עוד יוסף חי תקלו

נעשה סיפור שמו, וגם על דבר שאמר שלח עמי ויעבדוני ג"כ קיימנו רצונו, כי כבר שלחנו את ישראל מעבדנו, ולכן מחמת הצעות אלו שהציעו ביניהם, אז אסר את רכבו ואת עמו לקח עמו, בלתי מורא ופחד, כי אמרו עתה אחר שנעשה רצונו לא יקרה להם מקרה רע אם ירדפו אחריהם, כדי להשלים סך השנים של ברית בין הבתרים, וגם כדי ליטול ממונם שהשאילום

ועוד נ"ל בס"ד לפ' הכתוב מה זאת עשינו וכו', ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל מצרים ראשה מ"ם פתוחה וסופה מ"ם סתומה, להורות כי המזל שלה היה מחייב באותו זמן דעבד הנכנס בה מוצא פתח פתוח להכנס ולהשתעבד שם, אבל פתח היציאה סתום לפניו, דאין לו פתח פתוח לצאת, כי שם העבד לא ירים ראש לצאת לחרות, ולכך מ"ם שבסופה סתומה, אמנם ביציאת ישראל מהם שירד הקב"ה המערכה וביטל חיוב המחייב מזל שלהם, והוציא את ישראל מתוכם לחירות, ולא עוד אלא גם ערב רב עלה אתם, שאז מצרים נקראת מצרימה שנוסף בה אות ה', ועי"כ מ"ם השניה שהיתה סתומה נעשית פתוחה. ואמרתי בזה רמז נכון בעזה"י, והוא, דאות ה' אשר נעשית בסופה יש בה שני פתחים, אחד גדול ואחד קטן, והיינו פתח הגדול רמז ליציאת ישראל מארצם, ופתח הקטן רמז ליציאת ערב רב, ובזה יובן מ"ש הכתוב וגם ערב רב עלה אתם, קרי בה עלה את מ"ם סתומה, כי במקום מ"ם סתומה שהיתה בסוף נעשה אות שיש בו פתח גם לערב רב להעלות משם. ובזה יובן ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, רמז הכתוב בתחילת ביאתם למצרים מה שיהיה להם גם אח"ז, שתשתנה מצרים לשם מצרימה כדי שיהיה להם יציאה ממנה, ולז"א הבאים מצרימה, ר"ל באו למקום שסופו להיות נקרא מצרימה בתוספת אות ה', שיש לה שני פתחים ליציאה, וזה היה להם בזכות יעקב, ולז"א את יעקב כלומר בזכותו של יעקב

ובזה יובן בס"ד טעם נכון אשר נוסף ליוסף הצדיק אות ה', בהתחלת שליטתו במצרים ביום שהוציאוהו מן הבור, דכתיב עדות ביהוסף שמו, שבא מלאך גבריאל והוסיף לו אות ה', והטעם להורות בזה כשיגיע זמן יציאה של ישראל מן כור הברזל הזה של מצרים, יהיה נוסף בעבורם אות ה', על מצרים, ותהיה נקראת מצרימה, ואז יהיה נעשה בה שני פתחים פתוחים ליציאתם משם, ולכך נוספה אות ה' ליוסף ביום שיצא מן הבור ונפסק חוט העבדות ממנו, כי באמת כל ישראל נקראו על שמו, כמ"ש רז"ל ע"פ חון תחון שארית יוסף, וכן הוא אומר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה

ובזה יובן בס"ד, מה ששלח יוסף הע"ה ליעקב אע"ה רדה אלי אל תעמוד, ופרשנו בס"ד בסה"ק בן איש חי, כונתו לומר רד ה"א אלי, שנוסף לי אות ה' בשמי, והיינו שבזה בישרו כי תוספת אות ה' בשמו מורה שלעתיד יהיה נוסף אות ה' בשם מצרים ותהיה מצרימה, שיש בה שני פתחים פתוחים לצאת מתוכה, ועל כן אל תירא לרדת כאן. ובזה יובן בס"ד מ"ש השי"ת ליעקב אע"ה בחלום הלילה קודם שירד למצרים אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך, והיינו שבשרו כי את מצרים שאין בה פתח ליציאה, יעשה אותה בעבורו מצרימה, בתוספת אות ה' ה' שיש בה שני פתחים, ועל כן לבך בטוח כי אנכי אעלך גם עלה, כלומר אעלך בפתח הקטן של אות ה' אתה לבדך קודם כל בניך, וגם עלה את בניך כולם בפתח הגדול, ויוסף בזקף גדול שנוסף לו אות ה' בשמו, ביום שנזקף ונעשה גדול במצרים, ישית ידו על עיניך, כי מן תוספת אות ה' שלו תדע ותבין על תוספת אות ה' שאני מבטיחך עליה, להיות נוספת על מצרים ותהיה מצרימה

