עוד יוסף חי תקנב

בשחרית הלך החסיד אצל העשיר, ויאמר לו מה היתה סבת החרדה שחרדת לשלח את הנהוג בחצי הלילה, אין זו אלא מפני כי מן השמים עוררו אותך בחלום הלילה להזכיר אותך על הנהוג, שבכל שנה, ששכחת אותו בשנה זו, ולכך מהרת לשלחו תכף בחצי הלילה. ויענהו העשיר, ודאי מן השמים עוררו אותי להזכירני, אך לא היה זה בחלום אלא בהקיץ, כי אתמול כך היה מעשה, ובערב הרגשתי ברעבון גדול של סכנה ב"מ, גם נתקררתי בקור גדול של סכנה ח"ו עד שלא נשאר בי כח כלל, ועד שעה חמשית מן הלילה שבתי לבריאותי, וכשבאתי לישן זכרתי אותך איך שכחתיך בשנה זו ולא שלחתי הנהוג, ונשאתי קל וחומר מעצמי ואמרתי אני שלא אכלתי יום אחד כ"כ הגיע לו חלישות מן רעבון, אתה שאין בביתך חטים ואורז ושמן, שעי"כ אפשר שלא יזדמן לכם אכילה לילה ויום, עד היכן מגיע צערך וחלישותך, ואם אני שיש עלי בגדים של צמר שלש וארבע זה תחת זה, כ"כ הגיע לי צער וסכנה ח"ו מן הקור, אתה שאין לך בגד של חורף כלל, מה נעשה בך מתוקף הקור, ולכן מדברים שקרו לי ביום זה נשאתי קל וחומר על צרתך וצערך, והבנתי כי רב צערך למעלה ראש ולכך הקדמתי לשלוח את הנהוג באמצע הלילה, ולא המתנתי עד הבוקר, ע"כ

המובן מחשובת החכם אל העשיר בענין הצדקה תרתי, הא' כי הנותן צדקה לעני המבקש ממנו הנה גם הוא מבקש צדקה מהקב"ה תמיד בכל עת, ונמצא זה החסיד שעושה עם העני הנה גם עמו נעשה חסד וצדקה מאת השי"ת, ואם העשיר עושה צדקה וג"ח פעם אחת או שלש וארבע פעמים בשבוע, הנה הוא נעשה עמו צדקה מאת השי"ת כמה פעמים ביום, ועל זה אמר אם כסף תלוה את עמי, הנה מה שאתה עושה עם העני נעשה ג"כ עמך

והב' המובן מתשובה האחרונה של החכם הוא, כי אם יש לעשיר טענה לפטור עצמו מעונש של ביטול מצות הצדקה, ד"מ יאמרו לו הגבאים תן בשביל הלבשת ערומים בחורף והוא יאמר וכי יש עני שהולך ערום או בכתונת בלבד, ובודאי יש לו בגד ג"כ למעלה מן הכתונת, ומה יהיה בו אם לא יהיה לבוש צמר עב למעלה מן הבגד, וכי ימות בעבור הקור, אף אתה אמור לו ודאי לא יבצר באיזה עת קרה לך מקרה שלא היה עליך כל הבגדים העבים שאתה רגיל בהם בימי הקור, ועל כן פגע בך הקור מעט, זכור נא כמה נזק הגיע לך מן הקור שפגע בך שעה אחת, ונקח קל וחומר ממך אל העני הזה אשר רוב עתותיו הוא מוכה ונלקה בתוקף הקור שפוגע בו, וכאשר לקח קל וחומר אותו העשיר ממה שקרה לו צער וסכנה מחמת הקור שפגע בו יום אחד דוקא. וכן אם יאמרו לו הגבאים תן בשביל לחם לרעבים, והוא יאמר על מה כל החרדה הזאת, וכי יש אדם שאין לו יכולת להביא פת לחם, ואם אין לו יכולת לאכול כל שבעו לא ימות בודאי, ואם נזדמן כמה ימים שלא היה יכול לאכול בבוקר ונשאר בתענית עד הערב לא יסתכן מזה, אף אתה אמור לא יבצר באיזה יום קרה לך מקרה זה שלא אכלת פת שחרית ולא סעודת הצהרים, ונשארת טורח ויגע בעסקך שלך עד הלילה, זכור באיזה מצב של חלישות נחלש גופך, וקח קל וחומר ממך לזה העני כאשר לקח העשיר קל וחומר כזה מעצמו. וכן אם יבא לזה האיש אחד ויבקש ממנו להלוות לו מאה דינרין כדי לשלם אותם לבעלי חובות שדוחקין אותו מאד, ואין לו יום זה ליתן להם, ואם תעשה עמו חסד זה להלוותו כאלו אתה מחיה נפשו, והוא יאמר שקר הדבר הזה, שאתה מגדיל המדורה, ותוכל לדחותם ימים או שלש עד שיזדמן לך מעות ותתן להם, אף אתה אמור לו לא יבצר באיזה עת קרה לך דבר כזה ממש שהיית צריך למאה דנרין ולא נמצא לך, והיית עומד בצער גדול, ואתה תקח קל וחומר מעצמך שאתה עשיר וקרה לך דבר כזה שנעשית דחוק הרבה בעבור מאה דנרים, וכ"ש זה האיש שלא יגיע לחומש העושר שלך וע"ז רמז הכתוב עוד בדברים אלו שאמר אם כסף תלוה את עמי, צריך שתחשוב ותצייר בדעתך כי את העני הוא עמך, כלומר זה הדוחק הנמצא אצל העני הוא לפעמים נמצא עמך, ובכך אתה תקח קל וחומר מהדוחק המזדמן להיות עמך שהוא לשעה קלה, אל דוחק העני שהוא בתמידות, וגם שהוא קשה יותר באכותו ובכמותו

