עוד יוסף חי תקמה

ועד סופו, וקול השופר חזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול, ככה סיפר לי רבי כשלמדני בפרשת יתרו שכל הדברים האלה ספרו ישראל שבאותו הדור לבניהם הנולדים לאחר מתן תורה, כל אשר ראו בעיניהם, ואשר שמעו באזניהם, את דברי הקב"ה אשר צוה אותם בעבור אמונתם במשה רבינו שראו ושמעו כל אלה, כאשר יראה וישמע הנביא דבר ה', וכל דור מגיד כל זה לבניו והבנים לבניהם, עד היום הזה שנתייסדה אמונה זו בלבבות כל ישראל דור אחר דור

נמצא המתן של התורה שהיה מהקב"ה לישראל על ידי מרע"ה, היה ברור בודאי הגמור והשלם ע"פ ראות עינים ומשמע אזנים של כל ישראל, אנשים ונשים גדולים וקטנים, ולא היתה קבלת התורה ואמונת מרע"ה אצלם בהשערת השכל ע"י אות ומופת, אלא היתה קבלתם ואמונתם דומה להאמנת האם של הולד שהכל מעידין שהיא אמו, כי ראו שלא מבטנה, ולכך כתב שלמה הע"ה כי אם לבינה תקרא, אם בצירי, כי הבינה זו התורה שנקראת בינה, קבלתה אצלך ודאית וברורה, כמו בירור וודאות של אם, שהיא ע"פ ראיית העין, ולא כמו בירור האב שהוא נקרא אב לולד ע"י השערת השכל. ויענהו אביו דבריך טובים ונכוחים, ועלי להביא לך כלי מורה השעות עם השלשלת כולם זהב טהור

והנה מן הדברים האלה בין תבין, כי חסד גדול עשה עמנו הקב"ה שנתן לנו את התורה באופן זה, שתהיה אמיתות נבואת מרע"ה אצל ישראל לא ע"י אות ומופת, אלא על ידי ראיית עיניהם ומשמע אזניהם, שאם לא כן היה נעשה בלבול גדול בדורות שאחריהם או בדורם ג"כ, כי היה אפשר שיבא אדם רשע שיודע לעשות כשפים אשר על ידם יעשה אותות ומופתים להחזיק עצמו נביא באותות כזבים, ואח"כ יבא לשנות ולהרוס בתורת אמת, לומר כו"כ צוה הקב"ה מצוה חדשה וביטל ח"ו מצות אלו, והיה נחרב העולם בזה, כי היו רבים מתפרצים לעשות דתות חדשות להקל בכל איסורים שאסרה התורה, והיו מתרבים תורות של שקר, אמנם עתה שהיתה קבלת התורה ואמונתינו במרע"ה במעמד הר סיני באופן האמור, הנה אם יבא אדם רשע מכשף לשנות דבר אחד מן התורה, אומרים לו טול וצא, כי רבותינו לא האמינו בנבואת מרע"ה ע"י אות ומופת, אלא האמינו ע"י מראה עיניהם ומשמע אזנם בכל הדברים הנז"ל, ואם יהיה איזה שינוי ח"ו צריך שיהיה נעשה כמו קבלת התורה שבידינו, וממילא יסכרו כל דוברי שקר, ושפת אמת תכון לעד. מעשה בעבד אחד שקרא אותו המלך תוך היכל מלכותו וצוהו בפיו לעשות כו"כ למחר, והנה למחר בא אצל העבד ההוא שר אחד משרי המלך, ויצו אותו בשם המלך דבר שהוא הפך אותו הצווי שצוהו המלך, אמר לו העבד אם אני שמעתי צווי הראשון על ידי שליח, אני יכול לקבל ממך הצווי הזה השני שבא לי ע"י שליח, אך אני שמעתי צווי הראשון בעומדי לפניו בהיכלו, ומפיו צוני לעשותו, ולכן אין אני רשאי לשמוע שום שינוי מצווי הראשון אפילו כל דהוא, אא"כ אשמע אותו כמו ששמעתי הראשון שהיה בעומדי לפני המלך, ובפיו דבר לי וצוני. וכן הענין כאן, אם יבא אדם לעשות עצמו שליח מהשי"ת לשנות דבר אחד ממ"ש מרע"ה נאמר לו צריכין אנחנו לשמוע מפיו יתברך על זאת, כאשר היה גבי מרע"ה, שאמר לנו הוא שלוחי ותאמינו בו בכל אשר ידבר לכם בשמי

