עוד יוסף חי תקסא

יהיה נזהר ללמוד על שלחנו בתוך הסעודה פרשת הקטורת, פרק אזהו מקומן, שהוא במקום שני מזבחות הנזכרים, ונודע דעל ידי עסק התורה על שלחנו וע"י שיהיה מאכיל עניים על שלחנו, יתרבה השפע וישתלשל לאדם ע"י כ"ז צינורות השפע, שהם כ"ב אותיות התורה, עם חמשה אותיות מנצפ"ך הכפולים, ולכן מדת השלחן הוא אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו, שהם כ"ז טפחים כמנין כ"ז צנורות הנז'. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בפ' כי תשא, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראת בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, שרמז לו השי"ת על אמות השלחן, כי בזכותו ערך לישראל שלחן במדבר, כי המן ירד בזכות מרע"ה, וכתיב לערוך שלחן במדבר, ומדות השלחן של בהמ"ק הוא אמתים ארכו שהם י"ב טפחים, וכנגד זה ב' אותיות י"ב של טובי, ועוד אמה רחבו שהוא ששה טפחים, וכנגד זה אות וא"ו של טובי, ועוד אמה וחצי קומתו שהוא ט' טפחים, וכנגד זה אות ט' של טובי, ולז"א אנכי אעביר כל טובי שהם כ"ז צנורות הרמוזים בשלחן המקדש, להשפיע לישראל בשלחן שערכתי להם במדבר על פניך, כלומר בזכותך. כי המן ירד להם במדבר בזכות מרע"ה ובזה וחנותי וכו'

וצפית אותו זהב טהור, שתביא על השלחן מאכל ומשקה נקי מתערובת איסור של תולעים ושל תערובת בשר בחלב וכיוצא, וגם נקי מגזל וגניבה וכיוצא מבית ומחוץ תצפנו, והיינו מבית הוא נקיות מן איסורים הנמצאים בבית שהם תולעים ויתומים, ומחוץ הוא נקיות מן איסורין של גזל וגניבה וכיוצא שהם דברים הנעשים בחוץ במו"מ ומלאכה שנעשים בחניות ובשוקים. ועשית לו זר זהב סביב שתזמין עליו אורחים טובים יראי השם שהם נחשבים עטרה לשלחן

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. נ"ל בס"ד לתם זו התורה דנקראת לחם, דכתיב לכו לחמו בלחמי, ושלימות לימוד התורה הוא שתהיה יוצאה מן הלב ולא שתהיה מן השפה ולחוץ, וכמ"ש בקהלת ולבי ראה הרבה חכמה ודעת, ולכן ראשה ב' וסופה ל' שהם אותיות לב, ללמדנו שצריך שתהיה יוצאה מן הלב, ולכן מלוי ל"ב כזה למ"ד בי"ת הוא אותיות תמיד, ולז"א ונתת על השלחן לחם פנים זו התורה שיוצאה מן הלב, שהוא גלוי לפני דוקא, ויהיה אצלך תמיד כאשר יורה המלוי של אותיות לב, שהוא אותיות תמיד, ולכן אם תסיר אות ל' מן אותיות שלחן ישאר אותיות נחש למפרע, לרמוז שאם לא ילמוד האדם תורה על השלחן שולט בו כח הנחש ב"מ, ועל ידי לימוד התורה הרמוז באות ל' יסתלק כח הנחש, וישתלם ויהיה צירוף שלחן. ואמר לחם פנים רמז לפי דרכו שילמוד ג"כ על השלחן דברי סוד שנקראים פנים, מלבד לימוד הנגלה, לכן נוהגין חסידים ואנשי מעשה אפילו בלילות הקיץ, ואפילו בעת שהם נחפזים בעבור איזה עסק, ללמוד על השלחן פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב

