עוד יוסף חי תקלד

במהלך שלכם. ובזה פרשתי בס"ד מ"ש יעקב אע"ה ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול, פירוש בדרך הזה אשר אנכי הולך, ומכוין בו שמות שהם נכ"ח שעולים מספר לחם, ובזה יתן לי שפע מן הלחם הזה לאכול

והנה בודאי גדולי ישראל ביציאתם ממצרים היו מכוונים בהילוך שלהם. בשלשה שמות הוי"ה שהם י"ב אותיות כמנין י"ב שעות היום, כי המהלך של אדם בכ"מ הוא ביום ולא בלילה, וכן הם, ולכן היתה הולכת לפניהם הארה של שלשה שמות אלו שהם כנגד י"ב שעות סיום לשמרם בדרך, וז"ש וה' הולך לפניהם יומם, ר"ל אור שם הוי"ה הולך לפניהם בי"ב אותיות שבו, שהם כנגד יומם, ר"ל כנגד שעות היום בעמוד ענן הוא החסד שנקרא ענן השולט ביום. כדכתיב יומם יצוה ה' חסדו, לנחותם הדרך בכל י"ב שעות היום

דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים. צריך להבין למה צוה אותם לישב לפני בעל צפון, שהוא קליפה גדולה של כלבים שנשארה מכל אלהי מצרים. ונ"ל בס"ד בהקדים המעשה שמספרים על גאון אחד גדול מגאוני אשכנז ז"ל, שהיה בקטנותו בהיותו בן עשר שנים ילד שובב, מדלג על הספסלים, מקפץ על העמודים, עולה על הכותלים, תולה עצמו בחבלים שיורדים מן התקרא וכיוצא בזה, ועכ"ז היה חביב בעיני החכמים יושבי בהמ"ד ואין גוערין בו, מפני שרואין חריפותו, שיש לו שכל גדול ומתענגים על חריפות שלו. והנה פעם אחת עשה אחת מהמעשים האלה בקפיצה ורקוד, ויגער בו ת"ח אחד מחכמי בהמ"ד, ואמר לו בכעס וחימה, הנך עז פנים הראשון שבעולם. ויען ויאמר לו בשחוק, אתה מורי הנך עז השני, וכל הת"ח היושבים שם לא הבינו כונתו של הנער, וישאלוהו מה כונתך בדבר זה לקרות להגוער בך עז פנים השני, ויאמר כונתי על מה שאמרו בגמרא דביצה דף כ"ה, שלשה עזין הן ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות, וכיון שהוא קרא לי עז פנים הראשון, אני קורא עליו עז פנים השני (כלומר כלב), כי רז"ל בגמרא מנו אותו שני אחר הראשון. אמרו לו עכ"פ משום שורת דרך ארץ היה לך להניחו שלישי (תרנגול), אמר להם אני נער קטן אין לי כח לדלג שני מדרגות בבת אחת, על כן כיון שהוא הניחני במדרגה הראשונה דחיתיו למדרגה השניה הסמוכה למדרגה שלי, ואין לי כח לישא אותו שני מדרגות כדי להניחו במדרגה השלישית, והוא גרם לעצמו, שאם היה מניח אותי במדרגה השלישית (תרנגול), לא הייתי נוגע בו, כי לא יש מדרגה אחרת אחריה לדחותו עליה, ולא הייתי יכול לישא אותו להעלותו על מדרגה השנית (כלב), שהיא למעלה מן השלישית, כי אני נער יש לי כח לדחות ולא להעלות, ע"כ המעשה אשר תסופר

