עוד יוסף חי תקנז

הסוחרים שהיו באין עמו בספינה באין אליו ומבקשים ממנו, אמרו לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו, למד עלינו זכות לפני בני המדינה, מי גרם לו להנצל זו התורה שבלבו, הוי כי לקח טוב נתתי לכם, ע"כ. נמצא השמירה של התורה היא בלב, שאין אדם יכול לגזלה מלבו, אך אם הוא עצמו מסירה מלבו שאינו חוזר עליה ללמדה, אלא בוטח שימצא אותה כתובה בספר, הרי זו נטלת ממנו, שאם לא ימצא הספר או לא ימצא רב ללמדה לו אין בידו כלום, ולכן הלב דומה לארון שצריך לשמור התורה בתוכו, גם צריך להיות הלב דומה לעצי שיטים, שמהם עשוי הארון, שטבעו להיות גדלים במהרה, גם הם גבוהים על כל האילנות, כן הלב צריך להתגדל בהשגת התורה במהרה, שלא יהיה האדם לומד בנבדות ובעצלות, גם ישתדל האדם שיהיה מכבד ומייקר ומחבב את לבו שיהיה גבוה ועליון במעלה על כל האברים, כדי שיהיה פתוח לקבל דברי תורה, ולא יהיה אטום וסתום, או מלוכלך במחשבות רעות ופגומות

וז"ש ועשו ארון עצי שיטים, כלומר הלב שהוא דוגמת הארון, שהוא כלי שמצניעין בו התורה, גדול ועליון וגבוה על כל האברים, כמו עצי שיטים שהם גבוהים ועליונים על כל האילנות, ומסוימין שאינם מתערבים עם שאר אילנות. כן הלב יהיה גדול ועליון על כל שאר אברים, והוא מסויים בפ"ע, שאין לו תערובות עם שאר אברים, בחומר העכור המצוי בם, ויהיה אמתים וחצי ארכו שהם ט"ו טפחים כמנין י"ה, ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו שהם ח"י טפחים, הרי כאן מספר חי יה, והיינו שכתב בשער הכונות בביאור זכרינו לחיים, דחיות הנשמה נמשך מחכמה שהיא יו"ד שבשם, וחיות הגוף נמשך מן הבינה שהיא אות ה"א שבשם, וכן כאן ע"י שלימות יזכה להיות חי מן אותיות י"ה שבשם, שהם חכמה ובינה. ובזה פרשתי בס"ד, רמז הכתוב וצדיק באמונתו יחיה, האמונה תתייחס ללב ששם העיקר של האמונה כידוע, וזהו צדיק באמונתו זה הלב שלו יחי"ה, קרי ביה חי יה ימשיך לנשמתו וגופו חיות מן י"ה שבשם הוי"ה ב"ה

וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפינו ועשית עליו זר זהב סביב. נ"ל בס"ד הכונה תצפה הלב ותשבענו תורה הטהורה, ולא תדביק חכמת הפלסופיא אבר איננה טהורה. ואמר עוד מבית ומחוץ תצפנו כלומר מחלק הפנימי של התורה שהוא הסוד, ומחוץ הוא חלק הנגלה שהוא הפשט, ועשית לו זר זהב סביב, רמז ליראת שמים, דכתיב ראשית חכמה יראת ה', ולכן קרי לה זר זהב, כי היא ראשית וזר לחכמת התורה

ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו, ושתי טבעית על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית. נ"ל בס"ד, דקודם אותיות לב יש שני אותיות אך, שהם מורים על מיעוט, כי אך לשון מיעוט הוא, ואחר אותיות לב יש אותיות גם, שהם מורין על רבוי, לרמוז שבצרכי עוה"ז שהוא עולם שהאדם בא בו בראשונה, יתנהג האדם במדת המעוט וההסתפקות, שלא יהיה להוט להרבות הון רב, וזהו אותיות אך נרמזו בראשונה, אבל בצרכי עוה"ב יתנהג האדם במדת הרבוי שיהיה להוט להרבות הונו שם בגדר רבוי עצמי ולא יסתפק במועט, ולזה כאן באו אותיות גם שרומזים אל רבוי אחר אותיות שרומזת על עוה"ב, שהאדם בא בו באחרונה ונרמזו כל אלו קודם הלב ואחר הלב, מפני שבאמת כל המידות האלה הם תלויים בלב

