עוד יוסף חי תקמט

סיבות כדי להוציא לאור משפטו ובזה תמצא כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא

ובזה יובן ומכה איש ומת אותו האיש המוכה, הנה תמצא שאפילו אם זה המכה מות ר"ל שמת על מטתו בזמנו, ואין מיתה אחר מיתה בדיני אדם, הנה עכ"ז יומת בעבור זה העון של ש"ד, שהכה את רעהו והמיתו, כי יביאנו הקב"ה בגלגול וימית אותו בעבור זה העון שהרג את הנפש, שגם הוא יהרג כאשר הרג, ופירש הכתוב הדבר הזה ואמר, ואשר לא צדה פירוש אחר שהרג את הנפש לא ניצודה נפשו ליהרג ע"י אחרים, הן ע"י גוי הן ע"י ישראל, הן במזיד הן בשוגג, ע"ד שארז"ל מגלגלין חובה ע"י חייב, אז והאלקים אנה לידו, ר"ל מזמין הריגתו אפילו על ידי בנו, כי יד ר"ל כח כמ"ש ולא היה בם ידים לנוס, וידוע כי הבן הוא כחו של האב כמ"ש יעקב אע"ה על ראובן כחי וראשית אוני, ולכן הבן נקרא יד של אביו, ולז"א כאן והאלקים אנה מיתתו של זה ההורג את הנפש לידו, שיהיה בנו הורגו, כאשר תמצא במעשה הנז"ל, כי האיש הראשון שהיה בנו של האיש השלישי שהרג את הנפש וגזל הכיס, הוא עצמו הרג אותו, ונפרעו ממנו על ידי בנו, וסיים הכתוב ואמר ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה, פירוש הקב"ב מסבב סיבות שיהיה ענין זה של ההורג והנהרג והגוזל והנגזל, והאיש אשר ירש הגזלה והיא בידו, כולם ינוס ענין שלהם למקום אחד, כאשר נזדמן באותה מעשה הנז' ששלשתם באו לאותה מערה בזא"ז במערה אחת, כדי שהיורש את הגזלה יביא הגזלה שם, וזה הנגזל יקבל הגזלה שגזלו ממנו, וזה ההורג יהרג יהיה נהרג ע"י בנו, אשר ירש הגזלה ממני, ותיבת ינוס קאי על הענין של הגזלה וההריגה, נס אל מקום אחד כדי שבו יעשה הקב"ה המשפט הראוי להיות בענין זה ע"פ האמת והיושר, כאשר היה בענין הנז"ל, כי בחלום החסיד נודע ה' משפט עשה, כי כל דרכיו משפט, צדיק וישר הוא

כי יבעיר איש שדה או כרם ושלח את בעירה וביער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. נ"ל בס"ד, בהקדם מ"ש רז"ל במדרש ע"פ ונשא השעיר עליו את כל עונותם, מלמד שביוה"כ נוטל הקב"ה כל עונות ישראל ומשים אותם ע"ג פלוני וכו', ופירש הטעם מהר"א אשכנזי ז"ל, והביא דבריו הרב דבש לפי ז"ל, דהוא ע"פ מ"ש בח"מ סי' כ"ט, דהעדים שאמרו שקר העדנו, הגם שכנגד הבע"ד אין נאמנים. משום דאם הגיד העד אינו חוזר ומגיד להפך, הנה הם נאמנין על עצמן ומשלמים מביתם, וידוע מ"ש רז"ל דביוה"כ כשמביאין לפלוני הדורון שהוא השעיר לעזאזל, אומר להקב"ה יש לך אומה בארץ כמלאכי השרת, וא"כ הוא מודה שכל מה שהעיד כל השנה שקר העיד, והנה השי"ת כביכול הוא בע"ד, ולנגד הבע"ד אינו חוזר ומגיד, וצריך המקטרג לשלם מביתו, ולכך צריך שישא עונותם עליו, וישראל נשארים נקיים עכ"ד

ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב, והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל וכו', לשלח אותו המדברה, פירוש משלחו לעזאזל בשביל הדבור כלו, כדי שעי"כ ידבר דברים טובים על ישראל כמנהגו ביוה"כ, ובזה יהיו ישראל נצולים מן העונות, שיחולו על ראשו שהוא יתחייב בהם לפום דינא. ובזה יובן בס"ד קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון, פירוש קחו עמכם טענה של הדברים שמדבר פלוני בעד כללות ישראל ביוה"כ, וגם שובו אל ה' שתעשו תשובה, ועי"כ אמרו אליו כל תשא עון, דעל ידי הדברים שמדבר פלוני טוב בעד ישראל ביוה"כ בדין הוא שתשא העון מעלינו, ותתן אותו על ראשו של פלוני