והנה פרעה היה עז פנים מאד, כנראה בעשר מכות שבאו, ובכל מכה היה מודה לשלוח את ישראל, ואחר שתוסר המכה מעיז פניו למרוד ולסרב, ושכח רעתו כאלו לא הוכה ולא הודה, ויותר נגלית עזותו אחר מכת החשך, שענה ודבר עזות גדולה לפני מרע"ה, באומרו לך מעלי אל תוסף ראות פני, כי בראותך פני תמות, וראה כמה עז וקשה היה שדבר בעזות פנים כ"כ נגד מרע"ה, ולכן אחר שדבר בעזות זו, אמר לו מרע"ה באותו מעמד כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וכו', ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, וצריך להבין והלא פרעה כמה חיות רעות היה לו בפתח ארמונו, דובים ואריות ונמרים וכיוצא שהיו אלו חיל שלו להזיק בהם את מי שירצה להרע לו, ולמה זכר נביחה של כלב, ומאי רבותא בנביחה של כלב כנגד אותם חיות רעות שהם ממיתים ודורסים ומזיקים, אמנם נראה דכונתו בזה על פרעה עצמו שהיה עז פנים, ודומה בעזותו לעזות הכלב, ובשביל כבוד מלכות לעיני הרואין והשומעין לא אמר לו לנכח לא תחרוץ לשונך כאשר חרצת לשונך עתה לדבר דברי עזות עמי, אלא אמר לו לא יחרוץ כלב לשונו, וכונתו עליו שהוא דומה לכלב בעזות, שהכלב הוא עז פנים השני שבעולם, ופרעה דומה לכלב בעזות, והיינו דרכו של כלב, אם נכנס לבית, מכים אותו מכות רבות, והוא צועק בעבורם ומוציאים אותו לחוץ, ואחר אותם מכות חוזר ונכנס, וחוזרים ומכים אותו ומוציאין אותו, ואח"כ חוזר ונכנס, וכעזה"ד, כי עז הוא בחיות, וכן פרעה היתה עזותו דומה לזה, מכה אותו מרע"ה במכה אחת וצועק שיצילהו, וישלח את העם, וחוזר ומסרב ומכהו עוד, ומודה לשלח וחוזר ומסרב, ולכן קרא אותו בשם כלב, שעזותו דומה לעזות הכלב, וא"ל לא יחרץ לשונו כאשר חרץ עתה

והנה נודע שפרעה חלם שתי חלומות, אחד בפרות ואחד בשבלים, ואת שתיהם פתר יוסף הע"ה על שבע שנים של שבע, ושבע של רעב, והדבר הזה מוקשה, בשלמא בחלום השבלים יבא נכון הפתרון של שבע ורעב, אבל חלום הפרות מה יש לו שייכות בזה, וגם י"ל למה נכפל דבר זה בשתי חלומות, והן אמת דיוסף הע"ה עשה טעם לכפל החלומות באומרו ועל השנות החלום פעמים, היינו משום כי נכון הדבר וכו' וממהר האלקים לעשותו, הנה הוכרח לומר טעם זה מפני שלא היה אפשר להגיד לו פתרון העקרי של הפרות, ולכך עשאם חלום אחד, והוצרך לפרש טעם על כפל החלום בשנים פרות ושבלים. ונראה, כי פתרון החלום של הפרות הטובות הוא ידיעה על הכסף וזהב שנטל פרעה בשנות הרעב, ושבע פרות הרעות הוא על שבע ימים של זמן יציאת ישראל ממצרים שביום ראשון של פסח שהוא יום ט"ו שיצאו בו ישראל ממצרים נטלו עמהם סך גדול מטוב מצרים, וביום השביעי של פסח לקחו עושר רב שהוא יותר גדול ממה שלקחו ביום ראשון של פסח, כמ"ש רז"ל מה שהיה בבתים נטלו במצרים, ומה שהיה בבתי תשוראות לקחו על הים ורובו היה מאותו הכסף וזהב שאסף פרעה באותם שבע שנים הטובות, ולזה ראה שעלו שבע פרות רעות ובלעו שבע פרות הטובות, ולא נודע כי באו אל קרבנה, כי שבע פרות הטובות הם שבע שנים הטובות, ושבע פרות הרעות רומזים אל שבע ימים של הפסח, שהם רעות היו לפרעה ומצרים, ובודאי יוסף הע"ה ידע כל זה ברוה"ק, אך א"א לגלות פתרון זה לפרעה, ולכך פתר חלום פרעה ככתוב

ואיך שיהיה בין אם צדקנו בפתרון זה של הפרות, בין אם לא צדקנו, עכ"פ אנחנו רואין שביום שביעי של פסח שטבעו בו המצריים בלעו ישראל כל טוב ארץ מצרים, שזה היה העיקר, ואותו היום היה עיקר המפלה של מצרים בין בנפשות בין בממון, וזה ברור, וכל זה היה מחמת שפרעה רדף אחריהם, וארז"ל מה שבטח לרדוף אחריהם אחר שלקה כ"כ, והוא עצמו גירשם מפחדו על נפשו ונפש עבדיו, היינו מפני שראה שנשארה קליפה זו של בעל צפון מכל אלהי מצרים, ובטח בקליפה זו שהיתה קליפת כלבים, וכמ"ש רש"י ז"ל, ולכך רדף אחריהם ואמר ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי, ומחמת בטחונו בזה הקליפה גרם לו ללקות ביום שביעי של פסח באבוד נפשות שטבעו בים, וגם שבלעו ישראל כל הממון שלהם העצום ורב: