עוד יוסף חי תקמז

וישמח לבינו בביאת הגואל משיח צדקינו בב"א

פרשת משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. נ"ל בס"ד, לפני אותיות ישראל יש אותיות שבתכם, רמז לו בזה עיקר הלימוד של משפטי התורה שתלמד לישראל צריך להיות ביום השבת, שהוא יום בטלה ויום מנוחה, שהאדם קולט בו הלימוד אשר ילמוד בו ולא ישכחנו, ולז"א תשים המשפטים ביום הרמוז לפניהם של ישראל דהיינו לפני אותיות ישראל שהוא שבתכם

ובשבעית יצא לחפשי חנם. י"ל תיבת חנם נראה לשון יתר, ונ"ל בס"ד, דאיתא בזוה"ק באדרא קדישא דהבינה ניתן בה ברשותה כל חירות העבדים, וחירות המשועבדים תחת יד המלכים, וחירות האסורים בבית הסוהר, וחירות בעלי תשובה, ע"ש. וידוע דהבינה היא ספירה שמינית, וז"ש ובשביעית יצא לחפשי חנם, תיבת חנם קרינן בה מ"ן ח', ר"ל מן הארת הבינה שהיא ספירה ח', כי ברשותה כל חירות העבדים

אם בגפו יבא בגפו יצא, אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו. נ"ל בס"ד, דארז"ל בגמרא אין ב"ד בא אלא עד שיכלו נשמות שבגוף, ופירש רבינו האר"י ז"ל שיש אוצר של נשמות למעלה הנקרא גוף, וכתוב בספר הקדוש פרי עץ חיים בכונת ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, דר"ת גואל ולשבי פשע הוא גוף, דהמוציא שז"ל מוסר בניו ביד החיצונים, וכאשר יחזור בתשובה יחזרו אותם בניו למקומן תוך אותו האוצר הנקרא גוף ע"ש. והנה גפו בהפוך אתוון הוא גוף, רמז לאותו אוצר של הנשמות הנקרא גוף, וז"ש אם בגפו יבא, גפו אותיות גוף, ר"ל אם באוצר הנקרא גוף יבא חלקו, שהוא ניצוצות שלו שמסרם לחיצונים ע"י קרי, ועתה שב בתשובה ומביא חלקו הנז' באוצר הנקרא גוף, אז בגפו יצא, באוצר זה הנקרא גוף יצא מן העולם, כי תצא נשמתו דרך האוצר ההוא הנקרא גוף

או יובן בס"ד, אותיות גפו במלואם כזה גימ"ל פ"ה וא"ו, יש בתוכם אותיות מאה, וכתב בקה"י בשם הזוהר מאה מפתחאן נמסרו לנשמה ברדתה לעוה"ז, כמנין לך לך ע"ש, גם אמרו בזוה"ק מאה ברכאן מברך הקב"ה לנשמה כמנין לך לך, ופרשתי בס"ד הטעם למספר המאה הנז', כי הנשמות של ישראל הם מעולם הבריאה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכוונת ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, וידוע דהמספר של המאות הוא בבריאה, ולכן הנשמה שהיא מן הבריאה ששם המספר הוא מברך אותה הקב"ה במאה ברכאן, וג"כ נמסר לה מאה מפתחין ברדתה לעוה"ז, וידוע כי אות ב' משמשת במקום תוך, וכמ"ש חכמי הדקדוק, וז"ש אם בגפו יבא ר"ל בתוך אותיות גפו שהם אותיות מאה, רמז למאה מפתחין שלוקת נשמתו ברדתו לעוה"ז, אז בגפו ר"ל בתוך גפו, שהוא אותיות מאה, יצא, ר"ל בצאתו מעוה"ז יצא ג"כ במאה ברכאן, כי כנגד מאה מפתחאן שיש לו בכניסה יקבל מאה ברכאן ביציאה

אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו. נ"ל הכונה בהקדים מעשה באדם אחד שבא לפני הרב החסיד, וישאלהו החסיד כמה נשים יש לך, אמר לו אין לי אלא רק אשה אחת אשת נעורים, א"ל החסיד שקר אתה אומר אלא יש לך כמה נשים, ויאמר לו תשלח שמש שלך לביתי ותראה אם יש לי יותר מאשה אחת, אמר לו החסיד אותם הנשים אחרים אתה מצניע אותם בחדרי חדרים, ויענהו חדרי חדרים לא יש בביתי, ואם יש תשלח השמש ויכנס בחדרי חדרים ויראה, ויאמר לו החסיד השמש לא יוכל להכנס בחדרי חדרים שלך ולא יוכל לראותם, ויענהו האיש, אדוני דברים אלו אין הדעת סובלתן, אני אומר תשלח השמש ויראה בביתי, ואתה אומר דרך גזרה שיש בודאי, ואין. ויאמר לו החסיד, דע לך כי אני רואה אותך בעל הרהורים רעים, ואתה חומד נשים ומהרהר בהם כל הימים והלילות, והם דבוקים וקבועים במוחך ובלבך, ואלו הם חדרי חדרים שאמרתי לך, שאתה מצניע בהם הנשים האחרים שאתה מהרהר בהם, ומצייר אותם. ויודה על האמת, ע"כ

נמצא לפ"ז, אם האדם נקי מהרהורים רעים נקרא בעל אשה, שאין לו אלא אשתו העקרית שלו, אבל אם יש לו הרהורים רעים שמסתכל בנשים זרות ומצייר אותם תמיד בלבבו, ודבק בהם במחשבתו, הרי זה נחשב בעל נשים הרבה, ואינו בעל אשה אחת. וידוע מ"ש רז"ל דהתורה נקראת אשה, אך האשה הגשמית נפרדת מבעלה בימים, ודבוקה עמו בלילות, אבל התורה שהיא אשה הרוחנית דבוקה בבעלה העוסק בה בימים ובלילות, דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, וכתיב בשכבך תשמור עליך והקצות היא תשיחך, ולא תעזבנו עד שתביאנו לעוה"ב, וידוע דארז"ל התורה נקראת אחת שנאמר תורה אחת תהיה לכם, וכנז' במדרש רבא, ועל כן אם התורה תראה בעל הרהורים רעים שמסתכל בנשים הרבה, דנמצא זה אין לו אשה אחת אלא יש לו כמה נשים, אז היא שנקראת אחת תתפרד ממנו, כי כיון שהיא אשה אחת ברוחנית לא תדבק אלא במי שיש לו אשה אחת בגשמיות ולא באותו שיש לו נשים הרבה שדבק בהם ומצניע אותם בחדרי חדרים שיש לו בקרב גופו

וז"ש אם בעל אשה הוא, כלומר אין לו הרהורים רעים, שזה נחשב בעל כמה נשים, אלא הוא נקי מהרהורים רעים, ואין לו בגשמיות אלא אשה אחת היא אשתו הגשמית המותרת לו, אז ויצאה אשתו הרוחנית עמו, היא התורה שגם היא נקראת אשה ברוחניות, שתהיה מחוברת עמו עד שתביאהו ותבא לעוה"ב, וכאומרו ויצאה אשתו קרי בה אשת וא"ו, היא התורה שהיא ששה סדרי משנה, כמנין וא"ו, וזהו ויצאה אשת וא"ו עמו

אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. י"ל למאי הוצרך לפרש בנים או בנות, דדי לומר וילדה לו ילדים דודאי ליכא צד סברה לחלק בזה בין בנים לבנות, כדי שהוצרך לפרש את שניהם, ועוד קשא כיון דאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, אמאי הוצרך לפרש והוא יצא בגפו, דמה נשאר לו עוד ליקח עמו, אם האשה והילדים יהיו לרבו. ונ"ל בס"ד, ואקדים מעשה באחד שהיה לו בת בתולה למדנית שכלנית וחריפה מאד והיתה יושבת על השלחן לפניו היא ואמה, ויאמר האב לבתו כמה ילדים יש ליכי, ותשתוק הבת ולא השיבה לו דבר, ותצעק אמה על בעלה ותאמר לו מה שאלה זו אשר שאלת, הלא דברים של גנאי דברת עם בתך שהיא בתולה ועדיין לא נשאת, ואיך תדבר עמה הדברים האלה, וחזר האב ושאל מן הבת פעם שנית כמה ילדים יש ליכי, ותאמר לו שתי בנות ושלשה ילדים זכרים, ויאמר אם הזכרים יפים הם, ותאמר לו כמוך, ויאמר לה למי את אוהבת יותר לבנים או להבנות, ותאמר זה ידוע הכל מחבבין את הבנים ולא הבנות, ולא יכלה אמה להתאפק ולהחריש, ותצעק בקול גדול מה הדברים אשר אתם אדברים ואני לא אבין, ויאמר האב לבתו תפרשי הדברים לאמך, ותען הבת ותאמר לאמה, זה ידוע שכל מלאכת מעשה ידי אדם נקראים