ולז"א ויצקת לו, ללב שהוא דוגמת הארון ארבע טבעות זהב שהם ארבע אותיות של אך ושל גם, כלומר יקח לימוד מוסרו מן ארבע אותיות אלו אשר שנים מהם באו בראשונה ושנים באו באחרונה. אמנם דע כי ארבע טבעות אלו שהם ארבע אותיות הנז' כל שנים מהם צריכין להיות קבועים במקום הראוי להם, ופירש הענין ואמר שתי טבעות שהם שתי אותיות אך, יהיו על צלעו האחת שהוא קודם אותיות הלב, כי זה יורה על צרכי עוה"ז שהאדם בא בו בראשונה, ולא תשתמש בהם בצרכי עוה"ב, שתהיה מסתפק במועט גם בענין עוה"ב, שבא בו האדם באחרונה, וכן שתי טבעות האחרים שהם שתי אותיות גם, שמורין על הרבוי, יהיו על צלעו האחת שהוא צלע האחרון אשר מורה על עוה"ב, שהאדם בא באחרונה, ולא תשמש בו בצלע הראשון שהוא יורה על עוה"ז, שלא תהיה להוט לקרבות בצרכי עוה"ז. באופן שכל שתים תשתמש בהם במקום הראוי להם כפי הנחתם זו בראשונה וזו באחרונה

ועשית בדי עצי שטים וצפית אותם זהב. נ"ל בס"ד בדי הם המוטות רמז לקנה והושט שהם דוגמת שתי מיטות, והושט נוצר בשביל צרכי עוה"ז שהם אכילה ושתיה, והקנה נוצר לצרכי עוה"ב שהאדם עוסק בתורה ומתפלל ומברך הכל הוא בקנה, ועשית את הבדים האלו שהם הקנה והושט עצי שטים, דהיינו רבים באיכות כמו עצי שטים, דאע"פ שטבע העץ להיות קל, הנה עצי שטים דרכן להיות כבדים שהם רבים באיכות, וכן אלו הקנה והושט יהיו רובי האיכות. וצפית אותם זהב טהור, שכל אחד יעשה תשמישו ומלאכתו בנקיות וקדושה וטהרה, שיהיו נקיים מכל איסור. והבאת את הבדים הם הקנה והושט בטבעות הנזכרים אותיות אך המורין על מיעוט ואותיות גם המורין על הרבוי, שכל אחד מהם ישתמש במדה הראויה לו, דהיינו הושט שבו עושה צרכי עוה"ז ישתמש במדה הרמוזה באותיות אך שהיא מדת המיעוט, והקנה שהוא משמש בצרכי עוה"ב שהם תורה ותפלה ישתמש במדת הרבוי שרמוזה באותיות גם. ואמר עוד בטבעות הארון, שהם מדות הרמוזים באותיות אך, ובאותיות גם, יהיו הבדים אלו הקנה והושט, לא יסירו ממנו, שיתמיד כל אחד במדה הראויה לו. ואמר עוד ונתת אל הארון את העדות תשר אתן אליך, הארון זה הלב, ועדות לשון עדי רמז ליראה שהיא עדי וקשוט לנפש האדם, אשר אתן אליך, כי מרע"ה זכה ליראה שלימה, ולכן אמר לישראל מה ה' אלקיך שואל ממך כי אם ליראה, וארז"ל בגמרא אטו יראה מלתא זוטרתי היא, ומסיק לגבי משה זוטרתי היא, כי הוא בעלה דמטרוניתא הנקראת יראה, ולז"א לו אשר אתן אליך דייקא

ועשית כפורת זהב טהור. נ"ל בס"ד כפרת רמז למצות הצדקה, שהיא מכפרת ונקראת כופר נפש, דכתיב ונתנו איש כופר נפשו, וכתיב וחטאך בצדקה פרוק, וצריכה להיות זהב טהור, כלומר נקי מן הגזל ושאר איסורין, כי השי"ת שונא גזל בעולם, גם זהב טהור שתתן מעות טובים עובר לסוחר, ולא תתן מעות רעים, שיש צער לגבאי או לעני עד שיעבירם, אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה, הרי כאן כ"ד טפחים, כי בצדקה יהיה תיקון בשם אדנ"י שיש בו כ"ד צרופים בסוד כ"ד קשוטי כלה. ועשית שנים כרובים זה שבורא שני מלאכים, אחד מצד הממון שנותן לעני, ואחד מן מצות הפיוס שמפייסו, שזו היא מצוה בפני עצמה, מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת, כלומר יהיו שניהם שוים במעלה וחשיבות, כי כמו שהפיוס תעשנו בלב טוב, מפני שאין בו הפסד, כן תעשה מצות הממון בלב טוב, ועין טובה, אע"פ שאתה מחסר את ממונך בזה הממון שאתה נותן לעני: