עוד יוסף חי תקמד

על צדיק שהוא בעל ענוה שלימה בתכלית שלה, שמכונית בשם מ"ה. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שנקרא מרע"ה איש האלקים, כי הוא זכה לענוה בקצה האחרון שלה שנקראת מ"ה שרמוזה בשם אלקים כאמור, ולז"א כאן ומשה עלה אל האלקים, פירוש לא לקח חלק שמיני שבשמנית, אלא עלה אל האלקים שבו רמוז קצה האחרון של הענוה, הרמוז במספר שם אלקים

ועוד נ"ל בס"ד, ומשה עלה אל האלקים, דאיתא במדרש רבא בראשית פרשה ל"ו, א"ר ברכיה חביב משה מנח, כי נח משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים עכ"ל, וז"ש ומשה עלה אל האלקים, הפך מנח שירד להקרא על שם אדמה, אלא הוא עלה להיות נקרא איש האלקים. ובזה יובן בס"ד מ"ש השי"ת למרע"ה בפ' כי תשא גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, פירוש מצאת חן יותר מן נח ששמו חן ואדעך בשם, כתרגומו ורבותך בשום, שהרבתי מעלתך בשם, דנח נקרא איש האדמה, ואתה נקראת איש האלקים

ובזה יובן בס"ד ומשה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, פירוש משה העניו הוא מאד, ר"ל רב וגדול מכל האדם הידוע, הוא נח אשר נזכר על פני האדמה, כי מרע"ה עלה ונתגדל להיות נקרא איש האלקים, ונקרא נח בשם האדם, כי הוא היה אחר המבול ראשון למין האדם, כמו אדה"ר בדורו

כה תאמר לבית יעקב ותגד לבית ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש במדרש תנחומא, כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל לקלס להקב"ה ולומר שירה, אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו ישראל תחלה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי קלס תחלה הנשים קלסו תחלה, התחילו מלאכי השרת להתרעם, אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים, אמר להם הקב"ה חייכם כן, ע"כ. ודברי המדרש תמוהין, שצריך להבין מה כונת תשובה זו שאמר חייכם כן, ופרשו המפרשים בשם הרב לב אריה ז"ל, דארז"ל במדרש רבא הטעם שבני אדם יש להם דין קדימה בשירה, לומר קודם המלאכים, מפני שבשר ודם יש לו טענה שראוי להקדים, דשמא ימות ואינו יכול לומר שירה, אבל המלאכים חיים לעולם, ויכולים לומר שירה בכל עת, וז"ש כשרצו המלאכים להקדים א"ל הקב"ה חייכם כן, בלשון תמיהה, וכי חייכם הוא כן, כמו בני אדם ששולט בם המות, ואמר לשון כן שהוא מספר שבעים, שהוא קצבת שנות האדם, דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה, כדי שתרצו להקדים משום חשש מיתה, והלא אתם חיים לעולם עכ"ד

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב, קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות, פירוש שרים אלו המלאכים שנקראים שרים, קדמו שירתם אחר נוגנים אלו ישראל האנשים, אך לא אחר סמוך ממש, אלא בתוך, כלומר בתוך השרים והנוגנים שהם האנשים היתה שירה של עלמות תופפות, כלומר נשים בעלי התוף, כמ"ש ותקח מרים הנביאה את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ובזה יובן בס"ד, אזכור מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאיך, כלומר אזכור מעללי יה, הם הנסים כדי לומר עליהם שירה, אמנם אני אזכרה מקדם פלאך, פירוש קודם המלאכים, כי יש לי טענה נצחת בדבר הקדימה

נמצא לפ"ד המדרש תנחומא הנז', מלבד שקדמו האנשים בשירה על המלאכים, אלא גם הנשים היה להם קדימה עליהם, וידוע מדרש רז"ל שדרשו בית יעקב אלו הנשים, שהאשה נקראת בית, לבני ישראל אלו האנשים, וז"ש כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגד לבני ישראל אלו האנשים, ותאמר להם ראו חבתכם לפני, האחד אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, שנתתי לכם ראיה והבטה רוחנית שראיתם את השר שלהם, בהוא רוחני מת על שפת הים, והוא עצמו היה נקרא בשם מצרים, דכתיב מת על שפת הים, ועוד מעלה גדולה מזו, והוא ואשא אתכם על כנפי נשרים, דהמלאכים נקראים נשרים, והם אומרים שירה בכנפיהם שלהם, וכנז' בגמרא דבחרבן אמעוט כנפי החיות, ואיזה מהם אמעוט, ואמר אותם שאומרות בהם שירה, ואשא אתכם שאמרתם שירה קודם מהם, הרי שני חסדים גדולים עשיתי עמכם בשני דברים אלו

