עוד יוסף חי תקנא

א"ל אביו טעית בחשבון שאם תסיר מן העשרה ארבעה נשאר ששה, א"ל הנער מאחר שמתו הארבעה בקנה השריפה מוכרח שיצא קול גדול והששה עפו וברחו תכף מחמת הקול והלכו להם, ולא נשארו על הגג אלא רק אותם הארבעה שמתו, כי אלו כל קולות שבעולם לא יזיזום ממקומן, והן הן הנשארים על הגג, ויאמר האב צדקת בני כדבריך. וכן הענין כאן בצדקה, שנותן האדם ממונו לצדקה ובהשקפה הראשנה נדמה לו שאותו הממון שנתן לצדקה אבד ויצא מאוצרו, ונחשב לו זה הממון כמו מת, ואין הנאה מן המת ולא ישוב אליו, וממון הנשאר באוצרו נחשב אצל בעליו חי כי הוא בידו וברשותו, וכאשר אמר האב בתחלה לבנו כי הששה הם הנשארים מחמת שלא מתו, אבל באמת אינו, אלא צדקו דברי הנער שהששה פרחו ונסו ויצאו מרשות בעל הבית ולא נשארו לו בביתו, אלא רק אותם הארבעה, דודאי וברור שהוא יאכל אותם ולא ינוסו מאתו, ולא יצאו מרשותו, כן האמת הוא אצל ממון הניתן לצדקה שהאדם חושב אותו כמת, אדרבה זה הממון בטוח בו שיהיה שלו והוא יאכל אותו בעוה"ב ולא יזוז ממנו, ושאר הממון שיש באוצרו הוא עלול לעוף ולצאת מידו, הוא הדבר אשר דבר שלמה הע"ה בחכמתו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים

וז"ש אם כסף תלוה את עמי, הוא ממון שתעשה בו מצות ג"ח, וגם עוד כסף אשר תתן את העני שהוא בתורת צדקה, ולא יצא מרשותך, ולא יעוף מידך, משא"כ שאר הכסף הנשאר באוצרך, אין זה עמך, כי עשה יעשה לו כנפים לעוף, ולצאת מידך והיה לאחרים

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, בהקדים מעשה שהיה דעשיר אחד אמר להחכם למה מצות ג"ח יש עליה כמה אזהרות בתורה ובנביאים ובכתובים ובתלמוד בבלי וירושלמי ומדרשים בכמה מקומות, משא"כ שאר מצות שלא נמצא עליהם אזהרות ודברים אפילו אחד מעשרה מן האמור בזאת המצוה, ויאמר לו מפני שכל בני אדם שבעולם צריכים לה, אמר לו מי הצריכים לצדקה מועטין הם, כי פה עירנו יש חמשה אלפים נפשות אנשים ולא יש בהם מקבלים צדקה אפילו מאה נפשות, ושמעתי שיש מדינות שיש בהם אלפים ורבבות נפשות ואין שם אפילו עני אחד שנוטל צדקה. אמר לו החכם, כונתי לומר כי הכל צריכין לקבל צדקה וחסד מהקב"ה, ואפילו עשיר גדול צריך לקבל מהקב"ה שפע של חיים ורפואה והצלחה ושמירה לדחות מעליו כל נזקין הטבעיים ופגעים רעים המתרגשות לבא בעולם, ואם האדם יעלים עיניו מצדקה וג"ח לעניים, אז יהיה פתחון פה למקטרגים לקטרג לפני הקב"ה לומר, למה תשפיע להם מיני שפע הנז"ל בתורת צדקה, מאחר שהם אינם עושים צדקה עם העניים, ולמה תקבל תפלתם ותעשה בקשתם, מאחר שהם אין שומעין צעקת הדלים ומשיבין אותם ריקם, ונמצא הכל צריכין למצות הצדקה כדי שבעבורה יהיו ניצולים מן קטרוג המקטרגים, ואם תראה שיש כמה עשירים שהם קמצנים ואין עושין צדקה כלל, ועכ"ז הם נשפעים חיים וטובה ורפואה וניצולים מכל פגעים רעים, הנה זאת היא פלאות תמים דעים, הנה על כיוצא בזה צווח חבקוק הע"ה מדוע דרך רשעים צלחה וכו', גם אסף בתהלים מזמור ע"ג צווח ואמר כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינוגעו, לכן ענקתמו נאוה וכו', יצא מחלב עינמו וכו' וכו', ועל זאת לא אוכל להשיב לך תשובה מספקת לעת עתה, ורק בקיצור אדבר שהכל צריכין למצות הצדקה, להנצל מקטרוג המקטרגים כאמור