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, דהכתוב אומר אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, והלשון כפול, ופירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל הכונה, אל תבטחו בנדיבים אלו העשירים, יען כי אפשר שיזדמן אפילו בבן אדם שאין לו ממון ולא יכולת, יהיה בו תשועה לאחרים ע"ש, ואזכיר מעשה קרובה לענין זה, בגביר אחד שפיזר מאתים זהובים בשביל רפואת חולה אחד שהיה מסוכן, ונתרפא ע"י הוצאות מרובות, ואותו חולה היה יר"ש, והיה הגביר ההוא שמח שמחה גדולה שהחיה נפש אתת מישראל, כי שנודע לכל דבלתי סך הרב הזה א"א שהיה מתרפא זה החולה. והנה בלילה אחת חלם הגביר חלום שראה זקן פניו מאירים כשמש ומהודר מאד, ובידו פנקסים מהודרים מאד, וישאלהו הגביר מה עניינם, ויאמר כתוב בהם המצות שעושים ישראל, וכל מין מצוה כתוב בפנקס בפ"ע, ויאמר לו איה הוא פנקס של מצות צדקה וג"ח, ויראהו לו, ומצא אותו גדול ועב הרבה משאר פנקסים, וישאלהו למה זה גדול יותר מכולם, א"ל מפני שיש כמה חלקים של צדקה וג"ח, דהיינו חלק אחד של מצות בקור חולים, וחלק א' של הלבשת ערומים, וחלק של לחם לרעבים, וחלק לעושים צרכי רבים, וחלק למחזיקים ביד לומדי תורה וחלק לנותנים בעבור נשואי עניים יתומים. ויאמר לו בבקשה ממך תראני חלק של עושים צדקה לצרכי ביקור חולים, ויפתח הפנקס ויראהו שם וימצא רשום בו שמות המתנדבים האלה, ויאמר לו היכן כתוב שמי, שגם אני יש בידי מצוה בזה הענין, ויראהו את שמו שם, וכשראה ראה שם אדם אחד כתוב למעלה משמו, וידע את האדם כי היה כתוב שמו פלוני בן פלוני, וגם שמו היה פלאי, ולא יש שם זה באותה העיר, ויתפלא הגביר על זה, ויאמר לאותו זקן הנה האיש הזה הוא עני, ואיך אפשר שיתן צדקה שתספיק להחיות בה נפש כמו המצוה שלי שהחייתי נפש אחת מישראל, ויאמר לו הזקן זה האיש נזדמן לו חולה אחד שיש בו חולי בפנים, והוא הולך ברגליו, דעדיין לא ניכר החולי מבחוץ, והלך אצל הרופא בשביל המיחוש שהיה לו בגופו, ויראהו הרופא והכיר מה שיש לו בפנים, ויכתוב לו פתקא של סממנים, והזהירו שישתה אלו הסממנים בו ביום ולא יאחר, כי הרופא הכיר שאם לא ישתה הסמים בו ביום יתפשט החולי למקום אחר, ואין לו תקנה בשום אופן, אך הסמים שכתב לו בפתקא א"א לקנותם בפחות מעשרה דנרים, וזה לא היה אצלו אלא שבעה דנרים, ויחדל מלקנות הסמים בו ביום, ופגע בו זה האיש וידע שהרופא הזהירו לשתות הסמים בו ביום, וזה אין לו דמי הסמים בשלימות כי חסר לו עוד שלשה דנרים, ולכן התנדב לתת לו שלשה דנרים מכיסו, והשלים אותם לעשרה, והלך זה החולה וקנה בהם הסמים ושתה בו ביום וניצול מאותה הסכנה ונתרפא, והרי זה החיה נפש אחת מישראל בשלשה דנרים אלו. ויאמר הגביר עדיין יש לי פליאה גדולה בדבר זה, דאם האדם החיה נפש אחת כמוני, עכ"פ