עוד יוסף חי תקלה

ובזה יובן בס"ד רמו הכתוב והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, אל תקרי שבעה בשי"ן שמאלית, אלא שבעה בשי"ן ימנית, כלומר והכלבים הם פרעה ועמו שהיו עזי נפש שרדפו אחר ישראל, אחר שהם עצמם גרשום, מפני שבטחו בקליפת בעל צפון שהיא קליפת כלבים, לא ידעו שבעה, ר"ל לא ידעו ולא הבינו מה שיהיה להם יום השבעה שהוא יום שביעי של פסח, שבו יאבדו נפשותם וממונם על הים לפני בעל צפון, שהוא קליפת הכלבים שבטחו בו

ובזה מובן בס"ד, שצוה השי"ת למרע"ה שיחנו לפני בעל צפון הסמוך לים כדי שיטביע בים את פרעה ועמו, שהיו כלבים עזי נפש, ויאבדו לפני הקליפה של כלבים שבטחו בה, ולז"א וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון, שהוא קליפה של כלבים, וסיים נכחו תחנו על הים, קרי בם נכח וא"ו דקאי על יום ז' של פסח שהוא נכח אות וא"ו, כי נכח אות וא"ו באלפ"א ביתא הוא אות ז', תתנו לשון חנינה שיהא לכם ביום ז' של פסח חנינה בנפשות של אויביכם, ובבזה שתקחו מהם, כי גדולה ביזת הים מביזת מצרים, וזו היתה דרך חנינה לפנים משורת הדין, יען כי הבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כבר נתקיימה ביום ראשון של פסח שיצאו בו ממצרים, ומה שלקחו ביום ז' של פסח היה דרך חנינה, לכך נכח וא"ו תחנו על הים לשון חנינה

ועוד נ"ל בס"ד, ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים, י"ל דאמאי צריך להזכיר המצר של המקום שהם מגדל מכאן וים מכאן, ודי לומר לפני פי החירות בלבד. ונ"ל בס"ד רמז בזה אל יחושו לישב לפני בעל צפון, שהיה קליפה גדולה של כלבים, כי יש להם זכות התורה שעתידין לקבל להשען עליו, ולכך קרא המקום פי החרות על שם התורה, דכתיב בה חרות על הלוחות, ודרשו רז"ל חירות ממה"מ, חירות משעבוד מלכיות, ופירש לו הדבר יותר בזכרו המצרים של המקום שאמר לו בין מגדל ובין הים, והכונה הוא רמז המספר שיש בין מספר מגדל שהוא ע"ז, לבין מספר ים, שהוא חמשים, וההפרש הוא כ"ז אלו דברי תורה שנבנים בכ"ז אותיות שהם כ"ב אותיות, וחמש אותיות מנצפ"ך, וז"ש בין מגדל ובין הים, ר"ל זכות התורה שרמוזה במספר שיש בין מספר מגדל למספר ים, ובזכותה אז לפני בעל צפון שהוא קליפה גדולה נכחו תחנו על הים, ולא תהיו יראים

ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. נ"ל בס"ד דארז"ל גזרת גלות ת' שנה, היה בעבור שאמר אברהם אע"ה במה אדע כי ארשנה, ולז"א המגיד וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, ר"ל בעבור דבורו של אברהם שאמר במה אדע. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בפרשת בלק שאמר לו בלעם ודבר מה יראני והגדתי לך, כלומר יראה לי דבור של במה אדע, אם נתכפר כולו בגלות מצרים, או אם נשאר ממנו עדיין חלק שלא נתכפר, מפני שיצאו קודם הזמן, כי בלק אמר לו ואגרשנו מן הארץ, וארז"ל כונתו על ארץ ישראל שהיתה ארץ כנען שלא יהיו יכולים לרשת אותה, ולז"א כאן ואמר פרעה על בני ישראל אחר שראה שחזרו לאחור, נבוכים הם בארץ היא ארץ כנען אשר בדעתם לרשת אותה, ועתה נבוכים הם בזכייתה, דאולי לא יזכו לרשתה, מפני כי סגר עליהם המדבר, כלומר הדבור של אברהם אע"ה, שאמר במה אדע, דלכך נגזר עליהם גלות, ועתה נבוכים הם בדברי המקטרג שמקטרג עליהם

ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל בפסוק כבד לב פרעה מאן לשלח את העם כלומר הלב שיש בו הבנה נעשה כבד שהוא אבן דומם, שאין בכבד בינה, ולכך מאן לשלח את העם עכ"ד, ולפ"ז כשחזר בו בליל ט"ו בניסן ושילחם ודבר עמהם דברים טובים, ואמר להם הרי אתם ברשותכם, הרי אתם בני חורין, נרפא הלב שלו, וחזר להיות לב מבין שיש בו הבנה, כי משמעות לב הוא הבנה כמו ילבב באיוב, אמנם אחר שנסעו וחזר בו להיות רודף אחריהם הוא ועבדיו, חזר לבו ולב עבדיו להיות נהפך לכבד שהוא אבן דומם שאין בו הבנה, ולז"א ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, דאחר שנתקן הלב שלהם ונרפא, חזר להתהפך לרעה כאשר נהפך מקודם בתחלת השלוח. או יובן אותיות הלב כסדרן הוא לשון הבנה, אבל אם יתהפכו אותיותיו יהיה בל שהוא לשון בלבול, וגם לשון בלה, מלשון אחרי בלותי היתה לי עדנה

ועוד נ"ל בס"ד לבב פרעה ועבדיו קאי על תוך אותיות שם פרעה ושם עבדיו שהם מצרים, כי כל תוך נקרא לב כנודע, והנה תוך אותיות שם פרעה הם אותיות רע, ולכך היה מסרב לבלתי שמוע דברי השי"ת, כי נטפש לבו ונעשה בער ולא ידע כבודו יתברך וגדולתו, ולכך בביאה ראשנה שבא אליו מרע"ה בדבר השי"ת, אמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה', אמנם בליל ט"ו לחודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים נהפכו אותיות רע מסדרן אשר סדורים בשמו, ונעשה סדרן ער, כי לבו שהיה ישן ותרדמה נפלה עליו, להיות כמו לב בהמה נעשה אותה הלילה ער, ע"ד שאמר הכתוב אני ישנה ולבי ער, שנתעורר להכיר ולהאמין בגדולתו ויכלתו ובכבודן של ישראל, לכך שילחם בכבוד, אמנם אחר שנסעו מאתו חזר ונהפך תוך שמו מן סדר ער לסדר רע כאשר היה בתחלתו, וכן נמי עבדיו שנקראים בשם מצרים, התוך של שמם שהוא לב שלהם שהוא אותיות צרי שהוא לשון רפואה, כמו הצרי אין בגלעד שנתרפאו בליל ט"ו, כשהסכימו בשילוחם ועזרו ביציאתם, ככתוב בפרשת בא, ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם, שאז נעשה צרי לרעתם ונרפאו, הנה בעתה כשחזרו בהם שרוצים לרדוף אחריהם, נהפך לבם שהוא אותיות צרי להיות נקרא למפרע ירץ, שהוא לשון שבירה, כמו עשוק ורצוץ, וכן את מי עשקתי ואת מי רצותי שנהפך לבם לרצץ את ישראל, כדכתיב אמר אויב ארדוף אשיג וכו' אריק חרבי תורישימו ידי, ולז"א ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם

ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו, נ"ל בס"ד, הציעו בזה שני דברים אשר על ידם ימצאו טעם היתר להיות רודפים אחר ישראל ולא יאשמו בדבר זה, והוא כי אנחנו יצאנו י"ח לקיים רצון ה' אלקי ישראל, כי מה שאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ, כבר נעשה רצונו בזה על ידי הסירוב שסרבנו, שבזה הרבה אותות ומופתים ונראה כוחו, ונעשה סיפור כבוד שמו בכל הארץ, ואם לא היינו מסרבים כמה פעמים זא"ז, לא היה נעשה כל זה הסיפור, והנה בעתה כבר נתקיים זה הדבר של בעבור זאת העמדתיך, ואין צורך פרסום יותר מזה, וגם דבורו שאמר שלח עמי ויעבדוני ג"כ נתקיים, כי באמת שלחנו את ישראל מעבדינו, ולכן עתה אם נרדוף אחריהם אין לנו עון בזה, ולא יקרה לנו מקרה רע, וע"פ הצעות אלו אז אסר את רכבו ואת עמו לקח בלתי מורא ופחד, וז"ש מה זאת, כלומר מה שאמר בעבור זאת העמדתיך למען הראותך כחי ולעען ספר שמי, כבר עשינו רצונו בדבר זה ע"י סרובינו שלקינו בכמה מיני מלקיות, ובזה