חזר ושאל העשיר מן החכם, למה גילה הכתוב שכר למצות הצדקה בעוה"ז, מאחר דבאמת מידתם של צדיקים וישרים שלא לבקש שכר בעוה"ז, אלא רוצים שיקחו הכל בעוה"ב. א"ל כדי להרבות שכרו של אדם, שרואה שיש לו שכר בעוה"ז, והוא אינו מבקש בעוה"ז כלום, שאם האדם נותן צדקה בשביל שיקבל בעבורה טובה בעוה"ז אין זו מצוה גמורה, אלא היא בסוג סחורה ודומה למסחר ומו"מ שעושה האדם בעוה"ז, שקונה סחורה במאה, כדי למכרה בק"ך, להרויח עשרים למאה או כפליים

חזר ושאל העשיר מן החכם למה יש שכר מרובה לעושי צדקה יותר מכל המצות, א"ל מפני שהאדם רואה בעיניו ממונו שעמל בו נחסר, שיש לו עשרה ונשאר בידו תשעה, ועכ"ז הוא עושה צדקה

חזר ושאל למה עונש המעלים עיניו מן הצדקה הוא חמור, והלא יש לאדם טענה לפטור עצמו מן העני הפושט ידו לקבל צדקה, דאולי אין זה דחוק הרבה שראוי לתת לו צדקה, אלא הוא משקר ואינו דחוק כ"כ, אלא יש לו שיעור שיתפרנס ויוכל לקנות לחם וירקות משלו, והוא תובע צדקה לאכול בשר ומותרות, דאין העשיר חייב לתת ממון לעני בשביל בשר ומותרות, אא"כ הוא בן טובים שמלומד בכך, והשיב לו החכם, אני אספר לך מעשה אחת בעשיר שהיה בעירו חסיד אחד, ודרכו של אותו עשיר לשלוח לאותו חסיד בכל שנה ושנה ביום ר"ח חשון חטים ואורז ושמן ועצים, מה שצריך לו בשביל כל השנה כולה לצורך בני ביתו, ועוד שולח לו אותו היום בגדים עבים לו ולבני ביתו כדי ללבשן בחורף בעבור הקור, ונזדמן שנה אחת שהגיע יום ר"ח חשון ולא שלח כלום, כי היה טרוד בדבר אחר ושכח, והגיע גם ר"ח כסליו ושכח לשלוח, והנה הגיע ר"ח טבת וירד אותו היום בבוקר קור גדול פתאום שלא בהדרגות, והיה הקור עצום ורב שלא היה כמוהו בשנים שעברו, שהשלג ירד על הארץ גובה אמה, ואין יוצא ואין בא, אך לאותו עשיר נזדמן אותו היום עסק גדול בפונדק שלו, והוכרח לצאת מביתו, וילך לפונדק, ואפילו פת שחרית לא טעם והיה עוסק בעסקו עד סוף היום, והתבשיל ששלחו לו בצהרים לא היה לו פנאי לטעום ממנו כלום, ובסוף היום כשגמר עסקו הרגיש שכל גופו נעשה חתיכת שלג מרוב הקור של האויר, גם היה רעב מאד, ותפסו אותו שני משרתים שלו ותמכו אותו על כתיפם עד שהביאוהו לבית ונפל לארץ כפגר מת, ואין לו כח לדבר מחמת רעבון, ואין לו כח להניע ידיו ורגליו מחמת תוקף הקור שנתקרר כל גופו ביום, ועשו לו מדורה סביבותיו, ובגדים חמין שמו עליו, ועוד עשו לו המצאות הרבה לחממו, ועד שעה חמישית מן הלילה נתחמם גופו, ובקש לאכול, ואכל בחפזון רב מתוקף הרעבון, ושעה ששית שכב במטתו, וכשהניח ראשו על הכר זכר את החסיד איך בשנה זו לא שלח לו קצבת החטים והאורז והשמן ועצים ופחמין, וגם לא שלח בגדים עבים להגין מן קור החורף, ויצטער עליו מאד, ויאמר מי יודע מה נעשה בו בזה היום בקור הנורא שאין לו ולב"ב בגדי חורף, ולא איחר להמתין עד הבוקר, וקרא למשרתיו שעתה ממש יוליכו לו כל הקצוב הנז"ל, וגם בגדים עבים, כי מכל זה לו בביתו מזומן וכן עשו ודפקו על פתחו של החסיד אחר חצות לילה, ויכניסו לו כל דברים הנז"ל, וישמח החסיד מאד, כי היה צריך לכל אלה הרבה מאד, ויחשוב החסיד בלבו לומר, ודאי מן השמים ראו צערי וחסו עלי, ועוררו את לב העשיר בחלום בזו הלילה לזכור את משלוח הנהוג, ולכך הקדים לשלחו בלילה הזאת ולא המתין עד הבוקר. והנה