ובזה מובן היטב מאמרו יתברך בסוף פרשה זו, דכתיב ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. פירוש אם הייתי שולח לכם שליח שיאמר לכם בשמי אנכי ה' אלקיך וכו', לא יהיה לך אלהים אחרים וכו', היה אפשר שיבא אדם ויכזב לומר בשמי להתיר ח"ו עבודה זרה פלונית, שגם הוא יחזיק עצמו לנביא ע"י אות ומופת בכישוף, אך אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, שהרכנתי השמים על ההר ודברתי עמכם אני בעצמי, על כן א"א לשנות דברי הראשונים או להוסיף עליהם דבר ע"י שליח, אלא רק צריך להיות צווי החדש ניתן לכם כמו ציוי הראשון, ולכן אין מקום להטעות אתכם לעשות אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אתי דייקא, אפילו באופן שהוא אתי דהיינו אמצעי

וז"ש ואביא אתכם אלי, פירוש אל מקום כבודי, דהרכנתי השמים על ההר כדי לדבר עמכם אני בעצמי, על כן עתה שעשיתי כן ששמעתם מפי הנה אם שמוע דבר חדש שמשונה מדברים של משה או מוסיף על דבריו, צריך שתשמעו הדברים בקולי, כאשר שמעתם על אמיתת נבואת משה על ידי קולי וככתוב ואת קולו שמענו מתוך האש, וכן נאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, כלומר עמכם ממש, ועל כן אין מנוס לפרוק עול תרי"ג מצות מעליכם, אלא אתם מוכרחים לשמור את בריתי זו התורה ומצותיה, שאני מצוה אתכם על ידי משה עבדי

ועוד נ"ל בס"ד דידוע נ"ק המעורבים בדצח"ם צריך לעשות בהם שני מלאכות, הא' לבררם ולהוציאם מן הדצח"ם, והב' לתפרם ולחברם בפרצוף העליון השייכים לו. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל שאמרו חנוך תופר סנדלים היה, ולפי פשוטו תמוה, אך הכונה הוא תיבת סנדלים היא מורכבת משני תיבות ביחד, וקרינן בה סן דלים, והיינו סן הוא לשון סינון, כי תיבת סן הוא שורש מסננת כמ"ש בערוך, וקאי על בירור נצוצי קדושה שבהיותם מעורבים בדצח"ם נקראים דלים, והצדיקים מבררים אותם ומסננים אותם מן הסיגים שבהם, והוא אחרי הסינון היה תופרם ומחברם בפרצוף העליון שהם שייכים לו, וז"ש תופר סן דלים, ר"ל סינון הדלים הם נ"ק שהיו מעורבים בדצח"ם. ולגרסה אחרת דגרסי תופר מנעלים היה, ג"כ יבא נכון דמנעלים גם היא מלה מורכבת שהוא מן עלים, דנצוצי הקדושה כשיתבררו מן הדצח"ם נקראים מ"ן, והוא תופר אותם לעשותם פרצוף שלם, ומעלה אותם למעלה, ועלים ר"ל עליה

נמצא בירור נ"ק יש בו שני מלאכות, הא' אסיפה וקבוץ מן הדצח"ם, והב' מלאכת התפירה והחיבור, וגם מלאכה זו היא בכלל מלאכה של אסיפה וקבוץ, כי התפירה עניינה הוא להיות מקבץ ומאסף החלקים יחד הקטנים עם הגדולים. והנה נודע כי ישראל בהיותם בשעבוד מצרים היו עושין בירור נ"ק ע"י היסורין דוקא, כי עדיין לא נתנה התורה כדי שיעשו בירור ע"י עסק התורה, וכשיצאו דהוסרו מהם היסורין תכף ומיד ניתנה להם תורה כדי שיעשו בירור ע"י עסק התורה. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש פרעה ע"י השר שלו, הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם, ר"ל כיון דעתה עם הארץ דאין להם תורה אי אפשר להם לעשות ברור אלא רק על ידי היסורין, ואיך תשביתו אותם מסבלותם, דאם יהיו בטלים איך נעשה הבירור שצריכים אליו. ובזה פרשתי בס"ד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, כלומר אשרי הגבר אשר תיסרנו, כי ביסורין הוא מרויח הרבה שעושה בירור, אך ודאי יותר טוב לו שתורתך תלמדנו, שיעשה הבירור