ועתה נשובה לדברי פרעה ועבדיו שאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו, והיינו כי הם הרגישו מכח השר שלהם בתוספת אות ה' שנוסף על שם מצרים, ובזה אבדו הסגולה שהיה להם מן חיוב המזל שלהם, שאין יציאה לשום עבד ממצרים באותו זמן, דלכך סוף מצרים היא מ"ם סתומה, וחשבו שהם גרמו לעצמם אבוד הסגולה הזאת שהיתה בארצם, מפני כי ישראל היו עבדים שם, והם ברצונם שלחו אותם, כדכתיב ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל וכו', וכתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, וכיון שהם הכריחו אותם לצאת, נמצא בידם פתחו להם הפתח של היציאה ואבדו הסגולה הזאת שהיתה להם בארצם, ולכן עתה היו מעיהם מתחתכין, וחרה אפם על עצמם ואמרו מה זאת עשינו, ר"ל אותיות מה שנתחדשו בשם מצרים להיות נקראת מצרימה, דאות מ"ם הסתומה נעשית מ"ם פתוחה, שיש בה פתח אחד פתוח, ולא עוד אלא שנוסף עמה אות ה' שיש בה שני פתחים פתוחים, הנה אנחנו בידינו עשינו חדוש זה של מ"ה, שבזה אבדה הסגולה שהיה לנו בארצינו, יען כי אנחנו ברצונינו שלחנו את ישראל מעבדינו, שאמרנו להם קומו צאו, והכרחנו אותם על היציאה שיצאו מארצינו

ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל, שיש חמשה דמים טמאים, ופרעה ועמו היו יונקים מהם ומתגברים בהם, וכנז' בשער הכונות, ואלה החמשה דמים טמאים הם מספר ר"ך, כי ה"פ דם הוא ר"ך, וז"ש ויאסור את רכבו, חלק התיבה לשתים וקרי בה ר"ך בו, שנתקשר ונדבק ונתחבר בחמשה דמים טמאים, ובזה התגבורת את עמו לקח עמו. או יובן ויאסור את ר"ך בו, רמז לקליפת הנפילים שהם עזא ועזאל שנקראו נפילים גי' ר"ך, והוא אסר וקשר קליפתם בו כדי להתגבר על ידם, כי פרעה אמגושי הוה, וכנז' בגמרא. אי נמי ויאסור את רך בו, הוא קטרוג של ר"ך שנים, שנתחייבו השבטים גלות בעבור צער יעקב אע"ה שגרמו לו במכירת יוסף הע"ה כ"ב שנים, והם היו עשרה, ולכך עולה להם ר"ך שנים, כי עשרה פעמים כ"ב עולה ר"ך, וכנז' בספר זרע ברך ז"ל, ואסר קטרוג זה של ר"ך שנים שחייבים בם, והם לא ישבו ר"ך אלא רד"ו, ובזה את עמו לקח עמו לרדוף אחריהם להביאם

ואת עמו לקח עמו. נ"ל בס"ד הכונה לקח כח כל ע' שרים של ע' אומות, כי מצרים היתה ראשונה, וגם לקח כח האמה שפחה בישא היא פלונית, ומספר אמה הוא מ"ו, ועם ע' כוחות של ע' שרים, הרי צירוף אותיות עמו, וז"ש ואת עמו שהוא ע' ומ"ו הנז' לקח עמו לעזרתו

ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשים על כלו. י"ל הול"ל על כולם לשון רבים. ונ"ל בס"ד דידוע דאותיות השם של כל דבר ודבר הם צנורות שלו, וכן הוא בספירות ובשמות העולמות הקדושים, וכן הזא בסט"א ג"כ, וכמ"ש הרב ערבי נחל על פסוק נפש חיה הוא שמו, וידוע כמו שיש עשר ספירות בקדושה הידועים בשמותם, כן יש עשר ספירות בקליפה, וגם הם נקראים שמותם כשמות העשר ספירות שבקדושה. כי זה לעומת זה עשה האלקים. וידוע שישראל יונקים חיותם ופרנסתם מן המלכות דקדושה, כי על ידה ישתלשל השפע שלהם, ולכן היא נקראת בשם אם לישראל, בסוד מ"ש רז"ל כל ישראל בני מלכים הם, והם יונקים מכל חמשה אותיות מלכות אשר בשמה, כי בקדושה ליכא פירודא, שכל חמשה אותיות של שם המלכות, הם צינורות וכלים