עוד יוסף חי תקמ

עד נפש אז קרעו ועברו בים ביבשה, ולז"א דבר אל בני ישראל ויסעו עתה בעוד הים מלא על כל גדותיו, ואח"כ אתה תרים את מטך על הים ובקעהו

ונראה שגם הנשים הראו על בטחונם כי חזק הוא, כי כאשר באו אצל הים תפסו בידם תופים ומחולות כדי לנגן בהם בעת השירה בתוך הים, שהראו בזה גודל בטחונם, דברור להם שיעשה להם הקב"ה נס ויאמרו שירה בתוך הים. ואז הם ישוררו בתופים ובמחולות אלו שבידם, וכאשר עשה הרב הנז"ל, שגזר על הקהלה להכין בידם כלים הצריכים בעת ירידת הגשם בעת שהחמה זורחת

ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. נ"ל בס"ד, רמז לו כי בנטיות ידו ימשך עשר מכות על מצרים מחדש, שכל מכה תהיה של כ"ה מכות, וכסברת רבי עקיבה דעל הים לקו מאתים וחמשים מכות, דכל מכה היתה כל כ"ה מכות. והנה אותיות הסמוכים לאותיות ים הם כ"ה, ועל ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה, ועוד נרמז זה באומרו ובקעהו שאם תבקע אותיות ים לחצאין יהיה כ"ה וכ"ה, וע"ד הסוד רמז לו במלת ובקעהו על הנסירה, וקרי בה ובקע ה"ו, שיעשה הכנה לנס ע"י כונה של נסירה בחינת ו"ה, ודו"ק

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם וירדפו מצרים אחריהם. נ"ל בס"ד, דידוע דעל ישראל היה קטרוג אותה שעה, דקטרג השר מה אלו עע"ז אף אלו עע"ז, ועל זה יקשה האדם איך ניצולו ישראל ומצרים טבעו, והתירוץ הוא דכתיב והאלקים יבקש את הנרדף, ואיתא במדרש רבה בפרשת אמור, אפילו צדיק רודף לרשע מכל מקום אלקים יבקש את הנרדף ע"ש, ולכן ישראל ניצולו ומצרים טבעו, בשביל שהיו מצרים רודפים וישראל נרדפים, וז"ש ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ר"ל נפשם יבשה שאין להם זכות משלהם שיהיו הם ניצולים ומצרים טובעים, ועכ"ז המים להם חומה מימינם ומשמאלם, להם דוקא ולא למצרים, והיינו מפני כי וירדפו מצרים שהיו ישראל נרדפים ומצרים רודפים

וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד. י"ל כיון דאמר לכל חיל פרעה, משמע שלא נשאר בהם עד אחד, כיון דאמר לכל. ונ"ל בס"ד דאיתא במדרש שהיה גבריאל מכריז למים שלפניהם הזהרו באלו שיש להם ברית מילה לפניהם, וקשה על זה, והלא המצריים היו נימולים, כי מל אותם יוסף הע"ה בשנת הרעב, ונשארה המילה אצלם לדורות. והתירוץ הוא כי לישראל היה להם שני עדים במצוה שהיה להם מילה ופריעה, אבל המצריים לא היה להם פריעה אלא רק עד אחד, וגם זה כבר אכלו, ולז"א לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים, לכל דייקא לא נשאר אפילו אדם, יען כי לא נשאר להם זכות להגין עליהם, אפילו עד אחד, קרי בה עד בצרי, שהוא המילה לבדה, גם זכות זה לא נשאר בהם דנאכל כולו. אי נמי עד אחד, עד ולא עד בכלל, הוא פרעה שלא נחנק כדי שיעיד לאומות על מעשה השי"ת וסוף נעשה מעשה מלך בנינוה כמ"ש רז"ל בזה

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. נ"ל בס"ד דארז"ל אם נעשה נס לאדם שצריך להודות להשי"ת עליו, צריך להודות על כל הנסים שעשה לו השי"ת קודם נס זה, וכנז' בגמרא דברכות. והנה כאן אצל ישראל נסים שהיו להם במצרים בגאולתם, נס הראשון היה בעת ששמה יוכבד את מרע"ה בתיבה בתוך היאור, ותרד בת פרעה לרחוץ שם והיא בתוך הנהר, ראתה התיבה בתוך הסוף, ואם היתה שואלת לאמתיה מה יש בתיבה זו, היו פותחין ורואין שהוא יהודי, והיו מטביעין אותו מחמת גזרת מלך, ולא היו צריכין לימלך בה, אמנם השי"ת עשה נס גדול ופלא שנשתרבבה ידה כמה אמות, והגיעה ידה לתיבה, ומשכה אותה וראתה ששם הוא מרע"ה, ותחמול עליו ותצילהו, ומרע"ה הוא היה הקרן של ישראל בגאולה, ונמצא נס זה הוא לצרכן, שא"ל הקב"ה למרע"ה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. ונס האחרון הוא טביעת מצרים בים, ולכן עתה שבאו לומר שירה על הנס, ראו הנס שנעשה אותה שעה במיתת מצרים, וגם ראו ראיה שכלית נס הראשון שבו ניצול מרע"ה על ידי שגדלה ידה של בתיה, ונתארכה שהגיעה לתיבה, ולקחה את מרע"ה ותחמול עליו והצילתו, וז"ש וירא ישראל בראיה חושית מה שהיה נס לפניהם עתה, והוא כי מצרים מת על שפת הים, ועוד ראו ראיה שכלית את נס הראשון, והוא של יד הגדולה דהיינו שעשה את ידה של בתיה בת פרעה גדולה שהגיעה ידה לתיבה, ואחזתה, ובזה נעשה הנס, ואז אמרו שירה על הכל

נורא תהלות עושה פלא. נ"ל בס"ד, דארז"ל מקודם לא היה אות למ"ד במילוי אות אלף, והיה נקרא אף, וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים באף, הניח בו אות ל' ונעשה אלף, ובזה פירשו אף תכון תבל בל תמוט, עכ"ד. ולז"א נורא תהילות, כלומר צריכין אנחנו להלל שמו יתברך על אשר תיקן האלף כשהוסיף בו אות ל', ועשאו אלף אותיות פלא

פרשת יתרו

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה. י"ל מה חידוש בא הכתוב ללמדינו בשמיעה זו של יתרו, והלא כל העולם או רובם שמעו זה, ועוד קשה, תיבת כל נראה לשון יתר, וסגי לומר את אשר עשה אלקים וכו'. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, והקשה למה קורא למכות שחוק, כי התעללתי הוא ר"ל שחקתי, ופירש הענין דראוי לשום לב תחת מה נתן השי"ת הצלה לקצת מקנה מיד הערוב, ולא כלו את הכל, וכן במכת הדבר לא מתו כל הבהמות, ונשאר הרבה בהמות שמתו במכת הברד, וגם במכת הברד רחם הקב"ה על המקנה, באומרו אליו ועתה שלח העז את מקנך שתכניסם לבית, שבזה נעשה שיורין מן הבהמות ולא נשארו כולם בשדה, באופן שיכלה אותם הברד, ועוד ג"כ מצינו שעשה השי"ת פלאי פלאות לחטה וכוסמת שלא יוכו ע"י הברד. אך הענין הוא כי הקב"ה משחק על הרשע ומנהלו כמרחם עליו, והוא לרעתו, כדי לתת בו כח ודרך לקבל כדי רשעתו במספר ומשקל, כי הנה גזרה חכמתו יתברך להביא על המצריים במצרים עשר מכות, ואם היה הערוב מכלה כל הבהמות במה יחול הדבר, ואם היה הדבר מכלה הכל במה תחול מכת הברד בבהמות, ואם לא היה אומר לו שיבריח הבהמות מן השדה, על מה היו רוכבים ובאים לים סוף כדי שיטבעו בו, ואם לא היה פלאות לחטה וכוסמת במכת הברד, כמה תחול מכת הארבה, וזה אומרו אשר התעללתי במצרים, ר"ל שחקתי בהם להשאיר להם פליטה בכל מכה ומכה, כדי שעי"כ