וז"ש כי יבער איש, הוא פלוני הנקרא איש בליעל, שדה המון ישראל שנקראים שדה בכללות, או כרם רמז אל בעלי תורה שנמשלו לכרם, והוא כל השנה מבקש לשרוף אותם באש הקטרוגים שלו, ורק יום אחד בשנה יש לו ששלח את בעירו אש הקטרוגים שלו משלחם מבני ישראל, וביער אש גחלתו בשדה אחר הם אומות שהם עכו"ם שנעשה אוהב לישראל ואויב לאוה"ע, הנה בדין הוא מיטב שדהו ומיטב כרמו של הקב"ה ישלם זה האיש הבליעל, שישלם מביתו, כי העדים שאמרו שקר העדנו נאמנים על עצמם ומשלמים מביתם, וגבר ישראל

כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. י"ל למה נקיט יתום ואלמנה, והלא דין זה שייך בכל אדם, ורש"י ז"ל פירש דבר הכתוב בהווה, ועוד קשה כפל הלשון בכמה דברים, ענה תענה, צעוק יצעק, שמוע אשמע. ונ"ל בס"ד דאיתא בגמרא שטען אותו צדוקי על מ"ש הקב"ה ליחזקאל הע"ה ושכבת על צדך השמאלי ושכבת על צדך הימני, והשיב לו, אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא, והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן, אם רחמן הוא הורג את חציים, אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין, אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהן של ישראל. נמצא חטאי אנשי הדור גורמין יסורין לצדיקים, ואם אין חוטאין הצדיקים בשלוה. והנה יש צדיקים שסובלין צער ביסורין שבאים על גופן, בעבור לכפר בעד ישראל אך הם עשירים, וע"י עושרם יש להם כח לסבול היסורין, וכמו שמצינו בר"א בן רשב"י שהיה סובל יסורין בגופו בלילה, אך היה מבריא עצמו ביום ע"י מאכלים רבים, כדי שיהיה לו כח לסבול היסורין שבאים על גופו, כי היתה אשתו עשירה והיתה מכינה לו כמה מיני מאכל כדי שיבריא ויהיה לו כח בגופו לסבול, וממילא לא היה מסתבב מזה ביטול תורה, ולא היה נוגע זה לנפש, אבל אם הצדיק ההוא עני שאין לו יכולת להברות עצמו, שהוא תש כח ובאים עליו יסורין, כר"א בן פדת שהקיז ולא היה לו מעות לעשות סעודה חשובה בשביל ההקזה שיצא ממנו דם הרבה ונתעלף, הנה זה דבר קשה לצדיק הסובל יסורין בתרתי, שגופו מצטער הרבה שאין לו כח לסבול יסורין אלו, וגם הנפש היא מעונית בזה, כי מאחר שאין בגופו כח לסבול מוכרח שיסתבב מיסורין אלו ביטול תורה, שאינו יכול להשביע לנפשו תורה ומצות, כי אינו יכול לעסוק בתורה הרבה וגם לא צילה דעתו שאין לו ישוב הדעת, נמצא לצדיק כזה יש לו עלבון כפול, שגורמים לו אנשי דורו רעה כפולה ע"י עונות שלהם, חדא לגופו שאין בו כח לסבול היסורין, ועוד לנפשו כי מאחר שאין בו כח לסבול מוכרח שיהיו לו מזה ביטול תורה, וכאמור

והנה יש אדם שיש לו יכולת לבזבז על עצמו כדי שיהיה בו כח לסבול יסורין, היינו שיש לו נכסים רבים קרקעות ומשא ומתן שהוא מרויח מהם, ועי"כ יש לאל ידו לבזבז על עצמו, ויש שיוכל לבזבז על עצמו מחמת הריוח שמרויח ממלאכתו, שהוא בעל מלאכה נקיה ויקרה שיעלה לו ממנה ריוח גדול, ומי שהוא עני שאין לו הכנסה מן קרקעות ונכסים זה נקרא יתום, ומי שאין לו הכנסה ממעשה ידיו זה נקרא אלמנה, ולז"א כל יתום ואלמנה לא תענון, כלומר לא תחטאו ותגרמו יסורין ועינוי לצדיק עני שהוא יתום, שאין לו הכנסה מן קרקעות ונכסים, וגם הוא אלמנה שאין לו הכנסה מן מעשה ידיו, שאם הוא עשיר ויש לו הכנסה מזה או מזה, אע"פ שיבאו