כלומר שיש כאן צניעות לעדות היא התורה בארון, אפ"ה תוסיף צניעות יותר ע"י הפרוכת אשר תתן על הארון, ובא ללמדו יסוד גדול לבנין החכמה וקיומה, שיהיה הצניעות בכל אופן שאפשר לעשות, ולכן א"ל עתה תתן לשון עתיד, כי בא ללמדו על העתיד בהשגת החכמה שהיא העדות שיתנהג בלימודה בצניעות, וככתוב ואת צנועים חכמה, כי הצניעות היא יסוד חזק ואמיץ לקיום החכמה ולהשנתה

ועשית שלחן עצי שטים. נ"ל בס"ד, השלחן הוא במקום המזבח, כמ"ש רז"ל בזמן בהמ"ק מזבח מכפר, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו, גם נודע כי בזמן שבהמ"ק קיים היה לנו שתי מזבחות שהוא פנימי להקריב קטורת, וחיצון לקרבנות עולות ותמידין ומוספין, ולכן הורה לנו רבינו הרש"ש ז"ל שכל אדם