עוד יוסף חי תקנ

עליו יסורין אין מגיע נזק לנפשו שאין לו מזה ביטול ותורה ומצות, כיון שהוא עשיר ויוכל לבזבז ממון על עצמו כדי שיהיה לו כח לסבול היסורין, משא"כ זה הצדיק שהוא עני שנמשל ליתום ולאלמנה, הרי זה עלוב מאד דצערו קשה עליו מאד מחמת שהוא תש כח הרבה, שגופו יהיה מעונה מאד, וגם נפש מעונית, כי מוכרח שיסתבב מזה ביטול תורה ובלבול הדעת, ועל זה אמר ואם ענה, תענה אותו בלשון כפול שתגרום לו, עינוי לנפשו ולגופו, אז אם צעק יצעק אלי, כלומר שהוא צועק שתי צעקות, שהן בעבור חסרון הנפש ובעבור חסרון הגוף, ושני הצעקות מתכוין בהם אלי, כלומר בעבור הנוגע לכבודי, וז"ש אלי דיקא שהוא לש"ש, אז אני שמוע אשמע צעקתו

ויתבאר לנכון יותר כפל הדברים צעוק יצעק שמוע אשמע, ע"פ מ"ש בזוהר חדש פרשת בלק, בעובדא דר"א בן רשב"י וחביריו שהיו מהלכין בדרך, והיה החום חזק מאד, וראו שדה אחת מלאה עשבים ודשאים ואילנות, ונכנסו לה וישבו בצילה, וראו נחש גדול בא בתוקף השמש ועבר לפניהם, והעמידו ר"א ע"י גזרה שגזר עליו, והמעשה ארוכה, וקצורו של דבר הוא שגוי מצא ישראל אחד שהוא איש כשר מהלך באותו הדרך ופצע אותו, וגזל ממנו כיס המעות שלו, והיה אותו יהודי צועק אל השי"ת, אך אע"פ שהיה עני ואין לו שום פרוטה להתפרנס בה, אלא רק אותם המעות שבכיס ההוא, עכ"ז לא היה בוכה וצועק בשביל חסרון עצמו, אלא בשביל אביו ואמו שהיו זקנים והיה מפרנסם, ועתה שנגזל הכיס ממנו במה יפרנסם. ועוד היה צועק ובוכה בשביל שיהודי אחד עני הפקיד אצלו צרור קטן של זהובים, שהוא מוכן בשביל נדוניה של בתו, והיה הצרור מונח תוך אותו הכיס שנגזל ממנו, ועתה מה יעשה עם אותו העני בעל הצרור, וכשראה הקב"ה כך עשה לו נס שגזר על אותו הגוי שיומת על ידי אותו הנחש שהיה שלוח מן השמים להמית יהודי אחד, אך אחר הגזרה שב אותו יהודי בתשובה, ואעפ"כ היה אותו נחש רוצה ללכת אצל היהודי להמיתו, ועל זה היה רץ הנחש, ומחמת שזה הגוי נגזר עליו מיתה בעבור אותו היהודי הכשר והצדיק שהגוי הזה גזל ממנו הכיס, וצעק עליו לפני ה' נתרצה הנחש להרוג את הגוי תמורת אותו היהודי, וכן עשה, והלך והכישו לאותו הגוי הגזלן שהיה שוכב תוך מערה אחת והכישו שם והמיתו אותו, ואז נכנסו ר"א וחביריו לאותו מערה שאותו הגוי שגזל הכיס מת בתוכה, ולקחו ממנו הכיס שגזל מן היהודי הכשר שהיה צועק להשי"ת בעבורו, והחזירו אותו אליו, וגם נמצא אצל הגוי המת ההוא עוד כיס אחד של זהובים, והוא של יהודי אחר שהיה הולך בספינה, ובנו של אותו הגוי גנב זה הכיס מן היהודי בספינה, ונתנו לאביו, ועתה לקח היהודי הכשר את הכיס הזה ג"כ והחזיר אותו לבעליו, ע"פ צוואתו של ר"א שידע כל זה ברוה"ק, וצוהו שיוליכנו לאותו בעל הכיס שגנבו בנו של זה הגוי ממנו בספינה, ע"כ המעשה בקיצור