ועוד עשיתי חסד עמכם, והוא ואביא אתכם אלי וכו', ואקדים להזכיר כאן מליצה, במעשה אחת שהיה בן אחד פקח יושב על השלחן בין אביו ובין אמו, ויאמר לאביו מי הוא המלמד דעת ותבונה ותורה ומצוה להבן, אביו או אמו, ויענהו האב שהאב הוא המלמד, אבל האם עסוקה בעסקי הבית, ואין לה ידיעה במושכלות והתורה והמצוה. ויען הבן ויאמר, א"כ יש לי פליאה גדולה, כי לימד היום אותי רבי בבית הספר פסוק במשלי, כי אם לבינה תקרא, והורה לי אל תקרי אם בחיר"ק, אלא אם בציר"י, שהתורה נקראת ונחשבת אם לאדם, ואני תמיה למה נקראת אם, דראוי שתקרא אב, כי האב הוא המורה בינה ודעת לבנו, והוא המלמדו הדרך אשר ילך בה, והמעשה אשר יעשה בתורה ומצות ודרך ארץ. ויענהו אביו ויאמר לו, בני שאלה גדולה שאלת, ואם חכם לבך להשיב תשובה על שאלה זו, ישמח לבי גם אני, ובעבור זאת אני אקנה לך כלי מורה השעות של כסף, אך בתנאי שלא תתעכב בתשובת השאלה הזאת יותר משיעור זמן שעה אחת, אמר לו הבן ואם אמרתי התשובה בחצי שעה מה תתן לי, ויאמר אם הוא כדבריך אז לא אקנה הכלי ההוא של כסף אלא של זהב, ויען הבן ויאמר, ואם אומר התשובה ברביע שעה מה תתן לי, ויאמר אקנה לך עם כלי מורה השעות של זהב עוד שלשלת של זהב, שתתלה אותו בצוארך, ויאמר הבן א"כ המתן לי ואתבונן בתשובה ואגיד לך, ויתבונן הבן בדעתו, ולא עברו יותר מעשרה דקים וישיב תשובה נכונה, ויאמר לאביו, אני מהיכן באתי אמר לו ממני ומאמך, כי אני אביך וזאת אמך, א"ל מי הוא ברור וודאי יותר האב או האם, אמר לו האם ברורה וודאית יותר כי הכל רואין שיצא הבן מבטנה, והכל מעידין שהיא אמו, על פי ראות עיניהם, אבל האב נקרא אב מצד השערת השכל. ויאמר א"כ מצאנו תשובה לאותה שאלה, כי השי"ת כשנתן לנו את התורה, לא שלח את מרע"ה אצל ישראל לאמר להם שהקב"ה שלח לכם תורה על ידי, וכו"כ הוא משפטה ועניינה, וכך הם הלכות שלה, ואנחנו קבלנו דבריו מכח שהראה לנו אות ומופת שהוא נביא אמת, לא כך היה מעשה, ולא קבלו ישראל התורה בדרך זה ובאופן זה, אלא באמת הקב"ה הרכין השמים ושמי השמים על הר סיני, וכל אחד מישראל מקטן ועד גדול איש ואשה נער וזקן כולם ראו כבודו יתברך בעיניהם שכולם נתנבאו באותו היום כשעמדו לפני הר סיני, וראו במראה הנביאים שרואין בעיניהם, ושמעו באזניהם קול הקב"ה שאמר אנכי ה' אלקיך וכו', לא יהיה לך וכו', ועוד שמעו באזניהם שאמר להם הקב"ה הנה אנכי נותן לכם תורה שיש בה תרי"ג מצות על ידי משה שלוחי, וכל מה שיאמר לכם תעשו ותאמינו בו, כי הוא שלוח מאתי, והוא נביא אמת, ואותה שעה הרעיש הקב"ה את כל העולם כולו, והיו קולות וברקים ולפידי אש נראין מסוף העולם