פרשת תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל. י"ל למה ואתה בוא"ו, דמשמע שדבר זה נמשך למה שכתוב בפרשה הקודם, ועוד י"ל שנראה מלת ואתה כולה לשון יתר והול"ל צוה את בני ישראל, וידעינן שהוא המצוה ולא שלוחו. ונ"ל בס"ד, כאן רמז לו על מעלתו שאינו איש אחד בלבד, אלא הוא נחשב לחמשה אנשים, והצוי שמצוה את ישראל במצות השי"ת, נחשב כאלו הם מצטווים מן חמשה צדיקים ונביאים והיינו ע"פ מה שפרשתי בס"ד בסה"ק בן איש חי פרשת כי תשא על פסוק כי זה משה האיש וכו', כי הערב רב הבינו שיש פ"פ לאהרן הע"ה לומר למה לכם זה העגל, דאם משה נפטר אני אהיה מנהיג אתכם במקומו, לכך הקדימו לסדר דברים טענות לסתור דבר זה, והוא הא' דמרע"ה א"א שיהיה אדם ממלא מקומו, כי מדרגתו בנבואה לא זכה שום נביא לה, כי כל הנביאים הם מתנבאים בכה, והוא מתנבא בזה, דכתיב זה הדבר אשר צוה ה', דהשכינה מדברת מתוך גרונו, ועוד טענה ב' דמעלתו גדולה שנחשב לחמשה אנשים נביאים כי היה גלגול הבל וגלגול שת, ועוד היה בו נח ושם בן נח שהיו ג"כ נביאים, כמ"ש רבינו ז"ל בפסוק ידעתיך בשם. וגם מצאת חן בעיני, בשם זה שם בן נח, וגם מצאת חן זה נח אותיות חן, הרי ארבעה גדולי עולם שהיו נביאים. והוא עצמו נמי, הרי כאן חמשה נביאים צדיקים יקרים ומעולים, ואיך יבא צדיק אחר למלאת מקומו, ולז"א כי זה משה דנבואתו בזה הדבר, ועוד האיש קרי בה ה' איש, כלומר הוא נחשב חמשה איש, ולא איש אחד בלבד וכו' ע"ש, ולפי"ז נמצא ישראל אין שומעים המצות מאיש אחד, אלא מן חמשה אנשים, וזו היא המעלה גדולה שאין לה ערך, ולפ"ז תתחבר תיבת ואתה עם תיבה אחרונה של פרשה שקדמה שמסיימת בתיבת נחשת, וקרינן הכי נח שת ואתה תצוה את בני ישראל, נח ושת שהם ב' צדיקים ונביאים, ואתה דייקא שיש בך שלשה שהם אתה ושם בן נח וגם הבל בן אדה"ר, הרי חמשה, תצוה את בני ישראל, דכיון שנתגלגלו כל הארבעה במרע"ה ונעשה בן חמשה, נמצא חמשה נביאים מצוים את בני ישראל, ולכן יש על ואתה טעם של שני גרישין, שהוא דוגמת שני עמודים זה בצד זה, לרמוז על השנים שנתגלגלו בו מלבד נח ושת, והם שם בן נח והבל, ונרמזו באותיות משה שהוא ר"ת משה שם הבל, ולכן נחשת שהוא נח ושת ואתה שיש בך שנים אחרים עוד בצרוף כל אלו הארבעה שבך תצוה את בני ישראל וכו'. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהס"ת שכתב מרע"ה נחלקת לחמש חומשים כנגד צירוף החמשה האלה שהם מרע"ה, וארבעה שבקרבו שכולם נצטרפו בצווי התורה כולה שצוה מרע"ה את ישראל

ועוד נ"ל בס"ד לפרש ברמז הכתוב הנז', די"ל למה נעלם שמו של מרע"ה כאן שלא אמר כדרכו וידבר ה' אל משה לאמר, ועוד הול"ל ויקחו בסתם, ולמה אמר ויקחו אליך. ואקדים הטעם שאומרים משה רבינו ואין אומרים רבינו משה, כדנקטי בתנאי רבי פלוני וכן רבינו פ'. ופרשתי בס"ד שני טעמים, הא' כי שם משה נקרא בו על שם שהיה גואל את ישראל ומושך אותם ממצרים שהיתה כור הברזל, דכן קרא אותה הכתוב כור הברזל, ופרשתי הטעם מפני שבתוכה באו כל ישראל בני השבטים שנולדו מן הארבעה נשים שהם רחל ובלהה לאה וזלפה שהם רמוזים באותיות ברז"ל, ר"ת בלהה רחל זלפה לאה, ומרע"ה הוא משך את ישראל והוציאם מן כור הברזל שהיא מצרים, ולכך נקרא משה בחולם כלומר מושה ומושך את ישראל, דאם נקרא על שם כי מן המים משיתיהו כאשר אמרה בתיה בת פרעה, היה לפ"ז לקראו משוי שהוא עצמו נמשך, אבל משה בחול"ם משמעותו פועל יוצא לאחרים שהוא מושך לאחרים, ובתיה השכילה בדבר זה כשקראתו משה שלא ירגישו שהוא מושך אחרים, והוצרכה לפרש דבריה וטעמה, ואמרה קראתיו כן מפני כי מן המים משיתיהו, כדי שלא יבאו לפרש את השם שהוא מושה אחרים, הקדימה הפירוש שלה שהוא ר"ל משוי מן המים. נמצא משמעות שם משה ע"פ האמת הוא ר"ל מושה ומושך את ישראל מכור הברזל ממצרים, ולכך מקדימים לומר משה רבינו,