הרי בעבור אותה הצעקה שהיה צועק היהודי הכשר לש"ש, שלא היה צועק ובוכה בשביל חסרון ועצמו, אלא בשביל כבוד אביו ואמו שהיה מפרנסם ע"י הממון שהיה לו באותו כיס, וגם היה צועק בשביל כיס הזהובים שהפקידו יהודי אחר אצלו שהוא היה מוכן בשביל נדוניה של בתו, אז זכה שיתגלגל על ידו שלשה נסים, האחד שאותו היהודי שנגזר עליו מן השמים שיכישו נחש וניתן רשות לנחש להכישו, אך היהודי הרהר בתשובה והנחש כיון שניתן לו רשות עליו, לא היה מתפייס אלא היה רץ ללכת למקומו להכישו, הנה בעתה נתרצה הנחש להכיש ולהמית את הגוי שגזל לזה היהודי הכשר תמורת אותו היהודי שנגזרה עליו גזרה, והב' שזה הגוי שגזל הכיס מן היהודי הכשר מת מנשיכת הנחש בתוך המערה, והוגד זה לר"א ברוה"ק, ולקחו ממנו כיס של היהודי והחזירו לו, וממילא גם הצרור של זהובים שהוא נדוניה של אותה הבת שב לבעליו, והג' שעי"כ גם אותו הכיס של זהובים שגנב בנו של הגוי מן יהודי אחד בתוך הספינה, נודע זה לר"א ברוה"ק, ונתן אותו ליהודי הכשר שיחזירנו לבעליו, נמצא צעקתו שצעק בעבור אחרים שהם אביו ואמו והיהודי בעל הצרור, ולא צעק בעבור עצמו, עשתה פרי שנושע הוא וגם נושעו אחרים על ידי זה

וז"ש אם ענה תענה אותו, שתגזול ותפסיד ותאבד ממונו וגם ממון אחרים אשר הופקד אתו עמו, וכאשר עשה אותו הגוי הרשע ליהודי הכשר שגזל ממנו, וגם צרור הנפקד ומונח עם ממונו, אז אם צעוק יצעק אלי, שאינו מתכוין בצעקתו בעבור עצמו, אלא בעבור כבודי, כדהוה באותו יהודי הכשר שהיה צועק בעבור אביו ואמו שחייבו הקב"ה לפרנסם, ובעבור הפקדון שהופקד אתו שרוצה להשיבו לבעליו, אז אני שמוע אשמע צעקתו, דהיינו שמוע בעבור עצמו להשיב לו ממונו, ואשמע ג"כ לצעקת יהודי אחר שהיה צועק על גזלת כיס הזהובים שגזלו ממנו בספינה, שגם הוא שב אליו ממונו בכלל הנס הזה שנעשה בעבור יהודי הכשר

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש מונבז המלך אני גנזתי לעצמי ואבותי גנזו לאחרים, כי הממון שנותן האדם לצדקה זה הממון הוא שלו ומה שיש לו באוצרו אינו שלו, כי כל רגע ורגע אפשר להיות עוזב את ממונו ונעשה לאחרים וכן אמרו חכמים למה נקראו זוזים שזזין ממקומן, וכן שלמה הע"ה אמר במשלי סי' כ"ג אל תיגע להעשיר מבינתך חדל, התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף בשמים, פירוש היגע להעשיר הוא מי שרוצה למלאת אוצרו הון וקשה עליו להוציא זוז אחד, ויש שיש לו בנים רבים ורוצה שיגיע לכל או"א חלק חשוב מעושרו, שיהיה כל אחד מהם נחשב עשיר מצד החלק שעולה לו, ולז"א אל תיגע להעשיר לא אמר להתעשר, וכמ"ש יש מתעשר ואין כל, אלא אמר להעשיר פועל יוצא לאחרים, שהוא יגיע לאסוף ממון הרבה כדי להעשיר את בניו הרבים, שיהיה אחר חלוקה כל אחד נחשב עשיר בזה החלק שעלה לו, הנה מבינתך זו שאתה מתבונן בה חדל ממנה, כי אפשר שלא תעלה בידך כונתך, ולא יועיל זה כלום, והיינו טעמא מפני כי אפשר תעוף עיניך בו ואיננו, פירוש אפשר שיצא ויאבד זה הממון מידך קודם שתמות, וזה יהיה לך בחייך, או אתר מותך שנעשה הממון אצל בניך, יצא מידם קודם שיהיה נקרא עליהם שם עשירים. וזהו כי יעשה לו כנפים כנשר יעוף, בזמן שאתה נפשך בשמים שנסתלקה מעוה"ז. וכן מספרים על מלך אחד ששאל מעשיר אחד כמה ממון יש לך, ויאמר מאה אלף דנרים א"ל שקר אתה אומר, והלא קרקעות יש לך בחמש מאות אלף דינרים, ומעות בעין יש לך אלף אלפים דנרים ויענהו אתה אמרת כמה ממון יש לי, וזה שאתה רואה אינו שלי, כי מי יודע מה יהיה לי אחר שעה אחת אבל מה שנתתי לצדקה עד עתה הוא מאה אלף דנרים וזה שלי בודאי

ואמרתי משל על זה, מה שמספרים העולם אחד שאל את בנו שהיה נער פקח, בבתינו ירדו עשרה עופות וחנו על הגג, ויבואו ארבעה ציידים ויורו עליהם בקנה השריפה וימותו ארבעה מהם, הגד נא לי כמה נשארו על הגג, ויאמר הנער ארבעה,